ארבע המחשבות המפנות את התודעה מהסַמְסַרָה

מאת: לוֹפֶּן צֶצ'וּ רִינְפּוֹצֶ'ה

לכל תרגול דהרמה קודמות הכנות מסוימות, המשמשות בסיס מוצק לתרגול נכון. הכנות אלה מחולקות לשני סוגים: הכלליות והמיוחדות. "ארבע המחשבות המפנות את ה תודעה מהסמסרה" שייכות להכנות הכלליות (הרגילות).

מה הכוונה בביטוי "להפנות את ה תודעה מהסמסרה"? הכוונה להשתחרר מכל היקשרות לחיים בשלושת עולמות הסמסרה. ארבע המחשבות, ארבע ההכנות כלליות, מאפשרות לנו לפתח חופש זה, כשאנו מהרהרים בזה אחר זה על הלידה האנושית יקרת-הערך; הארעיות; ה קארמה; וסוגי הסבל של הסמסרה.

הגוף האנושי יקר-הערך

כשמדברים על "הגוף האנושי יקר-הערך", מתייחסים לערכו הרב של הקיום האנושי, אשר קשה מאוד להשגה. הוא יקר-ערך מכיוון שניחן בחירויות ויכולות מסוימות. ערכו הרב מתואר על-ידי שלושה היבטים: על-ידי השוואה עם המצב הגדול יותר, על-ידי השוואה מספרית, ועל-ידי הקבלה.

ההיבט הראשון מתאר את ה"חירויות" המאפיינות את הלידה האנושית יקרת-הערך. הלידה האנושית מוערכת, מכיוון שהצלחנו להימנע מכמה סוגים אחרים של לידה מחדש, שהיו מעמידים אותנו מול מצבים שונים לגמרי מאלו המצויים בעולם האנושי. מדובר כאן בשמונה סוגי קיום:

1. לידה במצבי הפרנויה, שבהם חוֹוים באופן קבוע את הסבל של חום וקור קיצוניים.
2. לידה בעולמות של הרוחות הרעבות, שבהם חוֹוים באופן קבוע את הסבל של רעב וצמא.
3. לידת בעל-חיים, שבה חווים היצורים את היותם ניצודים ומדוכאים, את אכילתם זה את זה באופן תמידי, ואת היותם מנוצלים לרעה.
4. לידה בארצות לא מתורבתות, שם אין הזדמנות ללמוד משהו המוביל לדרך חיובית.
5. לידה כאל – במיוחד אל בעל חיים ארוכים. כתוצאה מפעולות חיוביות קודמות, אל בעל אריכות-ימים חוֹוֶה אושר ושמחה במשך חייו. אולם חוויית התוצאות של קארמה חיובית בדרך זו, פירושה שלבסוף תתמצה קארמה זו או תתכלה. אחרי חייהם הארוכים, נולדים אלים אלה מחדש במצבים נחותים יותר וכואבים מאוד.
6. חיים כיצור בעל מגבלה שכלית, שאינו יכול להבין את משמעות הדהרמה, ולא לתרגלהּ.
7. חיים עם השקפות שגויות, כשבאופן אוטומטי נוטים לצבור פעולות שליליות, ולכן גם את הסיבות לסבל עתידי.
8. לידה בזמן שאף בודהה אינו מופיע, כשאין לימודים בודהיסטיים, ולכן לא מקבלים עזרה כדי להשתחרר מסבל הסמסרה.

בשמונה סוגים אלה של קיום חוֹוים רק סבל. לא קיימת החוויה של חופש במובן של היות מסוגלים לתרגל את ה דהרמה.

להיות בעל גוף אנושי יקר-ערך, פירושו לא רק שנמנענו מסוגים אלה של קיום, אלא גם הצטיידנו ביכולות מסוימות. כאן מתוארים עשרה היבטים; חמישה מהם מתייחסים אלינו ישירות:
1. אדם נולד בגוף אנושי.
2. אדם נולד באזור, שבו לימודי ה בודהה נגישים.
3. לאדם איברי-חישה לא פגועים.
4. אין לאדם השקפות כוזבות.
5. יש לאדם אמון טבעי ב דהרמה.

חמשת ההיבטים הבאים מתייחסים יותר לסובב אותנו, לסביבתנו החיצונית:
1. אדם נולד בזמנים שבודהה הופיע.
2. בודהה זה נתן לימודים – דבר שאל לנו לקבלו כמובן מאליו, כיוון שלא כל הבודהות בהכרח מלמדים.
3. לימודים אלו, אם ניתנו בעבר, נשתמרו ועדיין נגישים.
4. אדם מבין ומתַרגל לימודים אלה – תנאי אישי מאוד, למרות היותו ברשימת ההיבטים החיצוניים. אם אדם מוצא את עצמו במצב הנפלא שתואר – אך אינו מתַרגל – עובדת היותו בעל גישה ללימודים לא תועיל באופן ממשי.
5. על האדם גם להיות בעל לב טוב, ונטייה אוהבת טבעית כלפי יצורים אחרים. שוב, זהו היבט מאוד אישי.

שמונה החירויות ועשרת התנאים מרכיבים את 18 התנאים, שבהתקבצותם יחד מכוננים "גוף אנושי יקר-ערך". אילו אחד מתנאים אלה היה חסר, לא היינו יכולים לקרוא לקיום אנושי כזה "יקר-ערך".

כולנו השגנו לידה אנושית, העונה לדרישות כדי להיקרא יקרת-ערך. הדבר אינו קל להשגה; להפך, הדבר קשה במידה קיצונית. כדי שהדבר יתאפשר, היינו חייבים לצבור בחיינו הקודמים מידה עצומה של פוטנציאל חיובי, מידה אדירה של קארמה חיובית. מעל לכול קיימת סיבה אחת, המתירה לנו להיוולד מחדש בנסיבות יקרות-ערך כאלה: הדבקות למשמעת. מצד אחד קשורה המשמעת לסדרות שונות של נדרים, שאנו לוקחים בדרך לקראת שחרורנו האישי, ומצד שני היא קשורה להימנעות מעשר הפעולות השליליות. כך או כך, איכותה של המשמעת היא הסיבה הישירה לקבלתם של חיים אנושים יקרי-ערך.

קיימים סיפורים, המעבירים את המסר של הקושי בהשגתם של חיים אנושים יקרי-ערך. לדוגמה: דמיינו בית מזכוכית, ולו קירות חלקים לגמרי. אם יזרוק מישהו אפונים לא מבושלים על קירות הזכוכית, ינתרו רובם בחזרה וייפלו על הרצפה. הדבר הכי פחות סביר הוא שהאפונים יידבקו לזכוכית; אולם אם תזרקו באופן קבוע אפונים על הזכוכית, במוקדם או במאוחר אחד חייב יהיה להידבק. הסבירות שתשיגו גוף אנושי יקר-ערך קטנה בהרבה מהסבירות שאפון יידבק לזכוכית. או דמיינו טבעת קטנה, הצפה על פני האוקיינוס. בתחתית האוקיינוס חי צב מיוחד, העולה לרגע על פני המים פעם במאה שנים. הסיכוי שראשו יצוץ בתוך הטבעת הוא די קלוש, אך גדול בהרבה מהסיכוי להשיג גוף אנושי יקר-ערך.

ניתן להדגים את ערכו ונדירותו של גוף אנושי גם כשמשווים את מספר הסוגים השונים של היצורים. לדוגמה: קיימות הערכות די-מדויקות על כמות האנשים החיים במדינה זו; הדבר ידוע היטב. אך אם תנסו לספור כמה חרקים חיים בפיסת שטח קטנה בלבד, יהיה זה בלתי-אפשרי.

כולנו נולדנו כאן בנסיבות, העושות את חיינו האנושים ליקרי-ערך מאוד. עלינו לזכור שזכינו בחיינו האנושים יקרי-הערך הללו מכיוון שצברנו כמות אדירה של פוטנציאל חיובי, וטיהרנו את תודעתנו מציעופים רבים. כרגע אנו נהנים מהתוצאות, אך חשוב להשתמש בתוצאות אלה בדרך הטובה והנבונה ביותר – אחרת אנו פשוט מבזבזים אותן. יהיה זה כאילו יצאנו למסע במיוחד כדי להשיג משהו – ושבנו בידיים ריקות; או כאילו היינו סוחבים דלי ריק כדי להביא מים – וחוזרים עם הדלי כשהוא עדיין ריק. בכל אחד מהמקרים המסע מבוזבז. עלינו גם לשאוף להפיק את המיטב מהמצב בר-המזל שלנו – ולא לכלותו.

לעשות את החיים מלאי משמעות, פירושו להשתמש ב דהרמה ולתרגל את השיטות השונות שה בודהה לימד. ה בודהה נתן כמות כה אדירה של שיטות, שבלתי אפשרי שאדם אחד יתרגל את כולן,לפיכך עלינו לתרגל את השיטות המתאימות ליכולותינו.

תרגול ה דהרמה במיטבו, פירושו לתרגל כמו מִילַרֶפָּה ולהתרחק מכל העיסוקים הגשמיים. אולם בעולם של היום יש רק מעט אנשים, המסוגלים לתרגל דהרמה ברמה שכזו. אם איננו מסוגלים לתַרגל כך, על כל אחד להיות נחוש לתרגל במידה המתאפשרת לו באופן אישי. עלינו לעשות את כל שביכולתנו. הדבר מתייחס לכל תרגולינו – מדיטציה, צבירת זכות, תרגולי היטהרות, וכמובן תרגולי ההכנה.

דרך אחת לצבור זכות חיובית בצורה מתמשכת היא להגיש מנחות לבודהות. בהגשה במיטבה מגישים כמות גדולה של דברים שברשותנו. כשהדבר אינו אפשרי, יכולים אנו תמיד להגיש מים נקיים. אם גם זה אינו אפשרי, יכולים אנו להגיש פרחים רבים. אם אנו נכשלים בכך, ותודעתנו מלאה במסירות, אנו יכולים לדמיין פרחים ולהגיש אותם לבודהות. בתודעתנו אנו גם יכולים להגיש כל מיני פרחים שאנו רואים במשך היום. בהגישנו מנחות לבודהות בכל דרך אפשרית אנו יכולים לצבור נטיות חיוביות בתודעתנו.

אפשרות נוספת היא להיות נדיבים לסַנְגְהָה. עלינו להיות נדיבים ככל האפשר, ולתמוך בסנגהה בתודעה רוחשת-כבוד.

אפשרות שלישית היא להיות נדיבים לכל היצורים החיים. עלינו לעשות כל דבר אפשרי כדי לעזור להם. לדוגמה: כשאנו נתקלים בחיה צמאה, אנו נותנים לה מים.

דוגמאות שונות אלה מראות שאפשר תמיד לתרגל פעולות מועילות וצוברות זכות חיובית ברמות שונות. עלינו באמת להשתדל לעשות זאת במידה האפשרית, כדי לחזק את הפוטנציאל החיובי שלנו ולהשמיד את השליליות, המכבידה על ה תודעה.

לגבי פעולות מוסריות או מזיקות, אל לנו לאמץ גישה שמפעולות שליליות רציניות יש כמובן להימנע , ופעולות שליליות קטנות לא צריכות להדאיג. פעולה שלילית, בין אם גדולה או קטנה, היא תמיד שלילית ותוביל לבעיות וסבל. התוצאה תמיד תהיה שלילית, מכיוון שהיא תואמת לפעולה המקורית. לכן עלינו להתרכז לא רק בהימנעות מהפעולות השליליות הגדולות, אלא גם להתרחק מפעולות שליליות קטנות אלה, שבהן אנו נתקלים בקלות כה רבה.

לדוגמה: דמיינו ערימה ענקית של עשב יבש. אם הניצוץ הקטן ביותר יצית ערימה זו, תעלה כל ערימת העשב בלהבות. כך אפילו לפעולה השלילית הקטנה ביותר יכולה להיות תוצאה הרסנית ביותר.

דבר זה תופס גם לגבי פעולות מועילות. אל לנו לחשוב שלפעולות חיוביות קטנות לא יהיה כל ערך, ולכן אין טעם להתאמץ לעשותן. אנו עשויים לאמץ השקפה זו בקלות רבה, ולכן לעולם לא ננסה אפילו לבצע פעולות חיוביות כלשהן. אבל לפעולה חיובית תהיה תמיד תוצאה תואמת, ועלינו לעשות תמיד מה שאפשר ברמה האישית. ביחס לתרגול, אל לנו לעולם לחשוב שלא משתלם להתחיל, שכן לא נוכל לבצע כמות משמעותית. עלינו לתרגל רבות ככל שנוכל, יהא אשר יהא.

ארעיות

השנייה מארבע המחשבות עוסקת בארעיות. קיימות דרכים רבות, המובילות לסופם של החיים האנושיים לפני מוות מזִקנה. מנורת הפתילייה מורכבת ממכל מלא בחמאה ופתיל. כשמנורה מסוג זה מלאה עד גדותיה בחמאה והפתיל עדיין לא דלוק, דומה הדבר למצבו של אדם שטרם נולד. מנורת פתילייה, המרוקנת לגמרי מדלק, מקבילה לאדם המת מזִקנה. בין שתי דוגמאות אלה יש כמות אדירה של אפשרויות. למעשה, קיימים הרבה יותר תנאים, היכולים לגרום למוות, מאשר תנאים התומכים בחיים. חיינו ניתנים להשוואה עם אגל טל על עלה עשב: הוא מאוד שברירי, ומיד כשהשמש זורחת הוא מתאדה.

החיים מאוד יקרי-ערך לא רק מכיוון שקשה מאוד להשיגם, אלא גם מכיוון שמאוד קל לאבדם. הגוף האנושי יקר-הערך פותח בפנינו אפשרויות רבות, אך קיימת ודאות אחת, והיא המוות. הדבר שאינו ודאי הוא הרגע המדויק, שבו יבוא המוות. רגע זה אינו נוהג על-פי כללים כלשהם; ילדים אינם חיים בהכרח לאחר הוריהם, ומורים אינם מתים בהכרח לפני תלמידיהם. אף-על-פי שאנשים יודעים זאת מנסיונם האישי, הם נוהגים להאמין שבאופן טבעי יחיו ילדים לאחר הוריהם. אך אם תסתכלו מסביב ותביאו בחשבון את נסיונכם האישי, תגיעו למסקנה ודאית שדברים אלה אינם קבועים מראש. אף שיש לנו מזל להישאר עדיין בחיים, אין ודאות שכך זה יימשך. רגע מותנו יכול לבוא בכל זמן. זו הבעיה עם החיים: הם כה שבריריים, כה קל לאבדם, וכה קל להורסם ולהשמידם.

ברגע המוות אנו מאוד לבד – ולא משנה עד כמה אנו קרובים למשפחתנו, כמה אחים או אחיות יש לנו, או כמה חברים קרובים ויקרים יש לנו. הם אינם מסוגלים ללוותנו או לסייע לנו ברגע המוות. אפילו הדברים החומריים, הנראים לנו כל-כך חשובים – הכסף שחסכנו, ביתנו ומכוניתנו המקסימים – לא נוכל לקחת מהם עמנו שום דבר כשנמות. הדבר תופס גם לגבי הדבר הקרוב והיקר לנו ביותר – גופנו. הצל שלנו מלווה אותנו במשך כל חיינו. אין לנו צורך לסחוב אותו או לדאוג אם הוא נמצא שם או לא; הוא שם באופן אוטומטי. אך אפילו הצל שלנו אינו יכול ללוותנו מעבר לרגע המוות.

הדברים היחידים, שבאמת נחשבים ברגע המוות, הם הנטיות שצברנו בתודעתנו. גם הרשמים החיובים וגם המזיקים ילוו אותנו, בין אם אנו רוצים בהם ובין אם לאו. איננו יכולים לקחת רק רשמים חיוביים, ואת השליליים להשאיר מאחור. נטיות אלה תקבענה את מצב תודעתנו. הן קובעות איך אנו חוֹוים את המוות ואת הזמן שלאחר מכן. אם צברנו כמות אדירה של רשמים חיוביים בתודעתנו, נחווה את התוצאות המתאימות: נחווה אושר רב, ולא ניתקל בסבל המלווה את הנטיות המזיקות; אך אם נטיות שליליות שולטות בתודעתנו, נחווה סבל וכאב. עלינו להיות מודעים לכך לגבי המוות שלנו ומה שבא אחריו. שום דבר אחר, למעט הדרך שבה חיינו, אינו יכול לעזור לנו.

קארמה – סיבה ותוצאה

קארמה עוסקת בסיבתיות. פעולה מסוימת מובילה לתוצאה מסוימת. פעולה חיובית תוביל לתוצאה חיובית בטבעה, כלומר, תוביל אל חוויית אושר ושמחה. מצד שני, באופן בלתי-נמנע תוביל פעולה שלילית לתוצאה מכאיבה. בוודאות מוחלטת היא תגרום לסבל. הדבר קורה מעצמו, כי באופן בלתי-נמנע התוצאה תואמת לטבעה של הסיבה: לדוגמה: אם זורעים זרע, יגדל ממנו סוג מסוים של צמח. מזרע של אורז יגדל שתיל אורז – ולא שום שתיל מסוג אחר. לכן מאוד חשוב להיות זהירים ולעשות כל מה שאפשר – מהפעולות הגדולות ביותר עד לקטנות לכאורה ביותר – על-מנת לחזק התנהגות חיובית.

הנטיות השולטות בתודעתנו יהיו הראשונות להבשיל. אם הן מאופיינות על-ידי סוגים שליליים של ההתנהגות, נחווה זאת תחילה, והן תשלוטנה בחיינו. נחווה אז סבל, ולא נהיה מאושרים. הדבר מחמיר את בעיותינו, כי לא נוכל להצליח בחיים ונסתבך בבעיות נוספות. מצד שני, אם אנו מחזקים את התנהגותנו החיובית והמועילה, יגדלו אושרנו ושמחתנו וישררו כחווייתנו הרווחת. הדבר מגביר את יכולתנו לחזק התנהגות חיובית.

ארבע המחשבות לא "הומצאו" סתם על-ידי מישהו כדי להונותכם. הן אמינות, אמיתיות לגמרי, ונמסרו על-ידי בודהה שַקְיַיאמוּנִי. ה בודהה נתן לימודים אלה מתוך חוכמתו הכול-יודעת, טוב-לבו האוהב ויכולתו היוצאת מגדר הרגיל. לכל אחד יש רגשות מטרידים עיקריים בתודעתו: היקשרות, כעס ובורות. על בסיסם של רגשות מטרידים אלה מופיעים בתודעתנו רגשות מטרידים רבים אחרים. אלה משפיעים על פעולותינו, וכך מובילים לפעילויות שליליות רבות אחרות. במצבנו הנוכחי רגשות מטרידים שולטים למדי ומובילים לפעילויות פיסיות, מילוליות ומנטליות, ודרכן אנו צוברים קארמה שלילית.

כללית יש כמות אדירה של פעילויות שליליות, אך הן מחולקות לסוגים מוגדרים. שלוש מהן קשורות לגופנו: הריגה, גניבה ופגיעה מינית. ארבע מהן קשורות לדיבורנו: דבר שקר, השמצה, דיבורים יוצרי פילוג ודיבור-סרק. שלוש הפעולות השליליות של תודעתנו הן: כוונת זדון, קנאה וטיפוחן של השקפות שגויות.

מעשר פעולות שליליות אלה צריך להימנע בכל מחיר. בינתיים עלינו לעשות את ההפך, כלומר להתעסק בעשר הפעולות החיוביות, ההפוכות לפעולות השליליות שכבר הוזכרו.

יש חמש פעולות, הנושאות כמות עצומה של כוח שלילי. מתייחסים אליהן כאל "חמש הפעולות המזיקות ביותר", והן: 1. להרוג את אבינו; 2. להרוג את אמנו; 3. להרוג אַרְהָט; 4. לפגוע פיסית בבודהה או במישהו המייצג את ה בודהה (מישהו כמו מורנו, והדבר תופס גם לגבי הרס מייצגי ה בודהה); 5. לפלג את הסנגהה.

ביצוע של אחת מפעולות אלה, פירושו צבירת קארמה שלילית במידה עצומה ביותר. התוצאה של פעולה זו מבשילה מהר – במיוחד אחרי המוות, ללא תקופת-ביניים. כתוצאה מפעולה זו נמצא את עצמנו באופן מיידי במצב פרנויה. זו הסיבה מדוע ההגדרה המילולית של פעולות אלה היא "חמש הפעולות שאין לגביהן שלב-ביניים".

יש עוד חמש פעולות הדומות מאוד לאלה: 1. להרוס סטופה; 2. להרוג בודהיסטווה "רגיל" – אחד שטרם הגיע לרמת המימוש הישיר; 3. להרוג את הלאמה שלנו; 4. לקיים יחסי מין עם ארהט ממומש; 5. לגנוב משלושת היקרים – בודהה, דהרמה, סַנְגְהָה. לדוגמה: לקחת מנחה בחזרה.
כללית אין לפעולות השליליות איכות חיובית אחת. הן פשוט מזיקות. אולם ה בודהה אמר שלפעולות שליליות יש היבט טוב אחד, והוא יכולתנו לטהר את עצמנו מהשליליות שיצרנו. היטהרות זו אפשרית דרך יישומן של "ארבעת הכוחות": חרטה על הפעולה, תיקון השפעותיה החולניות, החלטה לא לחזור עליה, וחידושו של המחסה בשלוש אבני החן. אפילו בעזרת ארבעת הכוחות קשה במידה עצומה להסיר את הנטיות, שנוצרו על-ידי חמש הפעולות המזיקות ביותר. קשה גם להתמודד עם רשמים שלילים אם כלל אין לנו אמון בשלוש אבני החן, ואנו דבקים בהשקפות שגויות.

חסרונות הסמסרה

בגלל ה קארמה שלנו, המובילה להבשלתן של חוויות מסוימות, מסתובב גלגל הקיום המותנה ללא הרף. זוהי סמסרה. פעולות וקארמה נצברות, וכך מתגלות החוויות. כששולטות פעולות חיוביות, נחווה תוצאות פחות או יותר משמחות. כששולטות פעולות שליליות, נחווה בעיקר סבל. בדרך זו ניתן להבדיל בין שישה סוגים שונים של חוויות או מצבי קיום בתוך הסמסרה: עולמות פרנויה, מצבי הרוחות, מצבי קיום של בעל-חיים, קיום אנושי, מצבי חצי אלים ואלים.

לא משנה באיזה מצב מתוך אלה נתבונן – לא נמצא דבר מלבד סבל. אין הסמסרה דבר מלבד סבל, כי היא פשוט תוצאתן של פעולות שנצברו. אנו יכולים להעיף מבט חטוף על שישה מצבים אלה, על-מנת לקבל מושג כיצד חיים בכל אחד מהם.

מצב הפרנויה אינו רק עולם שאליו נולדים; הוא שם למצב תודעה, המתחלק בהמשך לתת-עולמות שונים. לדוגמה: יש 18 עולמות גיהינום שונים. בשמונה מהם היצורים סובלים בעיקר מחום עז, ובשמונה אחרים הם סובלים בעיקר מקור עז. קיימים שני עולמות גיהינום נוספים הזהים לאלו, המשלימים את כל ה-18. בכל אחד מהמצבים האלה דבר אינו נחווה, למעט חום וקור.

אנו יכולים לחשוב שבעולמות הפרנויה אכן הסבל גדול, אך אולי העולמות האחרים לא כל-כך רעים. נעיף אפוא מבט על מה שנחווה בעולמי הרוחות. "הרוחות הרעבות", הנולדות במצבים אלה, סובלות סבל גדול מרעב ומצמא. באחד התיאורים של עולם זה נאמר, שבמשך תקופה של מאה שנים לא תשמע רוח רעבה אף פעם את המילה "מזון" או "מים", ואין לה שום אמצעי להשיג אף אחד משניהם. רוחות רעבות מתוארות כבעלות קיבות גדולות כמו הרים ופיות קטנים כמו שערה בודדה. אין הן יכולות להשיג מזון כדי לשכך את רעבונן וצמאונן. אפילו כשהן מוצאות אוכל או מים, בו-ברגע שהן עומדות לאכול או לשתות אותם – הם הופכים למשהו מגעיל, כמו דם או מוגלה. זו החוויה הרווחת שלהם.

פעם נוספת אנו יכולים לחשוב, שהדברים אינם כל-כך רעים בעולם החיות; אך כשנתבונן במצבן, נמצא שוב רק סבל. ניתן לראות כמה סבל חוֹווֹת החיות במים וביבשה. כיצד ללא הרף הן ניצודות ומנוצלות לרעה.

עולמות אלה נקראים שלושת העולמות ה"נחותים", כיוון שהסבל שם שולט מאוד וטבעו די אכזרי. אך גם בעולמות הנקראים ה"גבוהים" איננו מוצאים דבר מלבד סבל. לדוגמה: הבעיה הרווחת בקרב ה"אסורים" או חצי האלים היא הקנאה. הם רואים את החוויות הנעימות של האלים ומתקנאים, כיוון שחוויותיהם מחווירות בהשוואה להן. לכן הם כל הזמן נלחמים נגד האלים, אך אף פעם לא מנצחים. הם תמיד המפסידים ומקנאים ללא הרף. זה מה שקובע את התנאים של סבלם.

אולם אפילו האלים האמיתיים סובלים. אף שבמשך חייהם יש להם הנאה רבה, הם חוֹוים מידה עצומה של סבל לפני מותם, כיוון שהם הופכים מודעים לכך שהם עומדים למות שבעה ימים מראש. שבעה ימים בעולם האלים זהים לשבע שנים אנושיות. האלים רואים היכן ייוולדו מחדש אחרי מותם, ומפני שמיצו את כל ה קארמה הטובה שלהם, הם ייפלו לעולמות נחותים. בתהליך הדעיכה, המתרחש כשמותם מתקרב, הם מזהים סימנים מסוימים. לדוגמה: הפרחים המקשטים את גופם מתחילים לקמול, וגופם מתחיל לפלוט ריח רע. אם כן, הסבל שורר גם בעולם האלים.

לבסוף, בעולם האנושי אנו חוֹוים את סבל הלידה, הזִקנה, המחלה והמוות.

לפיכך לא משנה באיזה עולם קיום נסתכל – סבל וסמסרה חד הם. ניתן להשוות סמסרה עם ישיבה על חוד המחט: אין אפילו רגע אחד בלי סבל.

ארבע המחשבות, המפנות את ה תודעה מהסמסרה, מאוד חשובות בשבילנו. רבים מהמורים של העת העתיקה אמרו: "ארבעת תרגולי ההכנה מעמיקים יותר מהתרגול העיקרי". למען התפתחותנו בתרגול דהרמה חשוב מאוד לשריין את הזמן כדי להתעכב על פיתוח הבנה צלולה של ראיות בסיסיות אלה. אחרי שעברנו על כל הפרטים והבנו את ההסברים על "הגוף האנושי יקר-הערך", אנו יכולים להעריכו במלואו. אחר-כך אנו עוברים ל"ארעיות". לאחר שעיינו בכך ביסודיות, אנו מבינים באופן טבעי כיצד עובדת ה קארמה, כיצד פועלת הסמסרה ואת הסבל הקיים בעולמות השונים של הקיום.

לאחר שפיתחנו ראיות בסיסיות אלה, אנו רוכשים בסיס מוצק, שעליו אנו בונים את תרגול ה דהרמה שלנו, דהיינו "ארבעה תרגולי הכנה מיוחדים": השתטחויות, תודעת היהלום, הגשות מאנדלה וגורו יוגה. מעל לבסיס יציב זה אנו מסוגלים לאפשר למימוש הישיר להופיע. אם לא קובעים זמן לבנות בסיס חזק, קשה יהיה להשיג את התוצאות הרצויות מכל התרגולים האלה. דומה הדבר לבניית בית בלי יסוד איתן: הבית יכול לקרוס בקלות.

ניתן עוד להסביר רבות בקשר לנושא זה, אך אני מבקש מכם לשמור בתודעתכם את מה שנאמר פה. להיות בסמסרה, פירושו סבל. אך עלינו להיות שמחים שהיתה לנו ה קארמה להיוולד עם הגוף האנושי יקר-הערך. זהו מצב בר-מזל, כי פירושו שיש לנו אפשרויות מצוינות, אשר אינן נמצאות בעולמות קיום אחרים. כל עוד אנו יכולים להבחין בין פעולות טובות ומזיקות, יש לנו מידה מסוימת של חופש. אנו מסוגלים לוותר על שליליות ולהתרכז בפעולות חיוביות. אם אנו מתַרגלים להיות מועילים באמצעות חיים אלה, נוכל להגיע למצב של שחרור מהסמסרה. אך אם, מצד שני איננו טורחים לעשות פעולות חיוביות או לתרגל דהרמה אלא ממשיכים לפעול בשליליות, נקבל גם אז תוצאה תואמת, לא נוכל להשתחרר מסמסרה, ונמשיך עם המעגל האינסופי של היוולדות במצב זה או אחר של הקיום.

מסיבה זו עלינו להיות באמת מודעים כאן ועכשיו להזדמנות האדירה, ולעשות את הטוב ביותר שנוכל כדי לנצלה כל עוד אנו יכולים. קחו את הזמן ללמוד דהרמה ולתרגל. הדבר מאוד מועיל, וברצוני לעודד אתכם להמשיך לעשות זאת. אל תתייאשו אף פעם בתרגול ה דהרמה שלכם!