מאת: גֵרְד בוֹל
(הרצאה פומבית בקוּהָרי, מרכז ריטריטים בפולין).
בואו נתבונן בעולם החיצוני ונחליט האם הוא באמת קיים. אם נעשה בדיקה קפדנית נגלה שמצפה לנו הפתעה. בדרך כלל אנו חושבים שהעולם החיצוני קיים. בשיעורי פיזיקה וביולוגיה אנו לומדים שתופעות באמת קיימות. ככה אנו חווים את הדברים עכשיו: אני יושב כאן וכותב משהו, אוכל משהו או מחבק מישהי. נדמה לי שהכול באמת מתרחש. במידה ונחקור את כל זה, נגלה שנופתע.
לדוגמה, מי מתעסק עם המגבר הזה? יאנֶק? בואו נתבדח עליו קצת. נבקש ממנו לצאת, ולכשייצא נפרק את המגבר. יאנק בטוח לוקח את תפקידו ברצינות ורוצה להיות בטוח בכך שגם אחרי הקורס המגבר ישרוד. בעודו מחכה בחוץ, יאנק יילחץ קצת ויחשוד שמשהו לא בסדר. אולם אנחנו נפרק את המגבר, כל אחד ישים איזשהו חלק בכיסו ונצא מהאוהל. ביציאה מהאוהל עומד יאנק ועושה חיפוש על כל אחד ואחד, כי הוא חושד שמישהו גונב את המגבר. הוא מגלה שאצל כל אחד בכיס יש נגד, טרנזיסטור, חלקים אחרים, אבל לא המגבר. כעבור דקה אנו יושבים כבר בפאב ועושים חיים. יאנק נכנס לאולם ההרצאה ורואה שהמגבר נעלם. היכן הוא? המגבר איננו ויאנק מצוברח מאוד. לפני עשר דקות עוד היתה כאן מערכת הגברה!
אולם כולנו רוצים לבוא שוב לקוהרי בשנה הבאה ולא רוצים להרוס פה דבר. לכן אנו חוזרים לאוהל ומרכיבים את המגבר. יאנק יכול להירגע, המגבר במקום. אולם האמת שיאנק עדיין עצבני, כי פשוט שמנו את כל החלקים בערימה שבכלל אינה דומה למגבר. הבאנו את כל החלקים בחזרה, אולם כל החלקים יחדיו הם עדיין לא המגבר. זה יהפוך למגבר רק כשכל החלקים יתחברו כשורה. נקווה שמישהו זוכר כיצד להרכיב את הכול. כשנבריג את החלק האחרון ונחבר את זה לחשמל, אז ניתן לומר שהמגבר שוב עובד.
איך משהו יכול להיעלם לחצי שעה ואז שוב להופיע? הסיבה היא שאנו יוצרים את העולם ברגע התפיסה. נדמה לנו כל הזמן שהעולם מדבר איתנו, פונה אלינו. העץ אומר לנו: "אני עץ, תסתכל עליי". מכונית אומרת: "אני מכונית, תסתכל עליי". מערכת הגברה אומרת: "אני מערכת הגברה, תסתכל עליי". נדמה לנו שהעולם החליט בלעדינו מהו. אולם זו טעות. העולם עצמו אינו דבר מסוים, אלא אנו יוצרים את העולם. לנו יש קונספציות בנוגע לעולם. המגבר אינו מגבר, עד שלא נקרא לו כך. ניתן להתפלסף על זה במשך שעות, אבל האמת שזה יהיה די משעמם.
כעת בדירה שלנו אין אף אחד. בטוח יש שם איזשהו מגבר, טלפון או טלוויזיה. אף אחד לא רואה טלוויזיה ואינו יושב ליד המחשב. אפשר לשאול שאלה: האם הטלוויזיה קיימת בכלל, אם אנו לא רואים אותה? האם המגבר קיים כשאיננו רואים אותו? האם הדברים מופיעים מעצמם, או שזו רק התפיסה שלנו?
נחזור לדוגמתנו. ננסה למצוא את טבען האמיתי של התופעות. אנו מדברים על המגבר ועל כל החלקים מהם הוא מורכב. יכול להיות שאנשים חכמים יותר יושבים שם מאחורה ואומרים שהמגבר מורכב מחלקים, וחלקים אלה באמת קיימים. אולם אנו יכולים להתבונן על החלקים האלה ולשאול: האם הם באמת קיימים?
בכיסי יש חתיכת פלסטיק, אני חש בוודאות שהיא קיימת. אולם אם אביא אותה לאוניברסיטה לפקולטה לכימיה, מישהו יסביר לי שם שזה סוג של מבנה מסוים המורכב מחלקיקים. ושהמבנה הזה הינו מבנה של פחמן. אני אשאל: האם חלקיקים אלה באמת קיימים? אז אני אגלה שהם מורכבים מאטומים. האם האטומים קיימים? אז המדענים ישלחו אותי לפקולטה לפיזיקה, שם יגידו לי שהאטומים אינם מה שנדמה לנו.
אני זוכר שהמורה שלי לפיזיקה הסביר שבמידה והאטום היה בגודל של מגרש כדורגל, אז הגרעין היה כמו זרע של אפונה באמצע. האלקטרונים היו כמו קצוות המחטים הנעים מסביב למגרש במהירות האור ובין האפונה לבין קצוות המחטים לא נמצא דבר. אפילו לא אוויר, כי גם הוא מורכב מאטומים. הפיזיקאים מגדירים את זה כריקות תת-אטומית. לפי דוגמא זו אנו יכולים לדמיין את הממדים של חלקי האטום.
אני גדלתי ליד חוף הים, לכן הגוף הגדול ביותר שאני יכול לדמיין זו ספינת תובלה. בואו נדמיין את הריקות התת-אטומית של הספינה. במידה ונקבץ אותה, ויישארו רק האלקטרונים, אז ערימת האלקטרונים לא תהיה גדולה מגרעין חמנייה. כלומר, ספינת התובלה הזו, במציאות, אינה גדולה יותר מגרעין של חמנייה. אפשר לחלק אותה עד שתהפוך לאבק במקום ספינת תובלה: 50 מטר גובה ו-200 מטר אורך במרחב. אולם כבר לא נראה ספינת תובלה, לא יישאר דבר. יישאר רק המרחב ומעט אבק וכל זה נע במהירות האור. מהשקפת עולם של פיזיקאים אין שם דבר וגם לא ספינת תובלה. אבל כשנגיע לחוף הים, נראה את הספינות, ואפילו נוכל לגעת בהן.
איך זה שאנו מצליחים לראות את הספינות? הפיזיקאים טוענים שקיימים חלקיקי אור הנקראים פוטונים. הם מופיעים על השמש ומעבירים ספקטרום שלם של גלים ואורות – גלי האור. הפוטונים נמסים בשכבה הראשונה של ענני האלקטרונים, ומאבדים את רוב התדרים של גלי האור. לאחר מכן הם פוגעים ברשתית עינינו וגורמים שם לתגובה, וחוש הראיה שלנו מעביר למוח תנודה זו.
תהליך זה מוכר לנו, כי כך אנו בנויים כבר מזמן הלידה. אמא אמרה לנו: "הקובייה הזו צהובה והשנייה אדומה והשלישית ירוקה". ככה למדנו שסוג אחד של תדרים נקרא "צהוב", וסוג אחר "אדום" או "ירוק". במילים אחרות, לאור אין צבע. לא הריקות התת-אטומית, לא גרעיני האטומים, לא האלקטרונים – כולם חסרי צבע. הצבע מופיע במודעות הראייה שלנו.
זה בדיוק מה שהמדענים גילו לא מזמן, אולם הסיפור שלנו עוד לא נגמר. כיום כבר יודעים שגם גרעין האטום אינו קיים. דיברתי עם מדען אחד והוא הסביר לי את זה. כשהייתי ילד למדתי בבית ספר, ובשיעורי פיזיקה היו מראים לנו את מודל האטום. קרוב לוודאי וראיתם אותו גם. במודל זה יש את גרעין האטום, פרוטונים ואלקטרונים. המודל מזכיר קצת סלסלה עם פירות: הנה תפוז והנה תפוח.
המדען הסביר לי שהאטום אינו נראה כך. במידה ופרוטון והנויטרון היו בגודל של תפוז, אז גרעין האטום כולו היה בגודל של ורשה ובכל שכונה של ורשה היה מסתתר תפוז ובין התפוזים לא היה דבר. בשביל לראות כל תפוז ותפוז היה צריך להשתמש במשקפת.
אז מה עושים? לחשוב שהעולם בנוי מתפוזים? המדען השיב שאותם "תפוזים" – פרוטונים או נויטרונים – גם הם בנויים מ"שום דבר". כל "תפוז" מורכב משלושה חלקיקים הנקראים קוורקים. הם כה מזעריים, שבמידה ופרוטונים ונויטרונים היו בגודל של תפוז, אז לא היינו מצליחים לראות את הקוורקים במיקרוסקופ. אם היו אוספים את כל הקוורקים של כדור הארץ, אז הם היו נראים כקובייה קטנה. אני חושש שכעבור 10 שנים המדענים יגלו, שאותם החלקיקים אף מורכבים מחלקיקים קטנים עוד יותר. למעשה, הם כבר מצאו מיתרים – חלקיקים שקטנים יותר מקוורקים. כנראה שהכול נעלם בהדרגה.
המדענים מגלים כיום את מה שבודהה גילה לפני 2500 שנה: הצורה היא ריקות. במידה ונתבונן על התופעות ונחקור, אז הן פשוט נעלמות. אף-על-פי שדבר אינו קיים – כל הזמן משהו מופיע – הריקות היא צורה. תחשבו על זה כשתתבוננו פעם על המגבר בביתכם.
אולם עלולות להופיע שאלות קשות: מה לעשות עם סבל של בני אדם מהעולם השלישי, אותם אנשים הנמצאים תחת עינויים ונרצחים? האם גם זו אשליה? מאיפה מופיעים סבל וכאב? המדענים אינם יכולים לענות על השאלה הזו. נצטרך לשאול את בודהה. בודהה מסביר את זה כך: "התודעה הלא מוארת, יוצרת את המציאות ופועלת ב-8 רמות".
יש לנו את חמשת סוגי המודעויות של החושים: מודעות הראיה, השמיעה, הטעם, הריח והמישוש. הם ניטרליים ופשוט מעבירים מידע. יש גם מודעות שישית והיא נקראת מודעות התודעה. זה מין פרשן בתוך תודעתנו, הקול שלא נפסק ושמנסה להסביר כל דבר. העיניים אינן מחליטות מה נמצא מולנו – תמונה או לא. מודעותה של התודעה מחליטה שהנה למשל המסגרת הזהובה והצבעים מרכיבים תמונה. הנה הכתר השחור והנה קַרְמַאפָּה. התהליך הזה מתרחש במודעותה של התודעה.
קיימת גם המודעות השביעית ולה יש שני היבטים. הראשון – כל הזמן להפריד בין החווה לאובייקט החוויה. כשהגענו לכאן והסתכלנו על התמונה הזו, חשבנו: "הנה התמונה של קרמאפה. אני כאן והתמונה שם". זה נורמאלי. כל הזמן להיות מופרדים ממה שאנו חווים. אנו אפילו לא חושבים על זה, כי זה קורה אוטומטית.
חוץ מזה, מופיע גם הרגש – ההיבט השני של המודעות השביעית. אולי תמונה זו לא עוררה בכם הרבה רגשות. אולם אצל מישהו אחר יכולה להופיע תחושה שבסוף הקורס אף אחד לא יתעניין בתמונה זו ואפשר יהיה לקחת אותה הביתה. אולי האנשים החדשים בכלל לא יאהבו את קרמאפה, כי הוא כזה רציני ובטח לא מבין בדיחות.
עוד דוגמה: בערב, אחרי ההרצאה, אנו הולכים לפאב ורואים שם זוג מתחבקים ומתנשקים. אנו חושבים: מיהם? זוג חדש בסנגהה פולנית, מאוד מעניין! כשאנו מתקרבים יותר אנו מגלים פתאום: זו החברה שלנו!
בדיוק כך פועלים סוגי מודעות אלה. קודם עינינו רואות משהו ואז המודעות השישית מנסה להגדיר מה זה. מגדירים: זו החברה שלנו, מנשקת מישהו אחר ומיד מרגישים נפרדים משאר התופעות. אנו חושבים: "כיף להם, אבל מה איתי? האם לגשת אליהם, לעזוב או להתנהג כאילו לא ראיתי כלום? מה עליי לעשות?!"
חוץ מהפרדה זו מופיעים הרגשות. אני לא יודע מה היה מרגיש פולני במצב כזה, לדעתי לפחות גאווה שנפגעה. "האם זה יתכן שהבחור הזה מתעסק עם החברה שלי? מה יחשבו עליי אנשים?" אנו מאוכזבים, כי זו כבר הפעם השלישית השבוע. אולי גם יופיעו קנאה וכעס בתודעתנו.
ככה מתפקדת המודעות השביעית. בגלל הרגשות המטרידים אנו נאלצים לדבר ולפעול. קרוב לוודאי ונחשוב כך: "אל תדאג, אני עוד אנקום בך!". או אנו ניגשים אליהם, עושים "הצגה" ומתנהגים בצורה אגרסיבית. כל המחשבות, המילים והמעשים האלה משאירים רשמים במודעות השמינית. כולנו יודעים שיש לנו את המודעות השמינית: כי אם נלך לישון תחת התקף הקנאה, בטוח לא קל להירדם. אנו כל הזמן חושבים על מה שהם עשו שם: "אולי הזוגיות שלנו נגמרה?" וכו'. אפילו כעבור שנים אנו יכולים לחשוב: "אז בקוהרי הם פגעו בי ועוד מול כולם".
כל זה משתחרר מתוך המודעות המאחסנת. למודעות זו יש שני היבטים. הראשון – יכולת להחזיק ברשמים ולשמרם. ההיבט השני – לשחרר רשמים אלה כך שיוכלו לצוף על פני התודעה.
ניתן לדמיין זאת כבריכה ענקית. בבוקר, לפני שמפעילים משאבות שונות, פני הבריכה חלקות והבריכה מלאה. במידה ונזרים לברכה עשרה ליטרים של רשמים חדשים, אז יופיע גל, ואיפשהו בצד האחר של הבריכה, יישפכו החוצה עשרה ליטרים של רשמים מנטאליים ישנים. התערובת של הרשמים הישנים הנָה תערובת של רשמים מחיים קודמים, מהשבוע שעבר ומאתמול.
את ההיבט הזה – הציפה של רשמים מהעבר על פני התודעה – ניתן לדמות גם לצפייה בסרט. בשביל זה נחוצים לנו שלושה דברים. קודם כול מנורה חזקה – בהירות התודעה. לאחר מכן, הסרט עצמו – התמונות הנעות; במקרה זה, זרם הרשמים של התודעה. לבסוף, נחוץ לנו מסך לבן – ריקות העולם החיצוני. אנו מדליקים את המקרן והתמונות נעות. איננו רואים יותר את המסך הלבן. אנו רואים סרט.
אינני זוכר מה היה הסרט האחרון שראיתי. אולי זה היה "שליחות קטלנית" (בטוח כולם ראו את הסרט הזה). הסרט לא משהו, אבל הצילומים יוצאים מן הכלל. הקהל בקולנוע לא חשב שמול עיניהם פשוט אוסף של נקודות צבעוניות הנעות על מסך הלבן. למרות שכך היה המצב, היינו בטוחים שהרובוט אכן עושה משהו. ולמרות שכל זה היה אשליה, היינו בטוחים שזה מתרחש. אותו דבר בנוגע לעולם: ניתן לראותו, אולם הוא בכל זאת אשליה. לדוגמה ספינת תובלה מביאה טונות של בננות מאפריקה. אולם זה בכל זאת אשליה. אפשר כמובן לאכול את הבננות, אולם הם בכל זאת אשליה.
עלינו לענות על עוד שאלה: מאיפה מגיע הסבל? כאן שוב הכול בדומה לקולנוע. המסך אינו קיים וכך גם הסרט. הכול תלוי בתמונות המופיעות על המסך. ככה זה מתפקד. בודהה תיאר זאת בטנטרות באופן הבא: יכול להימצא אצלנו בתודעה מאגר מסוים של רשמים, שצברנו הודות לגאוותנו. לדוגמה, בחיינו הקודמים היינו קיסר שהסתכל על אחרים מלמעלה, או רופא חשוב, או פוליטיקאי – לא בהכרח רע, אבל גאה. במידה ורשמים אלה מופיעים בתודעה, אז מופיע משהו שנראה לנו ממושך וקשה. אנו כל הזמן נפגעים או עושים תאונה עם הרכב. במידה וננסה לשכור דירה, אז החדרים יהיו קטנים והחלונות צרים. הקירות עבים וקשה לשבור אותם. הכול קשה. או שאנחנו נולדים במקום הררי, בו החיים מאוד קשים. אפילו אם אנחנו בסך הכל רוצים לבקר את השכנים, אז בשביל זה עלינו קודם כל לרדת כמה שעות מההר, ולאחר מכן לטפס חזרה על ההר. במידה ואנו חקלאים אז השדה שלנו מלא באבנים.
בחיינו אנו כל הזמן פוגשים מצבים קשים, שאיננו יכולים לשנות. יש לנו קונספציות רבות בנוגע למה עלינו לעשות עם חיים, אולם מעולם איננו יכולים לממשם – בגלל הילדים, הורים, כסף, ממשלה, חוקים, מזג האוויר וכו'. זוהי התוצאה של גאווה מהעבר. תופעות אלה קשורות ליסוד האדמה.
במידה ומופיעים רשמים ישנים שצברנו הודות להיקשרות, לדוגמה, באחת מתקופות החיים היינו תאוותנים מדי, אז בחיינו מופיע יסוד האש. בעודנו עובדים במאפיה או מנקים ארובה, אנו כל הזמן שורפים אצבעות. מתקלקל לנו טוסטר. עץ אשוח של חג המולד עולה באש. פיוזים ונורות נשרפים כל הזמן. או שאנו נולדים במקום עם סכנת שריפה רבה כמו פורטוגל או קליפורניה.
אנו כל הזמן מתמודדים עם אסונות פתאומיים. לדוגמה, כואב לנו הראש ואנו הולכים לעשות בדיקות אצל הרופא. הרופא מגלה גידול במוח וכבר בשבוע הבא מצפה לנו ניתוח. לאחר מכן, במשך ארבע שבועות אנו מתמודדים עם מצב בו אנו כמעט משותקים במרפאת חרום.
עוד דוגמה: אנו נפגשים עם בחורה רק בסופי שבוע. אנו יוצאים איתה, שמים מוזיקה באוטו ויש לנו מצב רוח נפלא. אנו רוצים להחליף את הדיסק, הדיסק נופל על הרצפה ואז פתאום אנו עושים תאונה ושוברים את הרגליים. מקבלים כיסא גלגלים ותעסוקה חדשה. הכול השתנה ברגעים ספורים.
הזוגיות שלנו גם כן נפסקת בפתאומיות. על הבוקר ביום ראשון אנו מוצאים פתק על השולחן: "אל תכעס, אבל בסוף שבוע פגשתי מישהו. אנחנו מתאימים, אז החלטתי לעזוב. כבר לקחתי את דבריי. ביי". אין בכוחנו לשנות דבר, כי היא אפילו לא השאירה מספר טלפון. המצבים בחיינו משתנים מהר, כל דקה. זוהי תוצאה של רשמים שהופיעו הודות להיקשרות.
במידה ומופיעים בתודעה רשמים שצברנו באמצעות כעס (היינו אגרסיבים או עצבנים), אז עבור חיינו יסוד המים הוא משמעותי יותר. אנו חיים במקום בו יורדים כל הזמן גשמים או כמעט ולא יורדים. המרתף בביתנו כל הזמן מתמלא מים. במערכת האינסטלציה כל הזמן יש נזילות. או שאנחנו מתגוררים במקום שהוא כל הזמן בסכנת שיטפונות.
אנו מפוחדים כל הזמן. כמה סוגים של פחד הם חיוביים ועוזרים לנו לשרוד, אולם קיימים גם אחרים. פתאום מתחשק לנו לבקר חבר ואנו מצלצלים אצלו בדלת. אולם הדלת נפתחת רק קצת ואנו אומרים "היי" לתוך חריץ קטן. לאחר מכן בעל הדירה נאבק עם שרשראות ומנעולים שונים בשביל לתת לנו להיכנס. כשאנו נכנסים פנימה, הוא מספר לנו עד כמה העולם מפחיד, עד כמה סכנות רבות סובבות אותנו ואיזה ביטוח נפלא יש לו. הוא מספר שמסביב הכול מאוד קשה ואי אפשר לצאת החוצה בלילות כמו פעם. כל זה מופיע כתוצאה של רשמים שצברנו בעבר כתוצאה מכעס.
כשצפים רשמים ישנים שהופיעו כתוצאה מקנאה, אז בחיינו מופיע יסוד הרוח. אני משתמש בדוגמאות שליליות כדי שיהיה קל להתבדח ושיהיה יותר קל לזכור את הכול. אולם אפשר להשתמש גם בדוגמאות חיוביות. חקלאיים של גרמניה הצפונית הבינו שמרוח אפשר לעשות כסף ובנו תחנות רוח. היסודות יכולות להיות גם מועילים.
אצלי בחווה יש חממה. כשבתחזית מזג האוויר מספרים שתהיה סערה, אני לא ישן טוב. זו מן תחושה שאיזשהו כוח חיצוני מטייל אצלי בחווה ומחפש רעפים שלא הוצמדו כראוי. במידה והיינו קנאים בעבר, אז כיום נחשוב שאיזשהו כוח מרושע סובב אותנו, אינטריגות שונות. נרגיש שאנשים מדברים עלינו מאחורי הגב, מתבדחים עלינו, לא אוהבים אותנו.
לבסוף, בואו נדון ברשמים שנצברו כתוצאה מהבורות. (יסוד המרחב). יכול להיות שאת אחת מתקופות חיינו הקודמות העברנו בכך שהיינו שתיינים וקראנו עיתונים מטופשים. במידה ורשמים אלה מופיעים, אז אנו כל הזמן מרגישים כמרוחקים מהיופי שבעולם. אנו חושבים כך: "אני מתגורר בפולין וזה משעמם. כל הדברים הטובים מתרחשים בארה"ב, בהוואי, באוסטרליה או בתאילנד – שם החיים האמיתיים! ההופעות הטובות ביותר הם בפריז, בברלין או בלונדון. אבל אם נגיע לוורשה נגלה שהופעות אלה כבר היו או שעדיין לא התקיימו. בכל מקום שאני מגיע אליו הכול משעמם". אלה סוגי הרגשות שמופיעים כשעל פני התודעה צפים רשמיה של הבורות.
העולם החיצוני בכלל לא מופיע מולנו. כל מה שאנו חווים אלה הם רשמים ישנים הצפים מתוך ובתוך תת-הכרתנו. אין משהו שניתן להגדירו כעולם חיצוני. קיימת רק ההשתקפות של תודעתנו – תודעה שאינה קיימת. לא ניתן לתפוס את זה באמצעות ההיגיון. במידה וננסה להבין זאת, אז נופתע. כל התופעות הם משחקה החופשי של תודעה שאינה קיימת. זהו מצבנו הנוכחי. מה ניתן לעשות עם זה? כיצד אפשר להבין את זה?
במידה ואיננו מסופקים מחיינו, בודהה נתן לנו ארבע אפשרויות כיצד לפעול. כבר דיברנו על כך שהבריכה שלנו מלאה במים מלוכלכים. פשוט בתוך התודעה יש הרבה רשמים שאנו לא אוהבים. מה אפשר לעשות?
אפשרות ראשונה – גישת הטהרוודה, שאנו פשוט שמים את הידיים בכיסים ומנסים לפחות לא להוסיף מים מלוכלכים לתוך הבריכה של תת-הכרתנו. אנו פשוט מפסיקים לעשות פעולות שליליות, עוצרים מחשבות ומילים המופיעים תחת השפעתם של רגשות מטרידים. המים יכולים להתנקות בעצמם. זה קורה בטבע. אם לא ניגע כמה שנים באיזשהו אגם, אז הוא יתנקה מעצמו. בודהה אמר, שבמידה ואנו רוצים להשתמש בשיטה זו, אז ייקח לנו 3 קאלפות אינסופיות. זה בטוח המון זמן ואנו קצת ממהרים ורוצים להספיק יותר מזה. לכן אנו משתמשים בגישת המהייאנה.
אנו רצים ומביאים מים נקיים בכוסות. אנו עושים הרבה פעולות חיוביות, מילים ומחשבות. זה הרבה יותר מהר, אולם עדיין זה לוקח המון זמן – שלוש קאלפות בעלות סוף. עקב כך בודהה נתן לנו שיטה לניקוי תת-ההכרה בצורה מהירה.
ניתן לטהר את הבריכה באמצעות משאבות טיהור. כשמפעילים אותן המים נעשים עכורים ומופיעות בועות. זוהי המדיטציה על תודעת היהלום – המטהרת במהירות את תת-ההכרה. יש לה רק חסרון אחד: התהליך קצת מסריח. זה נקרא היטהרות, היכולה להופיע כרשמים לא נעימים בזמן במדיטציה, אבל זו תערובת בעלת אחוז אחד בלבד ממה שהיה עלינו לחוות במידה ולא היינו עושים מדיטציה זו, אולם עדיין אנו מחשיבים רשמים אלה כלא נעימים. שיטה זו היא מאוד מהירה, ובאמצעותה ניתן להגיע להארה תוך תקופת חיים אחת.
אפשרות רביעית – מהָמוּדרה, או ההשקפה הטהורה. זו הגישה של החקלאי שאומר: "מה לא בסדר עם המים האלה? יש פה סך הכול 2% מגנזיום, 5% אשלגן, 7% פוספור ו- 10% סידן – יסודות כימיים שימושיים מאוד! אני אפזר את המים האלה בשדותיי ואקבל עגבניות בגודל אבטיח!" זוהי גישת המהמודרה.
מה לא בסדר עם כל התמונות הלא נעימות שמופיעות? במידה ואני הולך לראות סרט פעולה בקולנוע, אז אני מצפה לראות את גרסת הבמאי. גרסה שלא גזרו ממנה דבר. אם זה לא אפשרי, אז אני רוצה שיחזירו לי את הכסף ששילמתי בכניסה. אם איזשהו צנזור היה גוזר סצנות שונות מהסרט, בגלל שהן פורנוגראפיות או קשות או בנוסף לכך אלימות מדי, אז מסרט פעולה טוב הייתה נשארת חתיכת סדרה ברזילאית. הסרט היה הופך למשעמם ואף אחד לא היה רוצה לשלם עבור הכרטיס.
במידה ואנו באמת מכירים באיחוד של השמחה והריקות , אז זו ההבנה שמופיעה בתודעתנו. כל מה שקורה לנו בחיים מלהיב ביותר. בין אם משהו מופיע או נעלם, בין אם אנו מתאהבים או נפרדים, בין אם אנו מבוגרים או צעירים, בין אם עכשיו זה חורף או קיץ – הכול הם חלקים מהתמונה השלמה. זה סרט נפלא הנקרא "החיים שלי". אין צורך להוסיף או לגרוע דבר. כל רגע פשוט נפלא רק משום שמתרחש. רגשות מטרידים נהפכים לחוכמות. כל אחד הוא בודהה, בין אם הוא יודע או בין אם לאו.
מהשקפת עולם זו אנחנו לא צריכים את תודעת היהלום, כי אנו מעוניינים דווקא בגרסתו של הבמאי. הסיבה היחידה שבגללה בודהיסטווה עושה את תרגול תודעת היהלום היא: רצונו להועיל לאחרים, ויש לו תוכניות כבירות. הוא רוצה לבנות מרכזי דהרמה ולהועיל לאחרים והוא מעוניין לפתח פעילות זו ללא מכשולים.
כל מה שסיפרתי לכם קשור לטבע הבודהה. כל מה שאנו חווים – הוא משחקה החופשי של התודעה שאינה קיימת. במידה ואנו מנסים למדוט, אז השקפה זו הופכת לחשובה מאוד. עלינו לשחרר את הדברים, לא להיאחז בהם ולא להיקשר אליהם. עלינו לנוח בתוך המרחב הפתוח, הזוהר והלא מוגבל, הנמצא בין ומעבר למחשבות. אין צורך ליצור משהו באופן מלאכותי. כך נהיה מסוגלים למדוט ללא הפסקה, 24 שעות ביממה.
