מאת: קְהֶנְפוֹ צ'וֹדְרָק רִינְפּוֹצֶ'ה
התקופה של נַרוֹפָּה עם טִילוֹפָּה
שניים-עשר הקשיים העיקריים
בחלק הראשון סופר איך עבר נרופה שניים-עשר קשיים משניים כדי לפגוש את טילופה. קהנפו צ'ודרק ממשיך ומסביר את שניים-עשר הקשיים העיקריים, שהיה נרופה צריך לעבור לפני שהגיע להארה מלאה.
טילופה העביר לנרופה את ארבעת השדרים המלאים, ונרופה החל לתרגל את הלימודים (דהרמה). שניים-עשר הקשיים הבאים שהיה עליו לעבור התרחשו בזמן ששהה עם טילופה, שהדריך אותו ועזר לו להתגבר על כל המכשולים שבהם נתקל תוך כדי תרגול. כמו שהוסבר בחלק הראשון של המאמר, באמצעות עשרים וארבעה קשיים אלה הובל נרופה בדרך המפגש. בהקשר לתרגול הווג'ריאנה (דרך היהלום) התהליך כמוהו כקבלתן של ארבע הסמכות: הסמכת הגוף-אגרטל, הסמכת סוד-הדיבור, הסמכת חוכמת-המודעות והסמכת-המילה. כל הסמכה ניתנה לנרופה באמצעות סימנים או סמלים שונים, המצביעים על משמעותן.
ההסמכה הראשונה ניתנת באמצעות אחד-עשר סימנים שונים
כשפגש לבסוף את טילופה, הגיש לו נרופה מאנדלה, וביקש ממנו לתת לו הסמכה. מאז בכל פעם שנרופה היה מגיש מאנדלה, הראה לו טילופה סימן. בסך-הכול הוא הראה לו אחד-עשר סימנים שונים, ובאמצעותם העביר אליו את הסמכת-האגרטל.
1. בפעם הראשונה שנרופה הגיש לו מאנדלה, ביקש ממנו טילופה להביא לו מטר אחד של אריג כותנה ומעט שמן שומשום. השמן נשפך על הכותנה, ולאחר מכן אחזו בו כל אחד מכל צד והעלוהו באש. טילופה שאל את נרופה מה הבין מכך, ונרופה השיב: האש היא כמו הוראותיו של הלאמה, ואריג הכותנה – כמו התפיסות בתודעתו. שריפת הכותנה מראה שצריך לזנוח את התפיסות; והאפר של אריג הכותנה, שנותר עדיין בצורתו של האריג, מראה שהדברים מופיעים – אך באותו זמן אין הם קיימים. כך גם בתהליך היצירה במדיטציית היידם; יש להבין את איחודם של הופעתו וריקותו של היבט היידם.
2. טילופה החזיק בידו בדולח, הראו לנרופה ושאל אותו מה הבין. נרופה הסביר: תודעתו של התלמיד צריכה להיות טהורה לגמרי; אסור שתהיינה מחויבויות מופרות ביחסים שבין מורה לתלמיד. על התלמיד גם להיות חופשי מכל סוג של ערמומיות.
3. טילופה נתן ביד נרופה שרוך מלא קשרים וביקש ממנו להתירם. נרופה עשה זאת והחזיר את השרוך בחזרה. טילופה השליכו הצידה ושאל את נרופה מה הבין מכך, ונרופה ענה: "כל היצורים כפותים בשמונה הדהרמות הארציות, ועלינו להתירן (שמונה הדהרמות הארציות הן: שבח/ביקורת; תהילה/חרפה; רווח/אובדן; אושר/אומללות). ברגע שעשינו כך, עלינו להישאר טבעיים ולהניח ל תודעה לנוח בתוך עצמה, מבלי להיות מלאכותיים. עלינו להיפטר מכל הציפיות, התקוות והפחדים שלנו".
"אנו תמיד מקווים שישבחו אותנו, ופוחדים להוות מטרה לביקורת ".
"אנו מחפשים תהילה ופוחדים להיות לחרפה".
"אנו רוצים להרוויח משהו ופוחדים לאבד זאת".
"אנו שואפים לאושר ופוחדים מאומללות".
4. טילופה לקח אבן-חן יקרת-ערך והניחה על ראשו. אחר-כך הניחה לפניו ומיקד בה את תודעתו זמן רב בלי לזוז. אז שאל את נרופה מה הבין. נרופה הסביר: פירוש הדבר שהלאמה – כמוהו כאבן-חן המגשימה משאלות, מאחר שבאמצעותו אפשר לפתח את כל הסִידְהִים והמימושים הרגילים והבלתי רגילים. הנחת אבן-החן על ראשו, פירושה שלעולם אסור לנו להיות מופרדים מהלאמה, אלא תמיד לחשוב שהוא נוכח. ההתבוננות באבן-החן זמן רב בלא לזוז היא סימן שמסירותנו ללאמה ואמוננו בו צריכים להיות בלתי משתנים. הם הכרחיים עד שמגיעים ל הארה מלאה.
5. נרופה הגיש מאנדלה נוספת לטילופה וביקש הסמכה. טילופה מילא ספל חֵמָר במים, נתן אותו לנרופה, ביקש ממנו לשתות את כל תכולתו, ושוב שאל את נרופה מה הבין מכך. נרופה הסביר: תודעתו של התלמיד מוטרדת על-ידי כל הרגשות המטרידים – ואילו הוראות הלאמה הן כדי להרגיע את התודעה המוטרדת. יש לשטוף את ה תודעה על-ידי שימוש בהוראות.
6. כשביקש נרופה את הסמכת האגרטל, לקח טילופה מים ממכל ושפך אותם לתוך מכלים רבים קטנים יותר. אחר-כך שפך את המים בחזרה למכל האחד, ושאל את נרופה מה הבין מכך. נרופה ענה: עיניים רגילות רואות מגוון של תופעות, אך המהות הריקה של כל דבר המופיע זהה, כי קיימת רק מהות אחת.
7. בעת אחרת הציג טילופה מוּדְרָה (מחוות יד) של משולש (מודרה זו מייצגת את מקור כל הדהרמות) ושאל את נרופה מה הבין. נרופה הסביר: כל התופעות, פנימיות וחיצוניות כאחת, אינן כרוכות בהגדרת מאפיינים. האיכות השנייה, פירושה שטבע זה של תופעות הוא ריקות. ושלישית לא צריכים להיות לא תקווה, לא פחד ולא שאיפות.
8. אחר-כך הראה טילופה את מודרת הטבעת ושאל את נרופה מה הבין. נרופה הסביר: הכול נכלל בדְהְרְמקְאיָה, ואין דבר השונה מגוף-אמת זה.
9. טילופה הצביע על לבו, הניח לראשו לצנוח מטה, ושאל את נרופה מה הבין. נרופה אמר: פירוש הדבר שאיכותה של הדהרמקאיה אינה שונה מטבעה של ה תודעה של כל אחד.
10. אחר-כך הביא טילופה נחש, עשה בו קשר והניחו על הקרקע. הנחש התיר עצמו מהקשר, וטילופה שאל את נרופה מה הבין. נרופה הסביר: אף שתודעתנו היא הדהרמקאיה – גוף האמת עצמו – היא כפותה על-ידי האשליה שה תודעה הקולטת והאובייקט הנקלט נבדלים. אם ה תודעה תתיר את עצמה, נוכל להשתחרר מתפיסה בלתי טהורה זו. למעשה זו הדרך היחידה לעשות זאת, ולא ניתן לעשות זאת מבחוץ. הדבר חייב להיעשות על-ידי ה תודעה עצמה.
11. אחר-כך העמיד טילופה פנים כאילו אינו יודע לדבר, ונרופה הסביר: ברגע שה תודעה מתירה עצמה מקשרים אלה של השקפות דואליות, יופיעו התנסויות רבות; אולם חוויות ומימושים אלה הם משהו שאינו ניתן לביטוי במילים.
אחרי שהראה אחד-עשר סימנים אלו, לקח טילופה ענף עם פרי, הרימו כלפי מעלה, הראו לנרופה ושאלו מה הבין. נרופה אמר: כשהתנסה בפירות ה מדיטציה, אסור לו להשאירם לעצמו בלבד. על פרי זה להיות נגיש לכל היצורים, כלומר יש לחלוק בפרי זה עם האחרים כמו בפרי-עץ, שכולם יכולים לאוכלו.
כל הסימנים והסמלים האלה ניתנו לאורך כמה שנים, בכל פעם שנרופה היה מבקש הסמכה, היה טילופה נותן לו איזשהו סימן. מעולם לא אישר טילופה או שלל את תשובתו של נרופה; מעולם לא אמר לו אם הבין זאת בדרך נכונה, או לא; הוא פשוט הותיר את תשובותיו כמות שהן.
מאוחר יותר, כשישב, החל טילופה לחייך ולצחוק. אז אמר לנרופה: "היודע אתה? כך בדיוק נובא על-ידי הדקיניות. הבנת הכול באופן הנכון – ולא משנה מה הראיתי לך". אחר-כך הוסיף: "עליך להבין שכל מה שמופיע אינו שונה מתודעתך שלך. אף כשמופיע יידם או היבט בודהה כלשהו, שעליו אתה מודט, מהותו של יידם או היבט בודהה זה אינה שונה מתודעתך שלך".
בדרך זו נתן לו טילופה את הראשונה מבין ההסמכות – הסמכת האגרטל, שמשמעותה ההבנה שתופעות וריקות בלתי נפרדות.
ההסמכות השנייה והשלישית – הסמכת סוד הדיבור והסמכת חוכמת-המודעות – ניתנו גם הן, כל אחת מהן, באמצעות אחד-עשר סימנים שונים.
טילופה נתן לנרופה את ההסמכה השניה – הסמכת הדיבור-סוד – שפירושה שצליל וריקות בלתי נפרדים. הוא הסביר לו, שכל הצלילים וכל המנטרות ריקים במהותם. הוא נתן לו רשות לתרגל את שיטות העבודה עם האנרגיות בתעלות הפנימיות והורה לו לתרגל זאת.
אחר-כך נתן לו טילופה את ההסמכה השלישית – הסמכת חוכמת-המודעות. הוא הציג לו את משמעותה של החוכמה העילאית הראשיתית, שפירושה ההבנה שבהירות וריקות בלתי נפרדות.
עשרים ושניים סימנים אלו מוסברים בפירוט בגרסה המורחבת של תולדות חייו של נרופה.
ההסמכה הרביעית ניתנה באמצעותם של שנים-עשר הקשיים העיקריים.
אחר-כך מדט נרופה על משמעותן של ההסמכות. לאחר שנה בא נרופה לטילופה שוב ואמר לו: "כעת הגשמתי את משמעותן של שלוש ההסמכות, הנקראות ההסמכות המבשילות את ה תודעה הלא-בשלה".
1. אז ביקש ממנו נרופה את ההסמכה הרביעית, המשחררת את ה תודעה – המבוא למהמודרה. טילופה התבונן בו בצורה מיוחדת ועזב, ונרופה הלך אחריו.
הם הגיעו למקדש רב-קומות. טילופה עלה למעלה, ונרופה בעקבותיו. כשהגיעו לראש המקדש, התיישב טילופה לנוח, נשען על הקיר ואמר: "ובכן, אילו היה לי תלמיד מסור, הוא היה קופץ מפה".
נרופה קפץ מיד. כשנחת, שבר את כל עצמותיו ושכב כואב, ממש סובל. אז חשב: "טוב, אני לא אהיה מואר בחיים אלה", והחל להביע משאלות כדי שיוכל לפגוש את טילופה בחייו הבאים. כשהביע את משאלותיו, הופיע טילופה לידו ושאל: "מה קרה לך?" ונרופה ענה: "קפצתי, כי הלאמה שלי הורה לי לעשות זאת; ועכשיו אני שוכב פה עם כאב כה רב וכל עצמותיי שבורות. זה נורא. אני מרגיש חצי מת".
אז אמר לו טילופה: "ובכן, יודע אתה שהגוף הוא בעצם תוצאה של פעולותיך ורגשותיך המטרידים. אלה היוצרים את גופך הפיזי. במידת מה אין זה כה חשוב אם יש לך גוף זה או לא. עם זאת, יש לי כמה שיטות שלמדתי מהדקיניות". והוא העביר את ידו על פני עורו של נרופה – וריפא אותו לגמרי.
לאחר מכן נתן לו טילופה את כל לימודי ה"דֶמְצ'וֹג-טַנטְרָה". ואמר לו: "עליך למדוט כעת על שחרור עצמך מההקשרות של ה תודעה".
נרופה ענה: " אני יודע שעלי להשתחרר מהקשרות זו, אך אני כפות על-ידי בורותי. או ששוקע אני באמונה שדברים ישנם, או ששוקע באמונה שאינם. איני יכול להתעלות באמת מעל כך. אם כך מה עלי לעשות? אני יודע את המטרה, אך לא את הדרך".
טילופה אמר: "עליך להבין שהרעיון שהדברים קיימים הוא שגוי, וכן הרעיון שהדברים אינם קיימים. כל מה שמופיע הוא אשלייתי, והדבר שבו עליך למקד את תודעתך הוא הבנת אשליה זו, הבנה זו היא בהמשכיותה של תודעתך".
על כך מדט נרופה במשך שנה אחת. לאורך התקופה הזו התנהג טילופה לפעמים כילד, ולפעמים כמשוגע. הוא עשה כל מיני דברים מוזרים במשך אותה שנה, ואף פעם לא היה ברור מה יעשה. בהתנהגות זו הדגיש שהכול כמו-אשליה ואינו אמיתי – ולא משנה מה יקרה אם מישהו שפוי אם לאו.
2. לאחר שנה בא טילופה לנרופה ושאל: "מדוע אינך מבקש ממני הדרכות נוספות?"
מיד החל נרופה להגיש מאנדלה וביקש הדרכות. שוב עזב טילופה, ונרופה אחריו.
הם הגיעו לשדה גדול וריק, ובאמצעו אש גדולה. טילופה קרב לאש ואמר: "אילו היה לי תלמיד מסור באמת , הוא היה קופץ לתוך האש". נרופה נכנס לאש ונחרך. הוא סבל קשות.
ניגש אליו טילופה ושאל: "מה קרה לך עכשיו?" ונרופה ענה: "ובכן, גופי נחרך ותודעתי סובלת". טילופה השיב: "ובכן, טוב לשרוף את הידבקות-האגו שלך. יש לי את התרגול וההדרכות על שוויון היסודות". הוא נגע אז בעורו של נרופה, ריפא אותו לגמרי, והאש נעלמה.
לאחר מכן הדריך אותו טילופה לגלות שלכול יש טעם אחד, שאין הבדל בין תענוג לסבל, בין בריאות למחלה. בסך הכול הוא לימד שישה סוגים של שוויון, בהדגישו שמהותם של כל התופעות זהה.
אחר-כך נשאר נרופה ביער עם טילופה, וזה התנהג בדרכים רבות ושונות: לפעמים כמו חיה, לפעמים כמו יוגי דגול, ולפעמים כמו משוגע. במשך תקופה זו תרגל נרופה את תרגולו. לפעמים היה נרופה הולך לכפר הסמוך לקבץ אוכל והיה מביא אותו לטילופה ובכך גם שירת אותו. כך הם חיו תקופה מסוימת.
3. פעם אחת כשהלך נרופה לקבץ אוכל, היתה מסיבה גדולה בעיר, והוא השיג אוכל טוב מאוד והביאו לטילופה. טילופה נהנה מאוד מהאוכל ואמר: "ואו! זה טעים מאוד; האוכל כה טוב". הוא דיבר הרבה ונהנה מארוחה.
נרופה חשב: "הייתי עם טילופה כל כך הרבה זמן, וזאת הפעם הראשונה שהוא מתנהג נורמלית. הוא באמת נראה נהנה ממה שהבאתי לו; הוא מדבר אלי; הוא נראה מאוד מאושר. אולי צריך אני ללכת ולהביא מזון נוסף עבורו".
הוא שאל את טילופה, וזה ענה: "אפשר לקבץ אוכל רק פעם אחת. זו המסורת כאן. אם תלך, קרוב לוודאי שתיכנס לצרות. אך אתה יכול ללכת. למה לא? קח מים אלה. אם יהיו בעיות, עליך להתיז אותם; ואם הם עדיין בעקבותיך, קח חרב עץ זו וצור עיגולים באוויר. אז תהיה בסדר. אם כן, לך והבא אוכל!"
נרופה הלך לעיר, אך מאחר שלא יכול היה לקבץ שוב, נאלץ לגנוב את האוכל. כשניסה לעזוב, גילו האנשים שהוא גנב וניסו לתופסו. הוא התיז מים, והם הפכו לאגם גדול שחצץ בינו לבין האנשים שרדפו אחריו.
אחר השתמש בחרב העץ, אך תוך כדי זאת נתפס בגדר ברזל, וכך קל מאוד היה לאנשים לתופסו. בתחילה הם קירבו אליו אש, וכשברח – רצו אחריו, תפסו אותו והכוהו קשות. לבסוף הוא חזר לטילופה מוכה ופצוע לגמרי, שוב כמו חצי מת.
טילופה אמר: "אין בעיה", והוסיף שיש לו הדרכות על סוגים שונים של התחייבויות. קודם ריפא אותו, ואז נתן לו הדרכות הנקראות מראת ה תודעה של המחויבויות.
4. נרופה נשאר עם טילופה והמשיך לתרגל. יום אחד הלך ממנו טילופה פתאום, והגיע למקום ובו בריכה עמוקה מאוד מלאה עלוקות. נרופה הלך אחריו, ובהגיעו לבריכה, מצא את טילופה יושב על שפתה ומודט. נרופה ניגש אליו, הגיש מאנדלה, השתטח לפניו וביקש הדרכות.
טילופה אמר: "אילו היה לי תלמיד טוב, הוא היה עושה גשר כדי שאוכל לחצות את הבריכה".
מיד נרופה עשה מעצמו גשר, כדי שטילופה יוכל לעבור. בעוברו דרך טילופה בחוזקה על גבו של נרופה ואחר-כך ניתר. נרופה נפל לתוך המים, וזאת היתה עבורו חוויה נוראה: המים היו קרים כקרח והוא כמעט טבע, וכן כוסה בעלוקות שהחלו למצוץ את דמו.
טילופה שאל אותו: "מה קרה עכשיו? זה כואב? מה לא בסדר?"
ונרופה ענה: "כן, זה מאוד כואב. העלוקות אוכלות אותי, ומאוד-מאוד קר לי. זה נורא".
טילופה אמר: "אין בעיה. אני יכול לתת לך הדרכות, שיעזרו לך להתחמם ולא להרגיש כאב. יש לי את ההדרכות על האש הפנימית, המבוססות על ריקות". שוב ריפא טילופה את נרופה, ואחר נתן לו את ההעברה השלמה של תרגול הטוּמוֹ.
5. חלפה שנה נוספת, ובה תרגל נרופה את לימודי הטומו. כהרגלו היה טילופה מתנהג בצורה מוזרה. לאחר מכן נרופה הגיש לטילופה מאנדלה וביקש ממנו הדרכות נוספות. טילופה אמר לו להביא עשר חתיכות במבוק, למשוח אותן בחמאה מותכת ולחממן כדי להקשותן, ואז לחדדן. אחר-כך לקח טילופה את החתיכות החדות, נעץ את כולן בנרופה בנוקבו בו חורים, ועזב אותו. נרופה סבל נוראות. טילופה חזר ושאל אותו: "מה קרה לך?" ונרופה ענה: "אני משופד על-ידי הבמבוק, וזה כואב ביותר. אני חושב שאני הולך למות".
טילופה נגע בו בידו – והפצעים והכאב נעלמו.
לאחר מכן העביר טילופה לנרופה את הלימודים על הגוף האשלייתי.
נרופה תרגל לימודים אלה במשך שנה. בזמן זה התנהג טילופה כהרגלו.
6. כעבור שנה בא טילופה לנרופה, הסתכל עליו ושאל: "האינך מתכוון לבקש ממני הדרכות נוספות?"
נרופה קם במהירות, החל להשתטח לפני טילופה וביקש ממנו הדרכות. מיד עזב טילופה, ונרופה הלך אחריו. הם הגיעו למישור חולי רחב, ולא רחוק מהם ראו אדם צועד על החול.
טילופה אמר: "ובכן, אילו היה לי תלמיד טוב, הוא היה הולך מיד לתפוס את האיש – אחרת האיש יפגע בי".
נרופה הלך לתפוס את האיש, אך לא הצליח: הוא רץ ורץ – אך לא יכול היה להשיגו. לבסוף, מותש לגמרי, נפל נרופה על הקרקע.
בא אליו טילופה ושאל "מה קרה?" אמר לו נרופה שניסה לתפוס את האיש, אך לא יכול היה להשיגו: הוא היה כרוח רפאים או חזיון תעתועים.
טילופה אמר: "ובכן, כך זה בסמסרה: כולם רצים אחרי דברים אשלייתיים, ותמיד מנסים להשיג משהו שאינו קיים באמת. זאת הבעיה של הסמסרה. עכשיו אתן לך הדרכות על יוגת החלום (מדיטציית החלימה המודעת) – שהכול כמו חלום". אחר-כך העביר טילופה את ההדרכות על יוגת החלום.
7. במשך שנה מדט נרופה על יוגת החלום. בזמן זה שקע טילופה במדיטציה, לא אכל ולא דיבר. לאחר שנה טילופה עזב, ונרופה הלך אחריו, הגיש מאנדלות וביקש הדרכות – אך טילופה עדיין לא דיבר. הם התקדמו ונתקלו בתהלוכת נישואיו של בנו של שר.
בראותו זאת אמר טילופה לנרופה: "ובכן, אילו היה לי תלמיד טוב, הוא היה הולך ומפיל את החתן מסוסו, היה מושך בשערה של כלתו ומנסה להשיגה". לנרופה לא היו ספקות, והוא עשה מה שטילופה אמר לו. מובן שקפצו עליו האנשים והכו אותו. ניגש טילופה לנרופה כשהלה היה חצי מת, נגע בו – ושוב ריפא את פצעיו. הפעם העביר לו את הלימודים של האור הבהיר. בשנה שלאחר מכן הם היו יחד, ונרופה תרגל את יוגת האור הבהיר. טילופה התנהג בדרכיו המצחיקות: לפעמים כילד, לפעמים כאדם משוגע.
8. הגיע זמן, שבו שוב ביקש נרופה הדרכות מטילופה. הפעם פשוט אמר לו טילופה שמי שרוצה הדרכות נוספות ממנו צריך ללכת אחריו. הוא עזב, ונרופה אחריו. הם צעדו זמן רב, והפעם פגשו תהלוכה ובה מלך ומלכה, וטילופה אמר: "אילו היה לי תלמיד טוב, הוא היה הולך ומפיל את המלך מסוסו".
נרופה עשה כך, והפעם כמעט מת. ניגש אליו טילופה, ריפא את פצעיו ואמר: "הסיבה שעדיין כואב לך היא שלא המסת את דבקות-האגו שלך. עדיין יש לך כמה הרגלים של הדבקות אל ה'אני'. כעת אתן לך את הדרכות הפּהוֹוָה". וכך בשנה שלאחר מכן תרגל נרופה את הפהווה.
9. אחר-כך עזב טילופה, ולנרופה, שרצה הדרכות נוספות, נאמר ללכת אחריו. כשהגיעו למישור רחב, פגשו בנסיך וכמה ממשרתיו שיצאו לבלות.
טילופה אמר לנרופה: "ובכן, הפעם אין אנשים כה רבים. עליך ללכת ולהרביץ לנסיך ולקחת את עיטוריו, ולאחר מכן לחזור אלי. אם יהיו בעיות, קרא לי".
נרופה הכה את הנסיך, לקח את עיטוריו ורץ בחזרה, אך משרתיו של הנסיך קראו לעזרה, וחיילים רבים שהיו בקרבת מקום החלו במרדף אחר נרופה.
נרופה צעק: "טילופה, עזור לי! הגן עלי!" בדיוק כשקרב לטילופה, הגיעו כל החיילים. טילופה שאל את החיילים: "מה הוא עשה?" והם ענו: "הוא הכה את הנסיך וגנב את עיטוריו". טילופה ענה: "זה רע מאוד; עלינו להכותו". והם הכו יחד את נרופה, וזה כמעט מת.
אז שאל אותו טילופה מה קרה, ונרופה ענה: "ובכן, הכו אותי. חשבתי שאמרת שתעזור לי, אך לא עזרת. אני חושב שהפעם אמות".
טילופה נגע בו וריפא אותו, ואז נתן לו את הפְּהוֹוָה דוֹנְג'וּג – סוג של פהווה, שבה אנו מעבירים את ה תודעה לתוך יצור אחר שמת זה עתה.
במשך שנה מדט נרופה על תרגול מיוחד זה, ואז שוב ביקש הדרכות נוספות.
10. טילופה הורה לנרופה לשאת לאשה נערה נחמדה, שגם תרגלה דהרמה, ונרופה עשה כן. בהתחלה הם אהבו זה את זה, אך אחרי זמן מה התעוררו ביניהם בעיות, הם הרבו להתווכח, ונרופה הודאג מאוד-מאוד. בזמן זה טילופה בא לבקרו ושאל אותו מה לא בסדר, ונרופה הסביר שהוא ואשתו עוברים זמנים קשים מאוד.
טילופה אמר: "בעיות אלה נגרמות על-ידי הידבקותך הדואלית. עליך לזנוח את ההידבקות והתשוקה הדואליות, ואז לסמוך על בת-זוג טנטרית". והוא העביר לנרופה את ההדרכות על תרגול הקַארְמָה-מוּדְרָה.
אחר-כך אמר טילופה שנרופה הפר את נדריו הנזיריים, מכיוון שקיים יחסי-מין עם אשתו, ולכן עליו להעניש את עצמו. בעקבות זאת לקח נרופה אבן והכה את איבר-מינו פעמים רבות, עד שאיבד הכרתו. אז נגע בו טילופה וריפאו לגמרי.
טילופה ביקש מנרופה שיציע לו את אשתו כמנחה, ונרופה עשה זאת. כך שהתה אשתו זמן-מה במחיצתו של טילופה, אולם עדיין היתה מאוהבת בנרופה. טילופה התרגז מאוד והכה את שניהם – אף-על-פי כן לא איבד נרופה את אמונו בטילופה.
כתוצאה מכך, נתן לו טילופה את הדרכות המהמודרה על חוכמה קורנת.
11. טילופה עזב, ונרופה הלך בעקבותיו. כעבור זמן רב, כשנרופה כבר התעייף מאוד, התיישב טילופה. נרופה הגיש מאנדלה, אך היה שם אבק רב – ואילו מים חסרו. לא היה אפשר אפוא להסיר את האבק על-ידי התזת מים על האדמה, ואז אמר טילופה: "השתמש בדמך לשם כך".
נרופה חתך את עצמו, ובדמו הרטיב את האדמה, והאבק נעלם. כך הגיש את מאנדלת הגוף, וטילופה נתן לו את הדרכות הבארדו.
12. במשך שנה תרגל נרופה לימוד זה. יום אחד הם הלכו יחדיו לנהר, ונרופה ביקש מטילופה הדרכות נוספות. הוא הגיע להדרכה סופית. טילופה לקח את נעלו, וחבט בראשו של נרופה ואמר לו שאין כבר מה ללמד: "המימוש הסופי הוא בתודעתך האישית".
באותו רגע התמוססו הצעיפים האחרונים מתודעתו של נרופה. כל מה שהגשים טילופה מטבעה של ה תודעה הגשים גם נרופה. הוא מימש את המהמודרה.
בסך- הכול בילה נרופה שתיים-עשרה שנים במחיצת טילופה, ובהן קיבל ותרגל את הדרכותיו. במשך תקופה זו עבר את שנים-עשר הקשיים העיקריים, שהיוו את השיטות כדי לעזור לו להתגבר על מכשולים וכך למנוע ממנו ליפול בחזרה אל תוך הסמסרה. למעשה הצליח הדבר עקב יכולתו של נרופה ללכת אחרי טילופה ללא שום ספק, וכך הצליח להשיג מימוש מלא תוך תקופת חיים אחת. זוהי דוגמה של דרך הוָוג'ריאנה. אם הלאמה מורה מוסמך והתלמיד מתאים, קיימים אז התנאים להגיע ל הארה בעזרת שיטות הווג'ריאנה תוך תקופת חיים אחת.
את שלוש השנים הבאות בילה נרופה עם טילופה. טילופה הדריך אותו להתנהג כמו יוגי, תוך שימוש במימושו בכל סוגי המצבים.
לאחר מכן נשאר נרופה בפּוּלָהארִי במשך 21 שנה, ולימד תלמידים. כשהיה בן 85 נפטר ועבר לארץ הטהורה של הדקיניות.
קיימים תיאורים שונים על הדרך, שבה עזב נרופה עולם זה. חלק אומרים שגופתו נשארה, וחלק אומרים שהתפוגגה. תלמידיו הקרובים ביותר אמרו: "לפני שמת הוא התגלם בצורתו של הֶוַואגְ'רָה (אחד היידמים החשובים בטנטרה הבודהיסטית). בצורה זו העניק את הסמכתו של הוואג'רה לכל תלמידיו. לאחר מכן התמוססה לתוכו כל מאנדלת-הוואג'רה. דמות-ההֶוואג'רה שלו התמוססה לאות הטיבטית אָה, לבסוף התמוססה האָה; ולאחר מכן נעלם.
"שש הדוקטרינות של נרופה" נושאות את שמו, שכן הוא שהפיץ את הלימודים. בעצם אין לכנותן לא "הדוקטרינות של נרופה", ולא ,"הדוקטרינות של טילופה" – אלא "הדוקטרינות של הבודהה". הן שייכות לשלב הסיום של הטַנְטְרַיַאנָה, הכולל שיטות הדמיה.
הלימודיים הטנטריים של ה בודהה רחבים מאוד אך התנאים עבור יצורים בתקופתנו נהיים פחות ופחות טובים, שכן האנשים עסוקים יותר ויותר. מהותם של הלימודים הטנטריים חשובה אפוא מאוד, ונרופה יכול היה להגיע למהותם של אותם לימודים ולהעבירם ליצורים אחרים.
