מאת: לאמה אולה נידהל
במשך 25 שנה נסעת בכל רחבי העולם כלאמה בודהיסטי והקמת מרכזים בודהיסטיים. מי הסמיך אותך לעשות זאת?
לאמה אולה: הכבוד והזכות לעשות עבודה זו ניתנו לי בשלבים בין השנים 1969 ו-1980 על-ידי מורי, קרמאפה ה-16. ביודעו שיכול הוא לתת בי אמון מלא, לאחר שהחליט שלמדתי עוד, הוא הגדיל את תחום פעילותי הן מבחינה גיאוגרפית והן במה שקשור לעומקם של הנושאים. מעל לכול הוא רצה בסופו של דבר שאֲלַמֵד את החותם הכביר, מהמודרה, השקפתו הגבוהה ביותר של ה בודהה. לכן בדנמרק, בצרפת ובסיקים הוא נתן להאנה ולי את השדר הישיר של שטח התמחות ייחודי זה של שושלתנו. הוא גם עמד על כך שאֶלמד פְּהוֹוַה, ובמפגשנו האחרון לפני מותו בקולרדו, בזמן ההיפוך החורפי ב-1980, הוא העמיק מאוד את תחום אחריותנו. שם הורה להאנה ולי לדאוג לארבעת מחזיקי השושלת הצעירים. מאוחר יותר לא כל אחד מהם נהנה מהדרך שבה עשינו זאת, אך היה זה מעולה עבור היושר וההעברה הטהורה של שושלתנו. נראה שרק אחת ממשאלותיו לא יכולתי למלא תמיד: ללמד בארצות-הברית פעמיים בשנה. היו תקופות שיכולתי לבקר רק פעם בשנה.
בשנות השישים כבר שלח קרמאפה ה-16 כמה לאמות טיבטיים, כמו טְרוּנְגְפָּה, אַקוֹנְג, צִ'ימֶה רִינְפּוֹצֶ'ה וכדומה כדי ללמד במערב. לדעתך, מדוע שלח גם אותך, אדם מערבי?
לאמה אולה: במשך שנים היה קרמאפה שרוי בלחץ ידידותי, אך קבוע, מגֵלוֹנְגְמָה פַּאלְמוֹ, נזירה אנגליה. היה לה קשר קרוב עם אינדירה גנדי, ובזכותה תמכה הממשלה ההודית בקהילת רוּמְטֶק. נזירה זו רצתה לשלוח למערב ארבעה נזירים צעירים מבית-הספר לטוּלְקוּאים שלה שבמערב ההימלאיה. כמה פעמים הביע קרמאפה את דאגתו לגבי רעיון זה וטען שהם ממש צעירים מדי, אך לבסוף ויתר. כששוחחנו אתו עליהם מאוחר יותר, היתה לו תחושה טובה רק ביחס לדוגמה הבודהיסטית שנתן מישהו שאותו לא הזכרת – אָטוֹ טוּלְקו באנגליה. ביחס לאחרים הוא היה מוטרד מהשתיינות שלהם, מתאוותם לכוח ומאי-הרלוונטיות שלהם – בזה הסדר. קרוב לוודאי שהיה זה גם הימור מסוכן לשלוח אותי – עם העבר הפרוע שלי והעימותים הרבים עם המשטרה והרשויות – אך הייתי משכיל מאוד, וכנראה לא היה מישהו מתאים יותר בנמצא. הוא גם ידע שאהבתי אותו כל-כך, שהייתי עושה את כל מה שהיה אומר. בנוסף, לא היה אפילו צל של ספק בתודעתה של האנה ובתודעתי ביחס למה שעלינו לעשות בחיים אלה, והוא היה יוגי מדי בכדי לרצות לעצור פרץ כזה של אנרגיה. במקום זאת הוא הדריך אותנו צעד אחר צעד, ובשנים האחרונות נתן לנו לעתים קרובות להתבונן מעבר לכתפיו ולחלוק בדרך שבה ביצע את החלטותיו.
איזה סגנון אתה מציג במערב? מהו "בודהיזם חילוני ויוגי"?
לאמה אולה: בודהיזם – ובמיוחד לימודי החותם הכביר והשלמות הכבירה – הם כמו יהלום: למרות היותו שקוף ובלתי שביר, הוא משקף באותו זמן את הצבע של הדבר שעליו הוא מונח. בדרכו מהודו לארצות השכנות השתנה ה בודהיזם באופן ניכר בביטויו, וגם היום הוא לובש צורות שיתאימו למערב המשכיל והעצמאי. אין פירוש הדבר שמשהו חדש הומצא או הוסף ללימודים (דהרמה). למעשה מודעים מאוד האירופים לשטחיות, הנגרמת כתוצאה מערבובן של תרבויות ומסורות שונות. אף פעם לא יכולתי להרשות זאת, ועם מבחר של 84,000 לימודים גם אין זה הכרחי. זו היא פשוט שאלה של מציאת המפתח כדי להועיל ככל האפשר ליצורים במקום ובזמן נתונים. עבור המערב היום זו היא בבירור דרכם של אנשים חילונים ויוגים מיומנים. דרך הפרישוּת פחות מושכת אנשים מודרניים, ולעתים קרובות הם רואים סימן לחולשה בנסיונות המערביים להימנע ממלאוּת החיים. כשטיבטים עושים זאת, זה שונה, והגלימות משמשות כדרך לשמור על מורשתם. מכל מקום, עשיית דברים לתועלתם של האחרים, והתבוננות בתודעתנו בכל מצב – אלה נשמעות כמו משהו, שבסופו של דבר יתפתח להנאה מרובה. קיימות כנסיות עבור הכנועים, מסגדים מוסלמיים עבור הקנאים, גורואים הינדים לאלה המעדיפים את רוחניותם מתקתקה ואישית, וסדנאות "עידן חדש" ( new age ) לאלה שאינם מבדילים. היכן, אם לא ב בודהיזם, ימצאו אפוא אנשים נבונים וביקורתיים את אותה השקיפות והיעילות מתרגולם כמו ממַחְשְבָם האישי? הסומכים רק על מה שהם יכולים לנתח מבחינה הגיונית והנבוכים מסגנוני חיים אקזוטיים דורשים במיוחד שנהיה מבריקים. אנו פשוט צריכים לשמור על רמת רעננות שכלית, שאתה יוכלו אנשים אלה להזדהות, כי לאן עוד הם יכולים ללכת? תמיד חבל כשאנשים מסיימים בניהיליזם, בסגנון ה"פוליטיקלי קורקט" או בסמים, מאחר שאינם יכולים למצוא דרך רוחנית שעליה הם יכולים לסמוך.
מדוע כה חשוב עבורך לייסד בודהיזם מערבי?
לאמה אולה: אני רוצה שהאנשים הנלהבים והמושכים אשר יבואו יקבלו כלים מתאימים עבור התפתחותם. עליהם למצוא דוגמאות אנושיות, לימודים ושיטות שיוכלו לכבדם ולהשתמש בהם. זו עבודה עצומה ומתמדת – לשמור את ה בודהיזם חי וקרוב לאורח החיים, להבטיח שלא ייעלם אל תוך מוזיאון, או עוד פעם יבודד עצמו בתוך מגדל-שן, או יהפוך לבלתי רלוונטי.
אף-על-פי שלא עשיתם את רטריט שלוש השנים, מינו גם אותך וגם את אשתך האנה בתור לאמות. עכשיו אתה ממנה מורים, הנוסעים בעולם ותומכים ב-200 מרכזים מתפתחים (נכון ל-1998. כיום למעלה מ-550 מרכזים) . האם קיים סיכון שהעברת הדהרמה תתבולל במערב?
לאמה אולה: האנה ואני הוכרנו בתור לאמות על-ידי קרמאפה בגלל חיינו קודמים, אך היינו גם בקיאים ביותר באידיאולוגיות שונות ובעלי נסיון חיים רב. במשך 26 השנים שלאחר מכן עסקנו באופן בלעדי בדרך היהלום בצורה שבה תוכל להועיל באופן הטוב ביותר במערב. התחלתי לסמוך על "יד המזל" שלי בזיהוים ובהכשרתם של מורים מתאימים עתידיים, צנחתי עם חלקם וטיילתי עם אחרים במשך שבועות, כדי לוודא שהם אכן יציבים ושלא יאכזבו אף אחד. בנוסף אני מוודא שהם לומדים הרבה ככל האפשר ממורים מסורתיים, כמו קוּנְזִיג שַמַארְפָּה ולוֹפֶּן צֶצ'וּ רִינְפּוֹצֶ'ה. אולם מהר מכול מתפתחים באמצעות חילוף הדדי אנושי במרכזים; דבר אינו עושה את האנשים לעצמאיים מהר יותר. כך אידיאליזם, חברות קרובה ואמון משלימים בצורה חיה את השיטות המועילות של דרך היהלום. בהתחלקם בחוויות צמיחה מלהיבות בזמן הקורסים או בזמן בניית קבוצות – כשהכול בהשפעת ההשקפה של החותם הכביר, מהמודרה – הם מקנים פוטנציאל שאין שני לו הן עבור המורה והן עבור התלמיד. כך מוצאים האחרונים שכוחם ועבודתם מתפתחים באופן כללי וטוב. חומר הגלם האנושי מעולם לא היה טוב יותר כבמדינותינו כיום. מעולם לא היו אנשים משכילים, ביקורתיים ומודעים יותר מאשר עתה – ואין לי בזה שום ספק. על בסיס ידע בודהיסטי נכון החזרה על "לנוח בתוך מה שמודע" בזמן ה מדיטציה היומית מועילה ביותר. בהיותה מתובלת בקורסים וריטריטים, במידת האפשר, מיישמת דרך ה קארמה קאג'יו של מתרגלים חילונים ושל יוגים מיומנים אינספור שיטות מועילות כדי להועיל לכולם. בסופו של דבר אין לימודיו של ה בודהה אלא היגיון בריא, המתבטא באופן משכנע על-ידי היותנו אדוני חיינו, יותר מאשר בהימנעותנו מהם.
תרגולים רבים – כמו טקסי דרך היהלום הנרחבים, תרגולי יִידם ושש הדוקטרינות של נרופה – לא ניתן ללמוד בקלות. איך אנו יכולים לוודא שדברים כאלה לא יעברו מן העולם?
לאמה אולה: חייבים לשמר את כל הידע הטיבטי מימים עברו, וכך להגדיל את מספר החברים האידיאליסטים הפועלים יחד סביב העולם. כל שדר שנכחד הוא אובדן גדול לאנושות, ומשרת את מטרתה של סין הקומוניסטית – להשמיד את סוג ה בודהיזם שלנו. אולם "דרך האמצעים" של נרופה בשלמותה דורשת ריטריטים ארוכים. היא נשמרת חיה במרכזים מתאימים, ורק בקושי אפשר לשלבה בחיים היומיומיים של אנשים. בנוסף לכך דרושה מקצתה רק למעטים, בעוד לימודים אחרים – כמו פהווה וכמה תרגולים של אור-בהיר – חשובים לרבים מאוד. לכן אנו מתרכזים בגורו-יוגה, כפי שביקש קרמאפה – בעוד קונזיג שמארפה, האלרגי לפולחנים, ממליץ לרוב האנשים להשתמש ב"דרך התובנה" של מאיטריפה. היום אנו יוצרים בסיס בריא, כדי שקבוצות של מתרגלים חילונים ויוגים מיומנים יוכלו להתפתח, ותלמידיי וחבריי המערביים צוברים התנסויות חשובות על תודעתם ממש עכשיו. עזרה זו חיונית, מאחר שלטיבטים אין סיכוי לשמור על מורשתם לבדם.
פּוּג'וֹת – מדיטציות ששרים בטיבטית, הן "שטח ההתמחות" של העוברים את ריטריט שלוש השנים. במרכזיך יש להן חשיבות מועטה. מדוע?
לאמה אולה: מהר מאוד תרגמו הטיבטים את לימודיו של ה בודהה מסנסקריט לטיבטית – שפתו של ה בודהה. הם לא הפכו את האמצעי לפרה קדושה. הדבר היחיד שהם השאירו בסנסקריט היו תנודות המנטרה. מסיבה ברורה זו גם אנו מתרגמים כעת את הטקסטים הטיבטיים, אך את המנטרות משאירים כפי שהן. על האנשים לדעת מה הם עצמם עושים. מאחר שהרושם הראשון כה חשוב בפוגשנו בלימודים (דהרמה) בפעם הראשונה, אנו חייבים להימנע מאקזוטיות, והתרגומים צריכים להופיע ברגע שהם עשויים היטב ונושאים ברכה. דרך אגב, מנהגנו למדוט יחד מעולה! שבחים רבים למדיטציות המונְחות שבהן אנו משתמשים! הודות ליכולתם הרבה של המערביים המשכילים מאוד להתרכז ולהבין, יכול אדם אחד בעל ניסיון להועיל לרבים בצורה עצומה. קריאת נוסח ה מדיטציה עם הפסקות מתאימות בשפתם של האנשים פותחת מגוון רחב של אפשרויות. אפילו החדשים שבאים יכולים לעקוב מבלי ללכת לאיבוד בתכנים שאינם מוכרים. בקרבתם של כמה מרכזים גדולים יותר קיימות גם קבוצות, שנפגשות בפרטיות כדי לשיר פוג'ות טיבטיות, ובמרכזיהם של רוב הלאמות מהמזרח זמרה זו היא הפעילות העיקרית. כמו לגבי "דרך האמצעים" של נרופה, הֱיו בטוחים שהאמנות לא תישכח; אולם אינני רוצה שאנשים מוכשרים וביקורתיים המאתרים אותנו יכנסו ישר לפוג'ה, כפי שהיה וחזר על עצמו בעבר, שכן הם חושבים אז שנחתו אצל הקתולים או באיזו שהיא כת, וכך לא יהיה לנו סיכוי נוסף להועיל להם או לחבריהם בעלי תודעה זהה. תחילה צריכים אנשים חדשים לדעת באופן כללי מדוע ירצו להפוך לבודהיסטים. הדבר הכרחי, כי אם יום אחד נהיה מיוצגים על-ידי אנשים שרוצים רק לשיר ולהרגיש טוב, נהפוך מיד ל"עידן חדש" ( New Age ). בלי ניסיון אנושי ותובנה ברורה מדוע ובמה אנו עוסקים יאבדו לימודיו של ה בודהה מהר מאוד מכוחם ומשמם הטוב. ככל שנתנהג באופן מוזר בעולם, כמו בעת שירת פוג'ות בשפות זרות – נצטרך לדעת מדוע אנו עושים זאת ולהיות מסוגלים להסביר את התנהגותנו בצורה מובנת – אחרת ה בודהה מאבד מיוקרתו.
אחד מעמודי התווך המרכזים של פעילותך הוא פהווה – תרגול המיתה במודעות. אתה מלמד אותו בקורסים גדולים – בדרך-כלל בהשתתפות יותר מאלף איש. האם תוכל לספר על חשיבותו של תרגול זה?
לאמה אולה: אין דבר דמוקרטי יותר מהמוות. בחורף 1972, קרמאפה קישר את האנה ואותי עם אמן הפהווה אַיָיאנְג טוּלְקוּ. הוא רצה שנלמד את התרגול, ולאחר מכן נעביר אותו לאינספור קשרינו הקארמיים, וזאת אני עושה עכשיו לפי בקשתם של מורי הקאג'יו הנעלים ביותר. יש לי הכוח הדרוש לעבודה זו, ואני שמח שמי שלמד תרגול זה לא הפך להיות אנוכי והפסיק לעשות דברים עבור אחרים, כפי שלפעמים מצפות תודעות בעלות אינטרסים. להפך, הופיע רגש של עודף – חוש של "האצילות מחייבת". אנשים אלה חולקים היום עם סביבתם את הביטחון ואת הכוח שמצאו. פהווה משחררת איכויות אנושיות חיוביות ביותר. 27,000 אנשים (נכון ל-1998), שלהם הבאתי חוויה זו באמצעות 100 קורסים מסביב לעולם במשך עשר השנים האחרונות, מוכיחים לגמרי את נקודתי. אנשים הם נפלאים ומוכשרים הרבה יותר, מאשר יודו מוכרי ספיקות-עצמיים וסגנון חיים תלותי. שוב, אף התרגולים הבודהיסטיים הגבוהים ביותר – שמוסברים בצורה נכונה לבעלי הבשלות הנחוצה – אינם אלא שכל ישר שמיושם.
הקמת יותר מ-550 מרכזים ברחבי העולם. במה הם שונים מהמקומות שנוסדו על-ידי לאמות טיבטים?
לאמה אולה: לארגונים הבודהיסטיים במזרח הנשלטים על-ידי קומוניסטיים – כמו אלה בסין האדומה או בוויטנם של היום – אחידות קודרת; אולם כל המרכזים הבודהיסטיים החופשיים ברחבי העולם שונים מהם בדרכים רבות ובריאות. טווח התבטאותם הרחב הוא עושר עצום, והוא מופיע מתוך הלימודים האהובים על חבריהם ומחיפושם אחר הגשמה עצמית.
רק בחלק העולם שדובר אנגלית נותנים ירחונים כמו תלת-גלגל ובודהיזם כיום טעם של טווח ועומק למאמץ הכלול, וקריאה בהם פוקחת עיניים. עבודתי היא עבור שושלת ה קארמה קאג'יו, כלומר המרכזים שאני מקים מוקדשים לזיהוי ישיר של ה תודעה. הרושם אותו דומה שהאנשים מגבשים מהדרך המערבית שלנו משמח אותי. במכתבים, בדואר אלקטרוני ובהערות על אתר האינטרנט שלנו הם אסירי-תודה על כך שפגשו סוג זה של אידיאליזם פועל. חלקם מציינים בהירות בלתי מורכבת, ואחרים מוצאים מוטיבציה חזקה להועיל לאחרים. רבים נדהמים שחוויית המרחב כאושר יכולה לעבור באופן כה ישיר ועם נטל תרבות מסורתית כה מועט. בהמשיכנו זרם ברכה, שחי במשך 2,500 שנה במזרח, תוך הישארותנו מחויבים לתרבותנו המערבית יקרת-הערך והייחודית, אנו מגשימים קרוב לוודאי את הישגנו העיקרי.
מי הוא המתווה קווים מנחים לפעילויות מרכזיך והמחליט החלטות חשובות?
לאמה אולה: הכול מתפתח באמצעות הקמתן של קבוצות, ולכן עליהן לספק חופש פעולה רחב. כל מה שנלמד בזמן העבודה למען מטרה אידיאליסטית מעצב את האופי בצורה עמוקה, ואף-על-פי שאנו מקימים את המרכזים עבור האחרים, העובדים שם – הם המתפתחים בצורה הטובה ביותר. היבטים של כל מרכז נמצאים ללא הרף בשלב נסיוני, ומה שנחווה או טוהר במצב נתון יהיה מועיל גם עבור אחרים. לכן, לגבי הפעילות הפנימית או מרכזינו אני מפגיש בין האנשים, מתווה קווים מנחים כלליים, ויותר צופה באירועים מאשר מכוונם. כשהדברים נוגעים לענייני חוץ, אני מצפה מכל התלמידים לקבל ולבחון את המידע הרלוונטי. חשוב להיות מסוגלים לעבוד בתבונה וביחד. מסיבה זו אני גם נותן ריאיון כמו זה, כדי שהאנשים יוכלו להבין מה מתרחש. גישה פתוחה כזו כבר השתלמה, כפי שתיווכחו בקרוב מספרו של טומק לנרט, נוכלים בגלימות. בתחילת שנות התשעים הדפו מרכזינו את ניסיונה של סין הקומוניסטית להשתלט על שושלתנו, והביאו את קרמאפה ה-17 האמיתי לחירות. כל זאת – כיוון שסמכנו זה על זה. עמדנו שכם אל שכם – אפילו כשזה כאב, ולכן ניצחנו.
אפילו בזמן התעוררותה של המחלוקת האחרונה בשושלת הקאג'יו היתה הצהרתך: "כל כמה שנים דרוש לנו סקנדל גדול חדש, כדי לזעזע את האנשים ולהיפטר מהצבועים". האם תוכל להגיב על על כך?
לאמה אולה: ראשית, אני דני, ואנו יודעים שהמלך עירום. ביטוי כזה גם מרגיע מצבים, שמהם ככל הנראה אין ה בודהיזם יכול להימנע. אני מתייחס לסיפורים העסיסיים, הנופלים עלינו ממורים מפורסמים, שלהתנזרותם מחיי-מין, כביכול, מתייחסים רבים כאל קדושה. אם איננו יכולים להימנע מסקנדלים, יהיה טוב יותר לצחוק מאשר לבכות בזמן שעושים את הדבר הנחוץ. אולם קיים גם היבט מועיל ביותר: הדרמות שמתרחשות מספקות מדד מדויק על ההתפתחות הפנימית של האדם או של הקבוצה. התנהגותם של האנשים בזמן שהם פוגשים במידע מערער-אמון מראה בבירור את רמת העצמאות שהשיגו.
נראה שהדרכת המרכזים נמצאת תמיד בידי תלמידיך הקרובים. האם אתה דורש זאת – או שזו התפתחות טבעית?
לאמה אולה: גם זה וגם זה. היום, יותר מתמיד, מתפתחת עבודתנו על בסיס ידידות ואמון. זהו "הדבק האידיאליסטי" שמחזיק את הדברים יחד. באותו זמן מבטיחים רגשות אלה שאיננו נהיים מקובעים או מוסדיים. למעשה, ובמיוחד במשך השנים הראשונות, נאלצנו כמה פעמים לפטר את הביורוקרטים. מאחר שמטרתם של לימודי ה קארמה קאג'יו היא להביא חופש ועצמאות, נמשכים בדרך-כלל אל מרכזינו אותם אנשים, שלהם איכויות אלה. לאחר תקופה נחוצה, שבה לומדים החדשים ומרגישים את דרכם לתוך הלבבות החיות של הקבוצות, הם יודרכו על-ידי חברים אחרים, ובדרך-כלל ייעשו מהר בקיאים ביותר. קבוצות של תלמידיי נוסעים עם טומק, קאטי, האנה ועמי מסביב לעולם. הם לומדים מחילוף המידע היומיומי, מתידדים עם המקומיים, "שואפים" את הטריקים של תחום פעילותנו, ומפיצים את המידע בין מרכזינו שבכל מקום.
אתה ממנה כמה מתלמידיך למורים ושולח אותם למרכזים אחרים. אילו כישורים נדרשים ממורים אלה?
לאמה אולה: ראשית, בערך כ-50 מתלמידיי מלמדים ברמת דרך היהלום. הם נבחרים בגין נסיון חייהם ובגין הבנתם הבודהיסטית, ושומרים על קשריהם באופן מוחלט. הם אינם תוצר מפס-ייצור של איזה מוסד דתי אנונימי, ולא עברו שום דרישות מינימליות לקבלת תואר. במקום זאת מציעים מרכזינו "חופשי לכולם" בריא הדרכתם של החברים היותר מנוסים, וכך יכולים להתפתח כשרונות שונים. אולם אלה הנוסעים חייבים לייצג את שלוש דרכיו של ה בודהה באופן שקוף. כלפי חוץ הם חייבים לגרום כמה שפחות נזק ליצורים, ומבפנים הם חייבים ליהנות לעבוד למען אחרים. הם גם חייבים להיות בעלי חמלה והבנה מספיקה לגבי הריקות, כדי לראות דברים כמפיחי השראה, דומים לחלום ובמובן רחב. כדי להיות משכנעים עבור אחרים אסור בהחלט ליציבות זו להתנדנד בעת היתקלות בקשיים אישיים. מורים כאלה חייבים תמיד להיות מוכנים לסכן את עורם למען תועלתם של אחרים. ברמה הנסתרת עליהם להיות בעלי שכנוע איתן, ולפחות בעלי התנסות מעטה שהמרחב כמוהו כשמחה, ועליהם להקרין ודאות זו לעולם. רק אז יכולים הם לייצג את המחסה עבור אחרים באופן מוחלט. אני מציע לתלמידיי לשלוט ברמות אלה כשהם מציגים את עצמם, וכל הזמן להתאים את תובנתם לתמונה הכוללת של דרכו ומטרתו של ה בודהה. לכן יש לקבוצותינו סגנון גלוי-לב ורגוע. מובן שעל-מנת להיות מועילים, חייבים הנושאים שמלמדים להיות מבורכים על-ידי המורה ומבוססים על-ידי נסיון חיים מסוים. אם רק חוזרים על מילותיהם של אחרים – לא משנה עד כמה מכובדים הם – עליהם להיות גם כנים ולקרוא ישירות מכתביהם.
עד כמה תלויים מרכזיך בביקוריהם של לאמות טיבטים?
לאמה אולה: אנו שמחים כשהם באים. כפי שהוזכר, אנו נהנים מטיבטים בגלימות – בעוד עדיף שנימנע מנזירים מערביים. אם לאמות הקאג'יו המזרחיים שלנו אינם משוחדים על-ידי הסינים הקומוניסטים, בואם למרכזינו יתקבל בברכה רבה. למעשה יעדיפו כמה מהם להיות שם מאשר במנזרים במקומות כמו צרפת. הם מרגישים יותר חופשיים אתנו, אולם מובן שקשה לקבוצותינו החילוניות לארח יותר מכמה ימים אנשים שלהם נדרים חיצונים רבים. אם אינם רינפוצ'ים ברמה הגבוהה ביותר, יפגום הדבר בסגנונו של המרכז. הטובים בביקורים אלה קשורים להסמכות ולקורסים אינטנסיביים. מגיעים לשם אנשים מכל המקומות, וכולם מפיקים תועלת עצומה.
קשריך עם קרמאפה ה-16 היו חזקים מאוד. מה יחסיך עם קרמאפה ה-17? האם הוא יתמוך בסגנון הבודהיזם שאתה מציג במערב?
לאמה אולה: היינו עם קַרְמַאפָּה טַאיֶה דוֹרְגֶ'ה בהימלאיה המזרחית לפני פחות מחודשיים, והוא מתפתח נפלא. אף שהוא שייך לדור הוויטמינים, וגובהו בגיל 14 כבר כשלי, הוא רואה בי בבירור את מְגִינוֹ – וכך תמיד אהיה. הוא מיודע היטב לגבי האופן המערבי של פעילותנו. בנוסף לחדשות באינטרנט הוא שומע כל יום שמועות מרגשות רבות. יש לו הרבה על מה לצחוק, והוא יודע היטב שהמתלוננים הם אלה שאינם עובדים. כשאנו יחד, אני תמיד מספר לו על התפתחותו של ה בודהיזם החילוני והיוגי, על סגנון עבודתנו ועל הכיוון חובק-החיים, ומבקש ממנו ברצינות כל עצה שהוא יכול לתת. מאז שברח לחופש הייתי שואל אותו כל שנה אם הוא רוצה באיזשהו שינוי במה שאנו עושים, והוא היה רק אומר: "בבקשה, עשו". אין ספק שהוא סומך עלינו ורוצה לבוא לבקר. הוא נהנה לשמוע שאנו צונחים ונוהגים בסיבובים במהירות של 220 קמייש לשעה על אופנועינו. כפי הנראה לצד היוגי של שושלתנו עדיין יש את הדעה החופשית כלפי השקיפות מודרנית, ואני שמח שאיננו צריכים לבזבז את זמננו היקר על הסברים על מה ואיך אנו עושים. קיים בינינו קשר עמוק והדוק שמקורו בתקופות חיים רבות, והפעם נעשה דברים גדולים.
כשאתה מדבר על העתיד, אתה מבטא לעתים תכופות ראייה קודרת. האם טוב הדבר לעסקים?
לאמה אולה: לא, אולם לא קיים תחליף רחוק-טווח להגינות. כיצד יסמכו עלי אנשים אם לא אהיה ישר אתם? ראו את אי-הרלוונטיות של מורים שהם "פוליטקלי קורקט". ויש עוד סיבה להימנע מדיבורים מתקתקים: זמנם היקר של כולם. רבים השייכים לזרמים בודהיסטיים אחרים, או אפילו לנצרות, באים אלינו בתחילה בגלל ההתלהבות והברכה שאנו מקרינים. עלינו להראות במה אנו מצדדים, כדי שיוכלו להמשיך בכיווניהם הקארמיים הנכונים. זו אחת הסיבות לכך שאני דורך בשמחה על בהונות רגליהם של ענקים, מתעלה בהנאה מעל לנכונות פוליטית ("פוליטיקלי קורקט"), ומתקיל בנושאים השזורים באופן גדל והולך באופקיו של העולם התרבותי, ואשר מעטים מעיזים לגעת בהם. קתולים מוטרדים כשאני אומר, שהאפיפיור אחראי למיליארד ילדים הנמצאים בגטאות בארצות עניות בעולם, ואשר לעולם לא יזכו לחיים נאותים. אולם יותר מכול אין אירופים רבים רוצים לדעת מה טומן בחובו האיסלם עבורם, מה עושה כעת שלטון הדת הזה באופן גלוי לנשים ולמתנגדיו, ומה ינסה לעשות לחברה החופשית שלנו מאוחר יותר. למעשה אני מזכיר נושאים אלה, מאחר שיש לי רעיון בונה, והוא פשוט ומתחשב בכבוד האדם כאחד: לשלם למשפחות עניות ברחבי עולם, כדי שלא יולידו יותר מילד אחד או לכל היותר שניים, ולעזור לחנך את אלה שיש להם כבר. את העבודות הקשות מבצעות כיום מכונות, ולכמות הנוער העודף ממתינים יותר ויותר חיים בפינת הרחוב ושהות חוזרת בבתי הסוהר. דמיינו את ההקלה, אילו היינו יכולים לבקר באפריקה ולפגוש אנשים חופשיים, בריאים ומשכילים, כמו בחברתנו היום. איזה נטל יוסר מעל כתפי העולם! מאחר שבעיות אלה אירעו לאחרונה, מובן שאין ה בודהיזם מזכירן; אולם לבודהיסטים – לפחות במסורות "הדרך הגדולה" (מהיאנה) – מומלץ להועיל לאחרים בכל עת שמתאפשר הדבר בעזרת תובנותיהם בעלות הראייה לטווח הרחוק. הייתי אומר שהעולם כיום זקוק לנו נואשות.
האם זו משימתו של מורה בודהיסטי – לגעת בנושאים פוליטיים וחברתיים?
לאמה אולה: ה בודהה בעצמו עזר לאנשים נגד הברהמינים – המעמד הגבוה ביותר ובעלי השררה בהודו העתיקה. רבים לא יודעים זאת, אבל הוא היה ממעמד הלוחמים, ולבטח לא "בייבי-פייס" מתוק. אם אנשים היכולים להתבונן רחוק לעתיד אינם מדברים, הם משתמטים מאחריותם. אני תמיד אומר: "אני לא חייב להיות פופולרי, אבל עלי להיות נכון". עד עכשיו כך הייתי, ובכנות מוחלטת – אני מצפה להמשיך כך. קרמאפה ה-16 נתן לי את ברכתו המפורשת להיות יועצו ביחס לפוליטיקה עולמית, ואני יודע שגם קרמאפה ה-17 יסמוך עלי בכך. מאחר שאני נוסע פעמיים בשנה מסביב לעולם, יש לי הבחנות רבות משלי, ואותן אני מוסיף לתובנותיי ב מדיטציה ולעובדות ההיסטוריות עם הסטטיסטיקה היבשה, על-מנת לקבל את התמונה הכוללת ביותר.
אנשים רבים טוענים כיום, שהם אוהבים במיוחד את ה בודהיזם בגלל הדגש שהוא שם בשלום. הם מבינים זאת מתוך התבטאותם של מורים כמו הדלאי-לאמה או טִיך נָאט הָאן. האם צריך מורה בודהיסטי להיות פציפיסט?
לאמה אולה: לא – אף שרגש הכעס חייב בהחלט להיות מחוץ לתחום. לפחות לבודהיסט "הדרך הגדולה" קיימות מטרות, שעליהן כדאי להגן ועבורן להילחם. זו שאלה של חיסכון רגשי ושל שכל ישר. תומס ג'פרסון מציג זאת בערך כך: "למדתי את אמנות המלחמה, כדי שילדיי יוכלו לנהל משק, וילדיהם יוכלו ללמוד פילוסופיה". מובן שמסכים אני עם משאלתם של המורים הגדולים שהוזכרו – לראות עולם שבו תתאים מתינות לכל מקום; אולם בכל הכנות אני חושב שהם טועים, ושהטפה להרמוניה הקיימת במפגשים דתיים בלבד הנה מטעה. אני צופה סכנה כבירה במדינותינו הדמוקרטיות, הרכות והמפונקות, ומסביבן. איסלם ופיצוץ אוכלוסין, הבאים בדרך-כלל יד ביד, קרובים יותר מתמיד, וללא ראיית הנולד ומוכנות להגן על ערכינו ניפול בדומה לתרבויות גבוהות קודמות. האנושות תצעד אז צעד ענק ומיותר אחורה, אם לא ננקוט עתה צעדים נחרצים. דרך אגב, אם הצבא הטיבטי היה מתפקד, לבטח לא היה הדלאי לאמה נכנע לפולשים הסינים. הקבוצות החלשות פועלות תמיד למען השלום – לפחות כל עוד אין הן מסוגלות להילחם; אולם שלום ללא חופש הוא בית-סוהר עבור הגרמני, וחדר מתים עבור הדני. עבור האמריקנים היה זה לעתים קרובות הגורם לעלות על ספינה או על עגלה מכוסה. מעולם לא היו יותר פוסטרים למען השלום ממה שהיה מאחורי מסך הברזל, כשכסילים שמנים בתלבושת אחידה תכולה-אפורה של הסוציאליזם, בכל מקום.
רבים מהאנשים אינם מצפים ממורה בודהיסטי להכליל את המיניות בלימודים. מדוע אפוא אתה נוגע בנושא, המושמט לגמרי על-ידי רוב עמיתיך?
לאמה אולה: ובכן, זה נושא חשוב. אינני נזיר, וקרוב לוודאי שבזמן איחוד מיני האנשים שאינם מודטים מתקרבים הכי הרבה לטבע-ה בודהה שלהם. מיניות היא גם בתוך הגנים של משפחתי. בגיל 76 היה אבי עדיין מתבדח: "נשים הן המתנה האדירה ביותר לאנושות", ואמי בבירור נהנתה מתשומת-הלב שקיבלה. אולם מלבד השקפות טהורות ותענוגות אישיים, כמו גם הכללתה של הפוליטיקה, המטרה החשובה היא להגן על מרכזינו. הנשים מבצעות עבודה נהדרת בייצוג בודהיזם דרך היהלום במדינות החופשיות ברחבי העולם, ואין הן חייבות להיות מוטרדות בגין אנשים, שמוטב להם שיפנו אל פסיכולוג. גישה בריאה ורגועה למיניות היא המדד העיקרי לבריאות נפשית, ואני בכוונה מסביר למאזינים היותר מרובי העכבות, שעמנו אין הם במקום הנכון. מובן שכולם מקבלים ממני ברכה ואת המשאלות הטובות ביותר, אך אנשים החווים קשיים עם סגנוננו – עליהם למצוא מוסד מתאים לצורכיהם.
האם חושב אתה שחזונך – בודהיזם מערבי חופשי של אנשים חילונים ויוגים – מסוגל להאריך ימים?
לאמה אולה: זהו נחשול של ההווה והעתיד כאחד. אין דבר יקר-ערך יותר מלאכלס יקום, והוא גם הגיוני. אם אי-פעם נאפשר לעבודתנו להיעשות מוסדית או "כנסייתית", לאן ילכו אז כל האנשים העצמאיים והטובים? לעולם אל לנו להיות חסרי-ספונטניות או לפחד ליהנות מהחיים. "קדוש" נובע מ"שלם" ומ"מתפקד במלואו" – ולא מ"מת" או מ"חסר". חילוף הדדי רענן ברמת ההשקפה של החותם הכביר (ראיית מהמודרה) באהבה, ב מדיטציה ובריגוש מביא לשחרור עצמי ובסופו של דבר ל הארה. האנה ואני מצפים להישאר כאן לזמן ממושך, וכשנבצע עצירה ב"ארצות הטהורות" ונבדוק אם העולם מרגש דיו כדי לשוב אליו, יגרמו קאטי, טומק ואריות צעירים רבים ברחבי העולם לדברים להתפתח אף יותר. בינתיים סימן בריא הוא שתלמידיי חושבים בצורה עצמאית יותר ונהיים ביקורתיים יותר כלפי כל רוחניות מלאכותית ומתקתקה. מצב זה יבטיח התפתחות ברורה ובלתי מעורערת וימשוך תודעות רעננות אחרות. לבסוף, כל עוד משתמשים בספרים ובקלטות שלי, אנו תמיד יחד. זו הסיבה מדוע אני מנסה תמיד למצוא זמן כדי לעסוק בהם.
26 שנים שאתה נוסע ברחבי העולם ונותן כמעט כל יום הרצאות פומביות בעיר חדשה. במהלך העשור האחרון לימדת את המיתה במודעות (פהווה) כתריסר פעמים בשנה. מדוע בחרת לחיות כך? וכיצד יכול אתה להתמיד בסגנון חיים כזה?
לאמה אולה: אני חייב לחזור על התשובה לאחת משאלותיך הראשונות: להאנה ולי היתה ברירה מועטה. הבטחות מחיים קודמים יכולות להיות חזקות ביותר. כיצד עומד אני בעייפות ובשחיקה? – מן הסתם מגינים עושים זאת. גם יש לי גנים של ויקינגים, המומסים עם הלאמה ב מדיטציה בכל עת שמתאפשר, ומה שיתכן שמהווה את כוחי המוחלט – אני שומר את תודעתי במקום אחד כשרגליי מתרוצצות בכל מקום.
