מאת: לאמה אולה נידהל
שש הפעולות המשחררות הן לימוד מניע לשימוש ישיר בחיים. כידוע, לבודהיזם מטרה מעשית מאוד, והשקפתו בהירה ביותר. איש אינו מגיע להארה משמיעת ההדרכות בלבד, אלא תוצאות קבועות נובעות מהתנסויות אמיתיות ומהשינויים שהן מחוללות.
מאחר שזה כה חשוב, העניק בודהה ייעוץ מעשי רב. אין להתייחס אליו כדיברות, אלא כעזרה מחבר. בהיותו לא בורא ולא אל שופט, אין הוא מעוניין בחסידים ולא בתלמידים שינהגו כעדר כבשים. במקום זאת הוא רוצה בעמיתים – אנשים בוגרים, שיתחלקו בהארתו ובאחריות העצומה שהיא דורשת. זו מטרתו האמיתית.
לאלה החושבים בעיקר על עצמם, נמצאת עצתו בנתיב האציל של שמונת הנתיבים. תחילתה באורח חיים מועיל, וסיומה בריכוז הולם. מי שהגיע לדרגה של חמלה ותובנה ורוצה להועיל לאחרים, ימצא את שש הפַּרַמִיטוֹת – שש הפעולות המשחררות – מועילות יותר.
"אִיטָה", פירושו הלך, הסתלק; ו"פַּארַם", פירושו מְעֱבֶר.
הפרמיטות מפתחות אהבה, הלוקחת את הפרט מעבר לאישי. זוהי ההשקפה שמשחררת, התובנה העמוקה שהרואה, הדברים שנראים ופעולת הראייה, נמצאים בתלות הדדית ומהווים שלם; שהאובייקט, הסובייקט והפעולה בלתי-ניתנים להפרדה.
הפרמיטות משחררות לא משום שהתמונות הרעות בראי ה תודעה מוחלפות בטובות, אלא משום שהמצבים הבוטחים, שהטובות מייצרות, מאפשרים ללכת מאחורי הטוב והרע ולהכיר במראה עצמה, המושלמת והקורנת והמדהימה מכל מה שהיא יכולה לשקף.
הפעולות משחררות, משום שהן מביאות להכרה בטבע המוחלט של התודעה. אם ממלאים את ה תודעה ברשמים חיוביים, מגיעים כמובן לאושר עתידי, אך לא להתעלות מעבר למותנה.
באמצנו את ההשקפה של אחדות הסובייקט, האובייקט והפעולה, כל דבר שניקח על עצמנו לתועלת אחרים יביא לנו תועלת אל-זמנית.
הפעולה המשחררת הראשונה: נדיבות.
הנדיבות פותחת כל מצב. העולם מלא שפע ספונטני, אך ככל שתהיה המוסיקה טובה – אין מסיבה אם אף אחד לא רוקד. אם איש אינו חולק שום דבר מעצמו, לא יקרה דבר בעל משמעות. לכן הנדיבות כה חשובה.
בזמנו של ה בודהה היו האנשים הרבה פחות מורכבים. גם לא היו להם מכונות מדהימות שעבדו עבורם. באותו זמן היוותה הנדיבות עֶזרה לאחרים לשרוד, להבטיח שיהיה להם די לאכול. לכן המשמעות התמקדה אז בעיקר בדברים חומריים. בחלק החופשי והלא-מאוכלס יתר על המידה של העולם אין זה כך כיום: המוות נגרם בדרך-כלל מהצטברות שומן עודף סביב הלב.
כתוצאה ממחסור במחשבה בהירה וככל שפוחתות הבעיות החיצוניות, מפתחים אנשים בעיות פנימיות ומתחילים לחוש בודדים וחסרי-ביטחון. במקום לדאוג לצרכים הבסיסיים, הם מפתחים חיים פנימיים מסובכים, ורבים לא טעמו מעולם את החדווה שבחירותם הפיסית.
לכן בעולם המערבי ובחלקים מאסיה, שם קיים שפע של דברים חומריים מתייחסת הנדיבות בעיקר לצד הרגשי. פירושה להתחלק בכוח החדווה והאהבה עם אחרים מהרמות העל-אישיות, שמהן אין נפילה. אם מודטים היטב ומתחברים למצבי ה תודעה הלא-מותנית, אין גבול לטוב שניתן להעביר לאחרים. לחלוק בוודאות המוחלטת – להעניק לאחרים מחומנו – זו המתנה הטובה ביותר. אף שלא ניתן לקחת אתנו את הרכב והתהילה לקבר, לא הכול אובד במוות. האיכויות, שפותחו בחיים קודמים, נרכשות מחדש בקלות, ואין שפע העובר ישירות מקיום למשנהו יותר מאנרגיה ושמחה. משתלם לסחוט את המיץ מהחיים; וכמה השתטחויות או מנטרות נוספות ומעט יותר אהבה לבת-הזוג מהרגיל לא רק מביאות יותר כוח כאן ועכשיו, אלא מאיצות את ה הארה.
כפי שהוזכר קודם, העושר המשובח והנצחי היחיד, שנוכל להביא ליצורים, הוא תובנה של טבעם הבלתי-מותנה. אך כיצד לעשות זאת?
כיצד מראים לאחרים את שלמותם המולדת? הראי הטוב ביותר הוא לימודי ה בודהה (דהרמה), ולכן אין פעילות מועילה יותר מאשר יצירת מרכזי מדיטציה. החוכמה המעשית שהם מפיצים מציגה לרבים את האור הבהיר של תודעתם, והזרעים שנטמנו יצמחו בכל החיים העתידיים עד ל הארה.
רבים טוענים כי לימודים מסוג זה הם מותרות, וכי ראשית יש לתת לאנשים משהו לאכול; אך אין זה נכון, כי יש די מקום לשניהם. כשההכרה מתפקדת היטב, תעכל הקיבה את המזון טוב יותר, ואז אולי נבין מדוע יש להביא פחות ילדים. בכל מקרה הגוף ייעלם בשעה שה תודעה ממשיכה הלאה.
הפרמיטה השנייה: חיים ערים, בעלי משמעות ומועילים לאחרים.
מכיוון שמונחים כמו "מוסר" ו"אתיקה" מנוצלים בדרך-כלל על-ידי המעמדות השליטים כדי לשלוט באלה שתחתיהם, מעדיפים רבים שלא להשתמש בהם. אנשים מרגישים מאוימים מכך וחושבים ש"אם המדינה לא תופסת אותך בחיים, ייעשה זאת אל מסויים לאחר מכן".
גם במקרים שרק ניתנת עצה, כמו במקרה של ה בודהה, וכשהמטרה היחידה היא התפתחותו של הפרט, יש לבחור מילים, שינחו בבירור מבלי לגרום לפחד. ההגדרה הטובה ביותר לפעולה המשחררת השנייה היא, כנראה: לחיות חיים בעלי משמעות ולתועלת אחרים.
מהי, אם כן, המשמעות של זה? כיצד ניתן להקיף את אינספור הפעולות, המילים והמחשבות במשך יום אחד בלבד?
בראותו את הכול ממצב של חוכמה נטולת זמן, היו לבודהה כמה רעיונות ייחודיים. מאחר שלאנשים יש עשר אצבעות לספור ולזכור, הוא נתן עשר עצות לגבי מה שימושי ומה לא, והן כוללות את הגוף הדיבור וה תודעה, והופכות בעלות משמעות גם לאנשים עצמאיים, המכירים בכך שבודהה אינו בוס, אלא חבר המאחל אושר. הוא, היודע את העבר, ההווה, והעתיד, רוצה שכולם יחלקו באור הבהיר והמאושר של ה תודעה. בהבינו שכולם הם בעצם בודהות שעדיין לא התוודעו לכך, ושהעולם החיצוני הוא "ארץ טהורה", הופך כל ניסיון לביטוי של החוכמה הנעלה ביותר, פשוט משום שהוא מתרחש. כיצד יוכל ה בודהה לנהוג עוד? הוא לעולם אינו מלמד על-ידי דוֹגמה או מלמעלה, אלא מתחלק בחוכמתו עם יצורים, השווים לו במהות.
הודות לקארמה הטובה של אלה שהקיפו אותו לימד בודהה במשך 45 שנים תמימות ומת עם חיוך על שפתיו.
הוא לימד תלמידים יוצאי דופן רבים. השאלות ששאלו אותו היו ברמתם של סוקרטס, אריסטו ואפלטון. המוחות הטובים ביותר של דור מדהים באו לבחון אותו בכל מגוון הכלים הפילוסופיים שלהם, ומצאו לא רק מילים משכנעות, אלא גם עברו שינוי באופן תמידי הודות לכוחו המיומן של בודהה.
מעבר לשכלול יכולותיהם הלוגיות הוא השפיע על כל תודעתם. משהכיר להם את החוֹוה נטול-הזמן שמאחרי החוויות, לא נותר עוד מקום לספק.
ברמות של גוף, דיבור ו תודעה לא קשה להבין ממה כדאי להימנע. כשיש לאנשים בעיות עם המשטרה, בדרך-כלל הם גרמו לכך באמצעות גופם. הרג, גניבה או פגיעה על רקע מיני הן הנקודות העיקריות כאן.
כשאנשים בודדים, הם אומרים בדרך-כלל דברים הפוגעים באחרים. הם משקרים מתוך כוונה לפגוע, מפיצים רכילות, מפרידים בין חברים או מבלבלים אנשים. אם מישהו לא מאושר, הוא יפתח נטייה לשנוא אחרים ולחוש קנאה, ויתיר למצבי בלבול להיסחב.
מאידך גיסא, עשר הפעולות החיוביות של הגוף, הדיבור וה תודעה מביאות לאושר בלבד. הן הופכות אותנו לחזקים ומועילים לאחרים. ה בודהה מייעץ להשתמש בגופנו ככלי להגנה על אחרים, להעניק להם אהבה וכל דבר שהם זקוקים לו. מי שמצליח בכך כעת פיתח יכולת זו בחיים קודמים, ולכן ככל שמקדימים להתחיל – כן ייטב.
בזכות אמצעי התקשורת של ימינו יכול הדיבור לגעת ביצורים רבים יותר. מילים טובות, שנאמרו בעבר, יוצרות מצבים נעימים כעת, ומחזקות קארמה חיובית. אם אנשים מקשיבים, מדברים בנועם ומקבלים מידע ברור, הם יראו בחיים אלה תועלת מאמירת האמת, ימנעו משקרים הפוגעים באחרים, יורו לאנשים כיצד הדברים פועלים בעולם, ויביאו להם שלווה.
ולבסוף, מה לעשות עם תודעתנו? איחולים טובים, שמחה בטוב שאחרים עושים וחשיבה בהירה הם הדרך. איכויות אלו – הן שהביאו לשמחה המנטלית שלנו היום, והפיכתן להרגל תבטיח אושר עד ל הארה. ה תודעה היא החשובה מכול. מחשבות היום הופכות למילים מחר, ולפעולות מחרתיים. כל רגע כאן ועכשיו חשוב. אם נשגיח על ה תודעה, דבר לא יעצור את התקדמותנו.
הפרמיטה השלישית : כיצד להימנע מאיבוד אושר עתידי בגלל כעס.
כשצוברים שפע רוחני על-ידי נדיבות ומכוונים אותו על-ידי הבנה נכונה, האיכות השלישית הנחוצה לדרך היא סבלנות. לא לאבד את האנרגיה החיובית, הפועלת עבורנו ועבור אחרים.
כיצד ניתן לאבד אותה? בכעס. כעס הוא מוצר המותרות היחיד, שאין ה תודעה יכולה להרשות לעצמה. רשמים חיוביים, הנצברים משך תקופות חיים – ההון של ה תודעה והמקור היחיד לאושר מתמשך – עלולים להתכלות בבעירה בן-רגע על-ידי התקפים של זעם חם או קר.
ה בודהה אמר, כי ההימנעות מכעס היא הגלימה היפה והקשה ביותר שניתן לעטות, והוא אף נתן אמצעים רבים להשגת המטרה. אחת הדרכים השימושיות ביותר כיום היא לחווֹת מצב כסדרה של אירועים נפרדים, שאליהם מגיבים ללא שיפוט. "טקטיקת סלאמי" זו או "השקפת סטרבוסקופ האור" אפקטיבית מאוד כשמגיבים לכעס גופני. בנוסף, גישות אחרות, כמו אמפתיה כלפי מי שיוצרים קארמה שלילית, מתוך ידיעה כי היא תשוב אליהם; מודעות לטבע החולף והמותנה של כל חוויה; והדמיה של עד כמה אנשים אחוזי אשליה על-מנת ליצור בעיות כאלו. כל אלו הן גישות מועילות.
ההגבה לתופעות ללא כעס תשחרר את החוכמה החופשית ונטולת-הזמן של הגוף, הדיבור וה תודעה, והתגובות יהיו נכונות. ברמת התרגול הגבוהה ביותר, המכונה "דרך היהלום", מניחים את הרגשות הלא-רצויים על מצע של מנטרות, ומניחים להן לנשור מבלי ליצור הרגלים מזיקים. ניתן גם להניח לגנב "להיכנס לבית ריק" – פשוט בהיותנו מודעים להרגשה ללא שום נקיטת פעולה חריגה. משתבקר כמה פעמים בלי לקבל אנרגיה, היא תגיע לעתים רחוקות יותר, ולבסוף תיעלם. מי שיכול להיות מודע לכעס כשהוא מופיע, משתעשע ונעלם, יגלה מצב תודעה קורן, המשקף את כל הדברים ברורים כמראה.
בכל אופן טוב יהיה להימנע מהכעס כמיטב יכולתנו, וכשהוא נושך – להניח לו במהירות. ההחלטה להפסיק לכעוס ולהסירו כשהוא מופיע היא התמיכה בנדר הבודהיסטווה או הנדר ה"פנימי".
הכוח שימושי להגן וללמד, אך הכעס קשה תמיד וגורם למרבית הסבל בעולם כיום.
מגינים בודהיסטיים המסירים נזקים, או טילופה ומארפה, שליטשו את תלמידיהם בזמן שיא, נכנסים לקטיגוריה של פעילות רבת-עוצמה. נראה שאף מורה לא יכול היה לשרוד בלי לנקוט גישה זו.
מרכזי מדיטציה זקוקים להשקפה זו כדי להנהיג מדיניות מאוזנת כלפי המבקרים. אם הם מגיעים שתויים, מסוממים, מלוכלכים, או מתנהגים בגסות, יש לגרום להם לעזוב במהירות, כי הם מפריעים לאחרים. בנוסף לכך, למחרת לא יזכרו מה למדו. תפקידו של מרכז בודהיסטי – ובפרט אם הוא שייך לשושלת ה קארמה קאג'יו – הוא להציע דרך רוחנית לאלו שהם ביקורתיים ועצמאיים מדי עבור כל דבר אחר. יש מספיק כנסיות ומקומות לזקוקים לעזרה. לא כל אחד מביא עמו את התנאים להיכנס לתרגול הבודהיסטי. כדי לתרגל את דרך היהלום, נדרש לפחות בסיס של התנהגות נאותה, אי לקיחת דברים באופן אישי וחשיבה על אחרים.
הפרמיטה הרביעית : אנרגיה שמחה מבטיחה את צמיחתנו.
כעת מגיעה האנרגיה השמחה. בלעדיה אין לחיים "זבנג", ואנו נזדקן אך לא נחכים. זוהי הנקודה שבה חשוב להיות מודע ולהמשיך להזין את הגוף, הדיבור וה תודעה ברשמים, שיביאו תיאבון לניצחון ושמחה נוספים. מאחר שלרוב קיימת נטייה חזקה לאינרציה וסטטוס-קוו, יש לוודא כי אנו חיים מהפנים אל החוץ – מה שלמעשה מתקיים על הצד הטוב ביותר בעקבות ההשקפה הטהורה של דרך היהלום. ביודענו כי כל היצורים הם בודהות, שרק מחכים שיראו להם את העושר שלהם, ושכל הקיום הוא משחקו החופשי של מרחב מואר – מה יכול להוות השראה רבה יותר מהגשמת כל זאת? שמחה עצומה טמונה בצמיחה מתמדת, בלי לאפשר לשום דבר להפוך לבָאוּש ומשומש.
התפתחות אמיתית נמצאת מעבר לתחומי הנוחות, ומשתלם מאוד לדרוש מעט מאחרים והרבה מעצמנו.
הפרמיטה החמישית: מדיטציה ההופכת את החיים לבעלי משמעות.
ארבע הנקודות הקודמות צריכות להיות ברורות לכול. כל מי שרוצה להעניק עוצמה ומשמעות לחייו צריך לעורר אחרים. דבר זה מתרחש היטב על-ידי נדיבות בגוף, בדיבור וב תודעה. יש לכוון את האנרגיה העולה מכך על-ידי מחשבות, מילים ופעולות מיומנות – ולהימנע מהכעס ההורס את כל הזרעים הטובים שנטמנו. כמו כן, אנרגיה נותנת את הדחיפה הנוספת, הפותחת ממדים חדשים.
אך מדוע מדיטציה? מכיוון שנמנע מאתנו לשמור באופן רצוני על המצבים, שאליהם הגענו בחדווה.
לעתים קרובות אורבים רגשות לא רצויים בפינות האפלות של תודעת היצורים, ועלולים לגרום להם לעשות, לומר או לחוות דברים, שהיו מעדיפים להימנע מהם. כאן נותנת ה מדיטציה המרגיעה של ההרגעה וההחזקה של ה תודעה, את המרחק הנדרש, כדי לבחור תפקיד בקומדיות של החיים, ולהימנע מהטרגדיות.
הפרמיטה השישית: חוכמה – ההכרה בטבעה האמיתי של ה תודעה.
חמש הפעולות שנזכרו עד כה היו בעיקר מעשים טובים, הממלאים את ה תודעה רשמים חיוביים, וכך יוצרים אושר מותנה. כשלעצמן אין הן מתעלות מעבר לכך. מה שהופך אותן למשחררות או לפרמיטות "שמעבר לכך" היא הנקודה השישית: החוכמה המוארת שה בודהה מספק.
פירושה המלא הוא ההבנה של 16 רמות הריקוּת, או היווצרות התלות ההדדית של כל התופעות, החיצוניות והפנימיות, והיא הנושא לספרים עבי-כרס רבים.
במילים קצרות ניתן לבטא זאת כהבנה, שעשיית טוב היא טבעית. מאחר שהאובייקט, הסובייקט והפעולה מהווים יחד חלק משלמות אחת, מה ניתן לעשות אחרת? הם מתנים זה את זה וחולקים באותו מרחב – בעוד ששום אגו, עצמי או מהות תמידיים יכולים להימצא בהם או בכל מקום אחר. תובנה זו גורמת להבנה, כי כל היצורים שואפים לאושר, ושיש להביא להם תועלת בטווח הארוך
