מאת: מאנפרד אינגרפלד
"הגוף הוא הבסיס להגשמת החוכמה, והגופים הגשמיים של גברים ונשים מתאימים באותה המידה; אך אם לאשה יש שאיפה חזקה, יש לה פוטנציאל גבוה יותר".
הציטוט הוא מפי פַּדְמַסַמְבְּהַאוָוה עצמו. למעשה אומר גורו רינפוצ'ה כי נשים מביאות עמן לנתיב הרוחני כישורים מיוחדים, שעשויים להעניק להן בסופו של דבר אפשרות גדולה יותר.
מכך משתמע שיש להעריך נשים ולעודדן כמתרגלות רוחניות, כדי שכישוריהן ויכולותיהן יתגלו לתועלת כולם.
שמותיהן של כמה מהמורות הדגולות של העבר עולים ב תודעה: סוּקְהָסִידְהִי ונִיגוּמָה בהודו, יֶשֶה צוֹגְיָאל ומָצִ'יג לַבְּדְרוֹן בטיבט. אך מדוע כה מעט מוכרות?
אין לכך תשובה פשוטה. נראה שחברות בהיסטוריה לא לפני זמן רב נטו להמעיט בערכם של הישגי הנשים. סיפור חייהן לא תועד, ולכן אבד. גם לאורחות ה בודהיזם יש השפעה על כך.
מסורת הסוטרה של ה בודהיזם שמה דגש בכללי התנהגות נוקשים ובשליטה ובשינוי של הרגשות המטרידים, שיוצרים סבל. בודהיזם הסוטרה נשלט בעיקר על-ידי נזירים, ואילו קהילות של נזירות בטיבט ובמקומות אחרים היו קטנות. גם התמיכה הכספית וגם ההדרכות הרוחניות היו בדרך-כלל באיכות ירודה יותר מאלו שהופנו למנזרים הגדולים, ששיקפו את הרקע התרבותי של התקופה. אפילו כיום מחזיקות חברות אסיאתיות בהשקפה נוקשה יותר לגבי תפקידו של הפרט, בעיקר האשה, בחיים מאשר במערב. עלינו להשגיח שלא להעביר היבטים תרבותיים אלו של המזרח למערב.
הדבר שונה בוַוגְ'רַיַאנָה, בודהיזם דרך היהלום. המַהַמוּדְרָה של הקאג'יו והמַהַא-אָטִי של הנְיִינְגְמָה מבוססות על הרעיון היסודי שאנו כבר מוארים. דרך ההעברה ממורה מוסמך ודרך העבודה הישירה עם האנרגיה שלנו מעוררים מחדש חזון וקרינה, וה הארה הבראשיתית שבה לזרום. רגשות מטרידים נחווים "כפי שהם", ללא שינוי. הם משוחררים בו ברגע, כשלג הנופל למים. נָמְקָאי נוֹרְבּוּ רינפוצ'ה מסביר, כי לנשים משיכה טבעית לעבודה עם אנרגיה וחזון. גַארָבּ דוֹרְגֶ'ה, מייסד מסורת הדְזוֹג-צֶ'ן, אף הרחיק לכת ואמר, כי יהיו אלה בעיקר נשים, שיוכלו להגיע לרמה המוחלטת של תורת הדזוג-צ'ן – השגת גוף האור או גוף הקשת.
ברמה החיצונית, היתה הגישה של העמיתים הגברים לנשים המתרגלות בווג'ריאנה תמיד טובה יותר מאשר במסורת הסוטרה. ראשית, דרך היהלום מתורגלת בדרך-כלל על-ידי יוגים ויוגיות ביחידות או בקבוצות קטנות, מחוץ לתחום ההשפעה של המסדר הנזירי שנשלט על-ידי גברים. שנית, מאחר שדרך היהלום עובדת עם מכלול ההוויה וכוללת את העקרונות הזכריים והנקביים כאחד, תחסום אחיזה בתפיסה מזלזלת בנשים את התפתחותו של המתרגל הזכר, ותפר את הנדרים הטנטריים.
בווג'ריאנה נתפסות הנשים ככלל כמַהוּת החוכמה וכאינספור האצלות נשיות של אנרגיות המוכרות כדַקִינִיוֹת.
קיימות דַקִינִיוֹת חוכמה מוארות לחלוטין, כמו הצורות השונות של טַרָה ודוֹרְגֶ'ה פַּאלמוֹ (חוכמה אדומה) (סנסקריט: וַגְ'רַוַורַאהִי) – הדקיני האדומה שכה חשובה בשושלת הקאג'יו – וכן דַקִינִיוֹת ארציות. מתַרגלות בעלות הישגים עשויות אף הן להיקרא דַקִינִיוֹת. הן שיחקו תפקיד מכריע בחייהם של רבים מהמורים הדגולים של העבר. הסיפור הבא מחייו של מַהַסִידְהַא סַרַהָא מהווה דוגמה טובה לכך, ומראה את האופן החופשי והישיר שבו נמסרות הדרכות מהמודרה חשובות גם כיום:
יום אחד ביקש סַרַהָא מאשתו תבשיל צנון בקארי. היא הכינה את התבשיל, אך בינתיים שקע סרהא ב מדיטציה עמוקה, ולא יצא ממנה 12 שנים. לאחר מכן ביקש מיד מאשתו את תבשיל הצנון בקארי שלו. אשתו נדהמה: "היית ב מדיטציה משך 12 שנים! כעת קיץ, ואין צנונים". החליט אפוא סרהא ללכת להרים כדי להמשיך ב מדיטציה, אך אשתו אמרה לו: "בידוד פיזי אינו התבודדות אמיתית. ההתבודדות הטובה ביותר היא הבריחה המוחלטת מהנחות היסוד והדעות הקדומות של תודעה צרה וחסרת גמישות, ויתרה מכך – מכל התוויות והתפיסות. אם בצאתך ממדיטציה בת 12 שנים עודך נצמד לתבשיל הקארי בן ה-12 – מה הטעם בהליכה להרים?"
הקשיב סרהא לאשתו, ואחרי זמן מסוים הגיע להגשמה העילאית של המהמודרה.
חוכמתה של אשת סרהא מקבלת אפוא הכרה, אך תפקידה אינו מובהר. המשמעות והתזמון של הערותיה מראות שכנראה כבר הבינה את המהמודרה, וכך היתה למורה החשובה ביותר של סרהא. עם זאת אין אנו יודעים אפילו את שמה. בזמנים מאוחרים יותר מדוּוח רבות על נשים בעלות השגות גבוהות הן בעבר והן שחיות כיום. על חלקן אף דווח שהגשימו את גוף הקשת – הישג נדיר! למעטות מקום בהייררכיות.
מנקודת השקפה רחבה יותר ניתן לראות כי מוסדות והייררכיות – שימושיים ומועילים ככל שיהיו – הם רק דרך אחת לבטא הגשמה רוחנית וחמלה. בכל אופן, מחובתנו לחתור ולהבטיח כי ננצל את התרומה של נשים מיוחדות אלו כדי ללמוד מהן ולתעד את סיפור חייהן למען העתיד.
