מאת: טופגה יוּלְגְיָאל רִינְפּוֹצֶ'ה
שושלת ה קארמה קאג'יו – הקרויה לעתים "הקו שבעל-פה" – של טיבט התחיל מהיוגי הדגול טילופה, שחי בצפון הודו בערך במאה ה-10 לספירה. הוא נחשב למייסד השושלת, ובנוסף קיבל ארבע שדרים מיוחדים (טיבטית: בְּקָה-בָּבְּס-בְּזִ'י), מה שהפכו למחזיק השושלת.
אף שקיימת סתירה מסויימת במקורות היסטוריים לגבי זהותם של אמני היוגה המשתייכים לכל אחד מארבעת השדרים, מסכימים כמעט הכול שמוצאם הוא כדלקמן: הראשון מבין הארבעה הגיע מלוֹפֶּן לוּדרוּבּ (סנסקריט: אַקַרִיָה נַגַרְג'וּנָה) ומורכב משתי טנטרות: טנטרת "סַנְגְוָוה דוּפָּה" (סנסקריט: גוּאַסַמַאיָה) וה טנטרה שנקראה "דֵנְשִי". שדר זה כולל בתוכו גם את התרגולים הנקראים "גוף אשלייתי" (טיבטית: ג'יו-לוס ; סנסקריט: מַאיהדֶוָוה) ו"העברה" (טיבטית: פְּהוֹוָה; סנסקריט: סַמַקְרָנְטִי). שדר מיוחד שני הגיע מנַאקְפּוֹ צ'וֹפָּה. הוא כולל טנטרה הנקראת "ג'יוּמָה צֶ'נפּו" (סנסקריט: מַהַמַאיָה) ואת התרגול שנקרא "חלימה במודעות" (טיבטית: מִי-לָם; סנסקריט: סְוָואפְּנָה). שדר מיוחד שלישי הגיע מלַוַואפָּה ונקרא "דֵמְצ'וֹק" או לחילופין "קוֹרְלוֹ דוֹנְגְפָּה" (סנסקריט: צַ'אקְרַסַמְוַורָה), ותרגול שנקרא "אור בהיר" (טיבטית: אוֹסָל; סנסקריט: פְּרַבְּהַסְוַוארָה). הרביעי הועבר מקְהַנְדְרוֹ קַלְפָּה סַנְגְמוֹ וכולל את ה טנטרה הידועה כ"גֶ'ייפָּה דוֹרְגֶ'ה" (סנסקריט: הֵוַואגְ'רָה) ואת התרגול שנקרא "טוּמוֹ" (סנסקריט: קֵנֵדָאלִי).
לימודים אלה הועברו מטִילוֹפּה ליוגי נרופה והתגבשו ל"שש היוגות של נרופה" – מדיטציות הנחשבות כלימוד מרכזי של שושלת הקאג'יו. בהתבסס על כמה אזכורים כתובים נראה שנרופה נולד ב-956 לספירה. הוא העביר את הידע שלו למארפה (נולד ב-1000), המתרגם הדגול, שערך מסע מטיבט להודו כדי לקבל הדרכות, ולאחר מכן חזר לטיבט והפיץ את לימודי הדהרמה בהיקף רחב.
תלמידו של מארפה, גֵ'טְסוּן מִילַרֶפָּה, נולד ב-1033 והיה לאחד היוגים הדגולים בטיבט. סיפור חייו המתחיל בנסיבות קשות עקב מותו המוקדם של אביו, נקמתו בדודו ודודתו הרמאים, ולאחר מכן החרטה שלו, שהובילה לשאיפה כנה ללמוד את דרך ה דהרמה, והוא ידוע ומוכר מאוד בקרב בני העם הטיבטי. על-ידי התמדתו ויכולתו לקבל את כל הנסיבות שבהן נתקל הוא הגיע להגשמה מוחלטת של טבעה הסופי של המציאות. לימודיו מתועדים ב-100,000 שיריו של מילרפה ובאוספים אחרים.
לימודיו של מילרפה הועברו הלאה על-ידי גמפופה (נולד ב-1079), הידוע גם כדָקְפּוֹ לָרְגֶ'ה, הפיזיקאי מדָקפּוֹ. תחילה למד תחת מסורת הקַדַמְפָּה – דרך הדרגתית ושיטתית המכילה את לימודי הלָם-רִים. בגיל מאוחר יותר פגש במילרפה, ובתרגלו תחת הדרכתו של זה קיבל והגשים את משמעותם האמיתית של הלימודים המלאים. מאז ידועה השושלת בשם דקפו קאג'יו, וכוללת פלגים רבים. במאה ה-12 היה קַרְמַאפָּה ה-1, דוּסוּם צֶ'נְפָּה, לתלמידו של דקפו לרג'ה, וקיבל את כל הדרכותיו הקשורות למרכבות הסוטרה והטַנְטְרה. במשך שנים רבות למד, תרגל ולימד במקומות שונים בטיבט. הוא ייסד את שושלת ה קארמה קאג'יו. "קארמה" מתייחסת לקרמאפה עצמו, ו"קאג'יו" נגזר מהמושג "קְהָבּ-אָבְּשִי-גְ'יוּפָּה", המתייחס לארבע סדרות מיוחדות של הוראות, המוחזקות על-ידי טילופה ומקורן בעבר במילותיו של ה בודהה. קרמאפה הוכר כלאמה המתגלם הראשון של טיבט.
לאחר הופעתו של קרמאפה ה-1 בעולם התפתחה השושלת במהירות, ולקראת המאה ה-21 התפשטה מסורת ה קארמה קאג'יו מהר ותורגלה על-ידי רבים ברחבי טיבט. היתה זו תקופה של תהפוכות פוליטיות, שאופיינה על-ידי שקיעתן המהירה של ממלכות ששלטו שם בעבר. הופיעו אז אישים פוליטיים רבים ובולטים שהתחרו על כוח השלטון, אך אף מנהיג לא היה מסוגל לבסס ריבונות, מאחר שאף לא לאחד מהם היתה תמיכה גורפת. מעולם לא היו הקרמאפות מעוניינים או מעורבים במאבקי הסיעות הפוליטיות השונות, ולמעשה נאלצו להתנגד באופן פעיל למעורבות עקב מעמדם הפגיע במיוחד. מכיוון שהיו בעלי סמכות רוחנית עצומה, הם שימשו כמטרות לשאפתנים הפוליטיים. גם קהל אוהדיהם הרוחני עודדם ליטול עמדות כוח, מאחר שחשו שהם בעלי האיכויות הנדרשות להנהיג את העם.
בזמן סוער זה, בערך במאה ה-13 או ה-14 החלו הסַקְיָיאפִּים לשלוט בטיבט בתמיכתו של הקיסר המונגולי קוּבְּלֶאי חַאן, שעלה לאחר גִ'ינְגִיס חַאן. הוא היה המנהיג הפוליטי-הרוחני הראשון בטיבט, ולראשונה מאז היעלמותם של המלכים אוחדה טיבט על-ידי מנהיג יחיד. באותה תקופה ראו שליטים חזקים ממונגוליה וטיבט את השפעתם החזקה של לאמות רמי-מעלה על העם הטיבטי, ואימצו לעצמם מדיניות יוצרת אמון על-ידי הענקת מתנות ללאמות, הזמנתם לבקר בממלכתם והענקת תוארי כבוד ארוכים. המוטיבציה מאחורי מחוות אלה היתה בדרך-כלל פוליטית מאשר רוחנית.
בתקופת שושלת מינג, במאה ה-14 , הוזמן קרמאפה ה-5 דֶשִין שֶגְפָּה לסין על-ידי ה"יַונְגְלוֹ" – הקיסר של שושלת מינג, אשר קיבל הדרכות רבות מדשין שגפה. במהלך הביקור הדגים קרמאפה כוחות על-טבעיים רבים. ואמניו של הקיסר ציוו לתעד אותם יום יום והם תוארו בכ-20 מגילות גדולות. כמה מהן היו קיימות במנזר צוּרְפְּהוּ בטיבט עד לפלישה ב-1950. היונגלו היה כה נרגש מאירועים אלה ופיתח אמון כה עמוק בקרמאפה, עד שהציע תוכנית חקיקה להמרתן של כל השושלות האחרים בטיבט לקארמה קאג'יו; אך דשין שגפה סירב בצורה מוחלטת לשתף פעולה עם הצעה זו, ובמקום זאת הרצה על החשיבות בכיבוד האסכולות המגוונות השונות, שכן נחוצות מסורות שונות כדי להתאים למערך הנטיות המיוחדות, הקיים בקרב האנושות כולה.
למרות המצב הפוליטי באותם זמנים, שררו בתקופה שבין המאה ה-13 למאה ה-17 באופן כללי נסיבות חיוביות למסורת ה קארמה קאג'יו. מכיוון שהלימודים התפשטו ומספר התלמידים גדל, נהיו מנהיגי השושלת ידועים יותר ויותר, ולמעשה ניתן אפוא לכנות את אותה תקופה בהיסטוריה של טיבט "עידן הקאג'יו".
באותה תקופה אירע שינוי דרמטי במבנה השלטוני במדינה: היא נמחצה בין מאבקי כוחות וסכסוכים פנימיים והשפעות פוליטיות חיצוניות. הממשל המרכזי בראשותו של דֶסִי צַנְגְפָּה, תומכו הנאמן של קרמאפה, הודח מכסאו על-ידי המנהיג המונגולי גוֹשִיר חַאן, והדלאי לאמה ה-5 היה למנהיגה של טיבט.
קרמאפה ה-10 צ'וֹינְג דוֹרְגֶ'ה, היה לקורבנם של אירועים פוליטיים אלה, ובאמצע המאה ה-17 נאלץ לעזוב את טיבט, לגַ'אנְג – מחוז בסין. לאחר זאת הלכה ופחתה הנהייה אחר שושלת הקאג'יו עד למאה ה-18. אז הוביל קרמאפה ה-13, דוּדוּל דוֹרגֶ'ה, עם סִיטוּ צ'וֹקִי ג'וּנְגְנֶה את השושלת לעבר תקופת צמיחה, התחדשות ופריחה מחודשת. במיוחד כתבו באותה תקופה לאמות השושלת טקסטים פילוסופיים רבים ובולטים וכן מאמרים המתייחסים לדקדוק, סנסקריט ואסטרולוגיה, אשר הועילו למסורת הספרותית ולעם הטיבטי כאחד. במהלך חייו של גְיַיאלְוָוה קרמאפה ה-16 במאה שעברה נוסדו מרכזי דהרמה רבים מסביב לעולם – ביניהם המכללה הבודהיסטית הבינלאומית של קרמאפה בניו-דלהי שבהודו – על-מנת להקנות לאנשים הזדמנות ללמוד ולתרגל את לימודיו של ה בודהה. לאחר עזיבתו את טיבט ב-1959 הצליח קרמאפה לשקם את מושבו העיקרי בהקימו מנזר ברוּמְטֶק שבסיקים, הידוע כ"מרכז ה דהרמה צַ'אקְרָה", וגם מכללה, מרכז התבודדויות ובית-ספר ראשי לנזירים.
בדומה לקודמיו היה קרמאפה ה-16 בעיקר דמות רוחנית, ולכן לא מעורב בקידום המטרה לשחרורה של טיבט. במקום זאת עשה מאמצים לשמירת שלמותה של מסורתה הרוחנית של טיבט, וכך עזר לשמור את זהותה של טיבט כתרבות מיוחדת ועצמאית. בנוסף לכך לא שכח קרמאפה ה-16 מעולם את קיומו של מורה רוחני מוכשר ומעמיק כמו הדלאי לאמה, שהוא גם המנהיג הפוליטי של העם הטיבטי. לדלאי לאמה כל הכישורים הדרושים לתפקיד זה וגם מנגנון ארגוני גדול של אנשים המעורבים ביותר בתנועות פוליטיות רלוונטיות וחשובות לתועלתו של העם הטיבטי.
כפי שנאמר, כל מה שייסד גייאלווה קרמאפה היה מיועד ומכוון לשמר את המסורת הרוחנית והתרבות של טיבט ולספק את לימודיו של ה בודהה לאנשים מכל הלאומים, המרגישים שהם יכולים להפיק תועלת מתובנתו וחוכמתו של ה בודהה. באופן כללי מדגישה שושלת ה קארמה-קאג'יו לימודים מקיפים, הכוללים מגוון רחב של נושאים מבלי להבדיל ברמת חשיבותם. בשלב מסוים, המוערך כמתאים על-ידי מדריך רוחני, ניתנים לימודים מעשיים על מַהַמוּדְרָה – החותם הכביר של הריקות, המהווים את לימודיה הסופיים והמעמיקים ביותר של השושלת – ומתורגלים בהתאם לשלבים שנקבעו על-ידי המסורת. כשמופיעה היכולת להבין את כל עומקה של משמעות המהמודרה, אפשר להתחיל ב"ששת התרגולים של נרופה".
ברגע שמוסר המורה את מהותם של הלימודים הקשורים למהמודרה, המועברת לאורך כל השושלת, והתלמיד מבסס את אותה הגשמה שורשית של המהמודרה, כמו המורה, הוא מוכר כמחזיק השושלת ללא קשר לרקע שלו. בין אם הוא לאמה מוכר ובין אם אדם חילוני – מימושו של הטבע המהותי של המשמעות המעמיקה של המהמודרה הוא הכישור הקובע את אותו הפרט כמחזיק המסורת.
תורגם מעלון המכללה הבודהיסטית הבינלאומית של קרמאפה (קיבי), ניו דלהי.
