מאת: קוּנְזִיג שָמָאר רִינְפּוֹצֶ'ה
מטרתה של ה מדיטציה: להגשים את טבעה האמיתי של ה תודעה, מימוש מצב-ה בודהה. ה תודעה היא הבסיס לנסיוננו הנוכחי של קיום מותנה ושל הארה כאחד. הארה היא הגשמת טבעה האמיתי של ה תודעה, בעוד החיים הרגילים אינם מודעים לטבע זה.
כיצד נבין שהכול הוא תופעה של ה תודעה? כעת אנו חווים מצבים מבולבלים של ה תודעה, הגורמים לרגשות מטרידים כמו כעס, היקשרות, טיפשות, קנאה וגאווה. טבעה האמיתי של ה תודעה אינו מושפע מרגשות מטרידים. כשאנו חווים רגשות מטרידים, אנו נוטים לבטא אותם. פעולות אלו יוצרות רשמים בתודעתנו, כמו הרגלים או נטיות לחוות את העולם בדרך מסוימת. כשמאוחר יותר מתעוררת נטייה מסוג כזה, היא יוצרת את הופעתו של עולם מטעה.
אפילו רושם זעיר ב תודעה מסוגל ליצור תקופת חיים של אשליה. העולם שאנו חווים עכשיו מבוסס על רשמים כאלו, שנוצרו על-ידי פעולות בעבר. זו הדרך שבה ה תודעה מנציחה אשליה. אין גבול למספר הרשמים שתודעתנו יכולה לאחסן, וכל אחד מהם ימשיך ליצור אשליה. לכן הקיום המותנה, או העולם כפי שחווים אנו עכשיו, הוא ללא התחלה או סוף. כך כל מה שאנו חווים הוא תוצר של תודעתנו.
מטרתה של ה מדיטציה היא לספק אמצעים מועילים כדי להסיר אשליה זו. כשנוכל לעקור בורות ברגע, ייעלמו כל הרשמים האינסופיים של ה קארמה בטבעיות מעצמם.
שושלות בודהיסטיות שונות שמות דגש בסוגים שונים של מדיטציה. במסורת הקאג'יו זוהי מדיטציית המָהָמוּדְרָה. במסורת הנִינְגְמָפָּה התרגול העיקרי הוא מָהַא-אָטִי (טיבטית: דזוֹג-צֶ'ן). במסורות הגְלוּגְפָּה והָסָקִיאָפָּה כרוך תרגול הדמייתו של יִידָם (היבט בודהה) בשלב איחוד, שבו ממוססים את היבט החוכמה של היידם אל תוך עצמנו. זהו סגנון מדיטציית התובנה, הזהה למהמודרה. במסורת הטְהֶרַוַואדָה ממקד התרגול הראשון את ה תודעה בנשימה או בפסלון בודהה, ואחריו בא התרגול העיקרי – התעמקות בהיעדר-אגו.
את כל הסוגים השונים של מדיטציות אלו ניתן לחלק לשתי קבוצות כלליות. ראשונה היא מדיטציית הרגיעה, הקרויה בסנסקריט שַמַּטָה (טיבטית: שִי-נֶיי). השנייה היא מדיטציית תובנה, ובסנסקריט וִיפַּאסַנָה (טיבטית: להָג-טוֹנג). את כל תרגולי ה מדיטציה הבודהיסטיים ניתן לסווג, אם כך, לרגיעה ולתובנה, או שמטה ו ויפאסנה. להלן סקירה כללית לגבי שמטה ו ויפאסנה, המפורטת באמצעות שבעה דגשים.
אחת
התנאים לתרגול מדיטציה
הדגש הראשון מושם בתנאי החיצוני – הבסיס לתרגולן של השמטה והו ויפאסנה. פירוש הדבר להיות במקום מתאים כדי למדוט, כלומר מקום ללא מכשולים. לדוגמה: במקומות מסוימים יש לאנשים דעות קדומות נגד המודטים, ומצב זה יכול ליצור בעיות. המקום הטוב ביותר ל מדיטציה הוא זה שבורך על-ידי מודטים דגולים מהעבר. נחוצים לנו גם תנאים פנימיים מסוימים כדי למדוט כהלכה. האיכות הראשונה היא לא להיקשר יתר על המידה לאובייקטים מוחשיים, ולא לדאוג כל-כך לגבי מה שאנו רוצים. עלינו פשוט להיות בעלי תאוות מועטות. האיכות השנייה היא להיות מסופקים או מרוצים במצב שבו נמצאים. כיצד לעודד שתי איכויות אלו? – על-ידי הדרך שבה הורים מדברים עם ילדיהם על ה מדיטציה. אם ההורים מתרגלים טובים, הם יעודדו את ילדיהם להגיד "נסו לא להיות יותר מדי שאפתניים. אל תחתרו יותר מדי לדברים חיצוניים. היו מרוצים ומסופקים ממה שברשותכם. כך תוכלו לתרגל מדיטציה. אחרת תבזבזו את זמנכם". לעומתם הורים, שאינם מתרגלים מדיטציה, נותנים את העצה ההפוכה: "עליכם להתאמץ בכל הכוח ולהיות מאוד שאפתניים. עליכם לנסות להפוך לעשירים מאוד ולהתקדם. להשיג רכוש ולהיאחז בו. אחרת תבזבזו את זמנכם". אנו רואים כאן אפוא איך לעודד איכויות אלו בדרך נכונה. האיכות השלישית היא לא להיות מעורבים בפעילויות או בתפקידים מרובים מדי. אם אנו יותר מדי עסוקים, לא נוכל לתרגל מדיטציה. האיכות הרביעית היא להיות בעלי התנהגות טובה. פירוש הדבר שאנו נמנעים מפעולות שליליות המזיקות לאחרים. כל הנדרים הבודהיסטיים מתייחסים למניעת פעולות היוצרות קַארְמָה שלילית. קיימים סוגים שונים של נדרים: עבור חילונים, עבור נזיר מתחיל, עבור נזיר מוסמך באופן מלא ועבור בּודְהִיסַטְוָוה. כשאדם חילוני מתרגל מדיטציה, טוב שייקח את חמשת נדרי-החילונים הנקראים בסנסקריט נדרי אוּפַּאסַקָה: להימנע מרצח, גניבה, שקר, נזק מיני לאחרים וצריכת סמים המזיקים לתודעה. מאחר שתרגולנו העיקרי הוא דרך הבודהיסטווה, חשוב לקחת את נדר הבודהיסטווה, שניתן לתרגל כאדם חילוני. גם נזירים ונזירות לוקחים את נדר הבודהיסטווה. מתרגלים חילונים ונזירים כאחד יכולים לשלב את תרגול הבודהיסטווה עם הנדרים של האופאסקה. לדוגמה: מארפה המתרגם היה בודהיסטווה חילוני, ואילו האמן ההודי נַגַרְג'וּנָה היה בודהיסטווה נזיר; אך שניהם היו מוארים. נדון עכשיו בדרישות לתרגול הו ויפאסנה. חיוני למצוא מורה מתאים ולסמוך עליו, מישהו היכול להסביר את הלימודים באופן נכון. במסורת הטְהֶרַוַואדָה חייב המורה להיות מסוגל להסביר את ה מדיטציה על חוסר-האנוכיות מנסיונו האישי. במסורת המַהַיַאנָה חייב המורה להיות בעל הבנה על הריקות – מַדְיַאמַקָה, או לימודי הדרך האמצעית, ועליו להיות מסוגל להסביר אותה בבירור. האיכות השנייה לתרגול הו ויפאסנה היא לנתח בדרך נכונה את הלימודים שקיבלנו. אם קיבלנו לימודי מַהַיַאנָה על ריקות, עלינו ללמוד פירושים שונים ולקבל הדרכות ממורנו על האופן שבו עלינו להבינם. עלינו לנתח לימודים והוראות אלה ולהרהר בהם – דבר שיועיל ביותר לתרגול הו ויפאסנה שלנו.
שתיים
מכשולים בתרגול מדיטציה
השני מתוך שבעת הדגשים העיקריים הוא ההסבר על שמונה מכשולים או מצבים מוטעים של ה תודעה, העלולים למנוע מאתנו למדוט בצורה נכונה.
נִסעָרוּת – המכשול הראשון. כאן נהיית ה תודעה פעילה מאוד ברצונה או באי-רצונה משהו. ה תודעה ממשיכה לחשוב על זה. חשיבה ודאגה אלו לגבי דברים אחרים – במקום למדוט – זו הנסערות.
חרטה – המכשול השני. חרטה היא חשיבה על משהו שכבר התרחש, שכבר חלף ולא ניתן לשנותו – אולם אנו עדיין מרגישים חרטה עצומה.
כבדות – המכשול השלישי הקשור לקארמה. אנו רוצים לעשות משהו חיובי, כמו למדוט – אך מרגישים שאין אנו יכולים: זהו פירושה של הכבדות כאן. אנו מיד מרגישים עייפים וכבדים, פיזית ושכלית כאחד. לעומת זאת, כשאנו רוצים לעשות משהו שלילי, הופכים אנו לפתע לפעילים ביותר וחשים מאוד רעננים.
קהות – או חוסר בהירות – המכשול הרביעי. יש להבדיל בין תחושת כבדות לבין תחושת הקהות. שתיהן קשורות לקארמה, אך הקהות מתייחסת יותר, לבריאותנו ולמצבנו הפיזי. לדוגמה: אכילת סוכר. בתחילה מעלה הסוכר מאוד את רמתו בדם, ולאחר מכן היא יורדת מאוד. אז אנו מרגישים סוג זה של קהות.
ספק – המכשול החמישי, והוא עיקש מאוד. זהו למעשה בעיה בסיסית לתרגול השמטה והו ויפאסנה כאחת. ספק – משמע שאנו מרגישים לא בטוחים. לדוגמה: אנו יכולים לחשוב: "אולי יש הארה, אך אולי לא", ואז לא נמדוט בדרך נכונה, מאחר וספק זה יגרור אותנו למטה. לפעמים מתקדמים, אך הספק שוב מושך אותנו אחורה.
רצון להזיק – המכשול השישי הוא הרצון להזיק לאחרים או לחשוב בשליליות: להיות חסרי-רחמים, אנוכיים או יהירים. אנו הופכים לקנאים ומתחילים לשנוא אחרים בחוזקה. גם הוא מכשול רציני ל מדיטציה.
היקשרות – המכשול השביעי אינו כה רציני, ופירושו להיות חמדנים או נקשרים, כלומר להיות בעלי תאוות מרובות.
התנמנמות – המכשול האחרון: להיות בלתי מודעים לגמרי ולהירדם.
לשמטה ולו ויפאסנה יש עוד קבוצת מכשולים. הם נקראים "חמשת סוגי ההסחות".
מחויבות – ההסחה הראשונה הוא נטישת המהיאנה. תרגולי ה מדיטציה של המהיאנה נרחבים ביותר, וכששומעים עליהם אפשר להתייאש. בקבלנו לימודים על ההִינַיַאנָה, "המרכבה הקטנה", אנו חושבים בטעות שנוכל להגיע לשחרור בתקופת חיים זו באמצעות תרגולי ההיניאנה. לכן, אף שמדיטציות ההִינַיַאנָה אינן מקיפות כמו במהאינה, אנו טועים בחושבנו שנוכל להגיע לתוצאות מהר יותר. נטישת המהיאנה עבור ההיניאנה היא הסחה עצומה.
הסחה חיצונית – ההסחה השניה היא חיצונית, כלומר: אנו יותר מדי מודאגים מתענוגות חושניים, כמו הרצון להפוך לעשירים, להשיג פאר, וכן הלאה.
הסחה פנימית – ההסחה השלישית מתייחסת למצבים התודעתיים השונים המפריעים ב מדיטציה, ובמיוחד נסערות וקהות. הסחה פנימית נוספת מופיעה בתרגולים מתקדמים יותר. מיומנות ב מדיטציה מפתחת שלווה פנימית נעימה של נוחות או הקלה, מאחר שה תודעה הופכת לשלווה מאוד. היקשרות לשלווה זו היא מכשול.
כוחות על-טבעיים – ההסחה הרביעית קשור להבנה של טבע הדברים, ואפשר לכנותו גם הסחה של כוחות על-טבעיים. במימוש השַמַטָה אנו מצליחים להתמקד בחוזקה בטבעם הפיזי של הדברים, ואף לשלוט ולהשפיע על דרך הופעתם באמצעות ריכוז. ב בודהיזם מלמדים שהדברים הפיזיים מורכבים מארבעה יסודות: אדמה, מים, אש ואוויר; ובהתמקדות בדרך השַמַטָה אנו יכולים לשנותם: מים הופכים לאש; אש הופכת לאוויר; וכך הלאה. בשלב התפתחותנו הנוכחי אין יכולים אנו להבין כיצד פועלים כוחות אלה, שכן אי-אפשר להסביר זאת באמצעות חוקי הפיזיקה. ההיקשרות לכוחות על-טבעיים אלו הופכת למכשול.
מצב תודעה שלילי – ההסחה החמישית. כשאנו מגשימים שַמַטָה, הוא הופך למשהו עמוק ויציב; אלא שהשַמַטָה מוגבלת בהרגעת ה תודעה, ולמעשה הידבקות האגו עדיין נוכחת. רק באמצעות תרגול ויפאסנה מסירים את הידבקות האגו. בהמשיכנו לתרגל שמטה ובהופכנו אותה לעמוקה ורחבה יותר, אבל ללא יישומה של ויפאסנה, נביא להסחה של מצב תודעה שלילי.
נולדנו כבני-אדם, וגופנו נוצר על-ידי פעולות מתקופות חיים קודמות. כשקארמה המאפיינת בני-אנוש מתכלה, אנו מתים ונולדים היכנשהו מחדש במצב שנקבע על-ידי פעולותינו הקודמות. אם בחיים אלה אנו רק מתרגלים שמטה, ללא ויפאסנה, תיווצר קארמה להיוולד במצב שדומה ל מדיטציה עמוקה – ועדיין במסגרת הסמסרה. מצב מדיטציה כזה עשוי להימשך זמן רב מאוד. הוא שליו מאוד, אך אינו מהווה שחרור. לכן כשה קארמה להימצאות במצב זה מתכלה, ניפול בחזרה לעולמות הסמסרה האחרים. הסחה זו מתוארת כמצב תודעה שלילי, מאחר שהשימוש הלא-נכון ב מדיטציה בצורה זו אינו מוביל לשחרור, אלא להיוולדות במסגרת קיום מותנה.
קיימים ארבעה מצבי מדיטציה המתמקדים בשלווה. הראשון הוא חוויה של מרחב אינסופי; השני – חוויית ה תודעה כאינסופית; השלישי – חוויית הלא-כלום; והרביעי – הוא חוויה שאין דברים ישנם וגם לא שאינם. אך עדיין אין זה שחרור, אלא רק חוויות המתעוררות מה תודעה, ואנו יכולים לשהות שקועים בהן למשך מיליוני שנים. זה, כמובן, נעים, אלא שאינו מועיל במאומה, מאחר שבסופו של דבר אנו יכולים ליפול ממצב זה חזרה לקיומים האחרים של הסמסרה.
הפתרונות
המכשול הראשון הוא נסערות, והיא מופיעה מהיקשרות רגילה לחיים אלה. נולדנו עם גוף אנושי, ואנו קשורים אליו באופן טבעי ומתעניינים בו. עקב היקשרות זו אנו מתחילים להיות מודאגים לגביו, אולם בחיים אנושיים אלה אין דבר שנוכל להשיגו באמת. ברגע שאנו מתים, מושאי אהבתנו ושנאתנו אינם קיימים. בזוכרנו זאת אין סיבה להיתפס במה שקורה, או לאבד את שלוות רוחנו מכך, והפתרון הוא אפוא להרהר בארעיות. הבנה זו מרגיע את הנסערות.
אנו יכולים להרהר בארעיות הן בזמן ה מדיטציה והן במשך היום. ניתן לעשות זאת ברמה הגסה על-ידי ה מדיטציה על ארעיותו של העולם ושל היצורים החיים בו. כדי להבין את ארעיותו של העולם, חִשבו עד כמה העולם משתנה במשך הזמן. שנים חולפות, והשנה עצמה מורכבת מעונות שונות: חורף, אביב, קיץ וסתיו. העונות מורכבות מחודשים, החודשים – מימים, הימים – משעות, השעות – מדקות, הדקות – משניות, וכך הלאה. בכל רגע העולם משתנה.
אנו יכולים גם להרהר בארעיותם של היצורים החיים בעולם זה: אפשר לחשוב שאנו וכל שאר היצורים מזדקנים כל הזמן, וכולנו נמות. בתחילה הילדות, אחרי-כן הבגרות, לאחר מכן הזִקנה, ולבסוף המוות. אף אחד עוד לא התחמק מהמוות.
אפשר להרהר בארעיות ברמה מעודנת יותר. לדוגמה: כל חומר פיזי מורכב מחלקיקים זעירים – האטומים. אף פעם אין חלקיקים אלה נשארים קבועים, אלא כל הזמן נעים ויוצרים חומרים חדשים בשילובים שונים. לכן כל רגע של חומר הוא חדש, מאחר שחלקיקיו השתנו מהרגע הקודם.
משמעותה של השַמַטָה היא ריכוז. היא גורמת ליצירת שלווה של ה תודעה. אף-על-פי שההתמקדות בארעיות אינה התרגול העיקרי בשמטה, היא מביאה גם לשלווה.
בחיינו היומיומיים אנו יכולים גם להרהר בארעיות כדי להפחית בהיקשרותנו, על-ידי שנתרגל עצמנו לשים לב לארעיות. יקרה אשר יקרה – אל תרגישו פגועים ואל תתרגשו, אחרת אתם עלולים להיות בהלם כשיופיעו מכשולים פתאומיים. לא חשוב מה הבעיה – היא עוזרת להרהר בארעיות. הבעיה עצמה עלולה לא להשתנות, אך הבנת הארעיות תרכך את תגובתנו אליה.
כשמרגישים חרטה, עלינו פשוט להבין שזוהי הרגשה חסרת טעם, כי העבר כבר חלף. איננו יכולים לשנות זאת – אפילו אם מהרהרים בכך רבות. לכן עלינו פשוט לשחררו ולשוכחו.
הדרך הטובה ביותר להתגבר על כבדות פיזית ושכלית היא לפתח ביטחון ואמון חזקים באיכויותיהן של שלוש אבני-החן. הרהרו באיכויותיו הנעלות של ה בודהה. חִשבו על איכויותיהם של הלימודים (דהרמה), השיטות המעמיקות, המביאות אותנו להגשמה. לימודים אלה הם אמיתיים, ובאמת פועלים. לבסוף אנו חושבים על איכויותיהם של המתרגלים, הסנגהה. כאן אין הסנגהה מתייחסת לנזירים רגילים או לאנשים חילונים, אלא למתרגלים שהגיעו למימוש. באמצעות פיתוחם של ביטחון ואמון בשלוש אבני-החן יכולים אנו להתגבר על מכשול הכבדות.
המכשול הבא הוא הקהות או חוסר הבהירות, והדרך לטפל בה היא ריענון עצמי על-ידי עידוד והמרצה. כשמפקד מתכונן למלחמה, הוא מתחיל בהעלאת מורל אנשיו; שכן אם החיילים מהססים, הם עלולים להפוך למבוהלים ולמשותקי-פחד. אך כשהם מעוּדָדִים נכון, הם הופכים לאמיצים ביותר ויכולים לתקוף ביעילות. קהות היא אויב מתוחכם מאוד. היא מופיעה בזמן ה מדיטציה, ועלינו אפוא לעודד את עצמנו כדי להביסה.
הפתרון עבור הספק הוא פשוט ריכוז. מלכתחילה מומלץ לא ללכת בעקבות הספקות שלנו, אלא פשוט להמשיך לתרגל. דרך אחרת להסיר ספק היא להשתמש בהיגיון. לדוגמה: אם אנו בספק לגבי קיומו של נתיב לעבר ה הארה, עלינו לשאול את עצמנו: ממה מורכב נתיב זה? – מדרך להסרת בּוּרוּת. מהי בורות? – בורות היא יצירה של ה תודעה ונגרמת מהידבקות לאגו. בעזרת ניתוח כזה נוכל להבהיר ספקות, ולבסוף להסירם. זוהי מטרתו המדויקת של הלימוד. לא לכל אחד יש זמן ללמוד, אך אלה שלמדו הרבה יכולים לעזור לאחרים על-ידי הסבר דברים בדרך פשוטה.
כדי לפתור את בעיית הרצון להזיק לאחרים יש להרהר בטוב-לב, וניתן לעשות זאת בשתי דרכים. האחת היא לחפש אחר טבעו האמיתי של טוב-הלב. אין הוא דבר מוצק; ואף-על-פי שריק הוא במהותו, מופיע רגש זה. דרך נוספת היא לעורר טוב-לב – בתחילה כלפי אלה שאנו אוהבים, כמו הורים, ילדים או חברים; ובהדרגה להרחיב רגש זה כלפי יותר ויותר יצורים. מדיטציות על טוב-לב הן תרגולים רבי-עוצמה ביותר, וביישמנו אותם יכולים אנו אף להשפיע על אחרים. אם מתרגל מודט לבדו במערה, הוא יכול להשפיע על כל היצורים המתגוררים באזור זה, וכך יחלו אנשים ואף חיות גם לחוש בטבעיות בטוב-לב.
היקשרות או הימצאותן של תאוות רבות ניתן לפתור בחשיבה על הבעיות הכרוכות בצבירת עושר ורכוש, ובהבנתן של סיבה ותוצאה. אם אנו קשורים לרכושנו, עלינו להשקיע עבודה קשה ורבה כדי לשמור עליו. כשנראה כמה מאמץ זה דורש מאתנו, תצטמצם חמדנותנו בטבעיות. שיטה נוספת היא להתבונן בהרגשת שביעת-הרצון, ולהבין כמה חירות יש בהסתפקות במה שיש.
המכשול הבא היא ההתנמנמות. כאן תעזור הדמיה של אור כמו רקיע סתווי אדום בעת שקיעה, אור אדום, רך וצלול. אל תדמיינו אור חזק וישיר כמו אור שמש: זה לא יעזור.
כשתסתגלו ל מדיטציה והיא תהפוך לדבר טבעי לגמרי עבורכם, לא תהיו מוטרדים עוד מכל הבעיות והמכשולים שהוזכרו לעיל, שכן ה מדיטציה הופכת לחלק מכם. כשה תודעה תגיע לרמה זו, יושפע מכך גם הגוף.
כל האנרגיות בגוף נהיות רגועות ושלוות, ואתם מרגישים בנוח מאוד בזמן ה מדיטציה. בדרך כלל אנו חושבים שהגוף שולט ב תודעה, אך ברמה עמוקה יותר ה תודעה – היא השולטת בגוף. לכן כשה מדיטציה הפכה לטבעית, ה תודעה השלווה לוקחת פיקוד על המערכת שלנו ומתאימה את הגוף ל מדיטציה.
על-מנת לפתח מדיטציה טבעית נחוצות לנו שתי איכויות: תשומת-לב וזיכרון. תשומת-לב – משמע להיות מודעים למה שמתרחש ב תודעה בלי לפספס דבר. בהבחיננו בזמן ה מדיטציה בבעיה, כמו נסערות, חייבים להיזכר באמצעות המודעות איזה פתרון ליישם. מודעות וזיכרון הולכים תמיד יחד, והם חיוניים בהפיכת ה מדיטציה לחלק מכם. כשתהיו מיומנים ב מדיטציה, תבינו איך הם עובדים יחד.
באופן כללי מתחלקים כל המכשולים לשתי קבוצות: נסערות וקהות. כדי להגן על עצמכם משני מכשולים אלה יש כמה עצות כלליות מועילות: להימנע מהתמכרות לעישון, לשתייה וכו'; להימנע מאכילה יתירה – המפתחת קהות. אנשים עובדים ודאי שצריכים לאכול, אך אנו יכולים להיות מודעים למה שאנו אוכלים. מתרגלים רציניים, היושבים הרבה, אינם צריכים לאכול הרבה. זו הסיבה מדוע בזמנו של ה בודהה לא היו הנזירים אוכלים לאחר השעה אחת בצהריים. שיטה זו מביאה להצלחה בתרגול השמטה ועוזרת ל תודעה. ברמה זו אין הוויתור על ארוחת צהריים משפיע על שנתכם. בדרך כלל אסור לנזירים לשתות אלכוהול, אך למתרגלי הו ויפאסנה מומלץ לשתות מעט, וכמובן – לא להשתכר. הו ויפאסנה מפתחת אנרגיה רבה, היכולה לגרום לנדודי שינה – דבר שאינו קורה בתרגולים אחרים. עצה נוספת היא לישון בשעות נכונות: לכו לישון לאחר עשר בערב, והשכימו בחמש לפנות בוקר. אם תלכו לישון אחר חצות אין בכך תועלת ממשית – גם אם תישנו שמונה שעות. לכו, אם כן, לישון לפני חצות.
