שאלות ותשובות

ההסבר הטוב ביותר של לימודי הבודהה, מקורו בבודהה עצמו. בסנסקריט נקראים הלימודים "דהרמה", ובטיבטית – צ'ו. משמעותם: "הדברים כפי שהם". ניתן, אם כך, לראות ב בודהיזם מערכת כלים, המאפשרת לנו לראות את הדברים כפי שהם כאן ועכשיו. אין בבודהיזם דוֹגמוֹת, והוא מותיר לסימני שאלה לצוץ בכל מקום. לימודי ה בודהה מכוונים להתפתחות מלאה של חירות הגוף, הדיבור והתודעה.

בודהה נולד בהודו לפני כ-2560, שנה למשפחת מלוכה של תרבות מפותחת ביותר. הנסיך הצעיר נהנה מנסיבות מיוחסות ביותר, ועד גיל 29 לא ידע אלא עונג. בעוזבו את ארמונו לראשונה התהפך עליו עולמו. במהלך שלושה ימים עוקבים ראה אדם חולה מאוד, אדם זקן ומת. הוא הוטרד עמוקות משהכיר בכורח הזִקנה, המחלה, המוות וארעיות הכול. למחרת בבוקר חלף על פני יוגי במדיטציה עמוקה, ותודעתם נפגשה. מלא השראה מכך עזב הנסיך את ביתו ומשפחתו ונדד בארץ בחיפוש אחר לימודים, שיכריעו את המוות והסבל. הוא למד עם מורים שונים, אך איש מהם לא יכול להביאו ליעדו הסופי. בגיל 35, אחרי שש שנות מדיטציה עמוקה, הבין את טבעה האמיתי של התודעה, והיה למואר. הוא נהיה ער למהות כל הדברים: המרחב הכל-יודע, העושה הכול לאפשרי, בהירותו הקורנת המבטאת בעליזות את עושר התודעה, ואהבתה נטולת הגבולות שאינה חוסמת דבר. במשך 45 השנים הבאות לימד בודהה את השיטות להגיע להארה לאלפי תלמידים מחוננים.

ניתן להתייחס לבודהיזם כפילוסופיה, שכן לימודיו מציגים השקפה שלמה והגיונית; אך אין הוא רק פילוסופיה. הפילוסופיה יכולה להסביר דברים ברמה המקובלת של רעיונות ומילים – בעוד לימודי הבודהה עובדים עם המכלול שלנו. אכן, גם פילוסופיה וגם תרגול בודהיסטי מביאים לבהירות המחשבה, אבל רק האחרון יכול להביא לשינוי קבוע, כי הוא מספק מפתח מעשי לאירועים הפנימיים והחיצוניים הנחווים כל יום. בגלל יכולתם של הלימודים לשנות את המתרגלים אותם, יש הרואים בבודהיזם מעין פסיכולוגיה. האסכולות השונות של הפסיכולוגיה מנסות למנוע מאנשים ליפול למעמסה על החברה ולסבול מקשיים אישיים רבים מדי. גם הבודהיזם וגם הפסיכולוגיה יכולים להביא לשינוי באנשים, אך הבודהיזם מיועד למי שכבר בריא. ניתן לומר כי הבודהיזם מתחיל במקום שהפסיכולוגיה נעצרת. הבודהיזם של דרך היהלום נעשה רלוונטי כשהאדם כבר יציב, כשהוא חווה את המרחב כאושר – ולא כאיום. מרמה זו מפתחים הלימודים את האומץ, השמחה והאהבה ללא הגבול, המהווים את העושר הטבעי של התודעה. יישום הלימודים בחיינו יעורר ביטחון עמוק ביעילותם, וייתן טעם של משמעות וצמיחה לכל המצבים. עם צמיחת המודעות לטבע המותנה של הכול ינשרו תפיסות מקובעות, והאיכויות המושלמות של הגוף, הדיבור והתודעה יופיעו באופן טבעי. המטרה הסופית של התרגול, הארה מלאה, מתעלה מעבר למטרות האינטלקטואליות והטיפוליות של הפילוסופיה והפסיכולוגיה. זהו מצב של שלמות שמעבר למושגים. בשלבו השקפה לוגית וכוח התמרה עם שיטות להשגת מצבי תודעה קבועים ועל-אישיים, מהווה הבודהיזם "דת" בת ניסיון של יותר מ-2,500 שנים.

קיימות ארבע מחשבות בסיסיות, המעניקות משמעות מתמשכת לחיינו. ראשית, אנו מוקירים את ההזדמנות הנדירה והנהדרת ביותר לפגוש בלימודים מוארים ואת היכולת לתרגל וללמוד מהם. כל היצורים חפצים באושר ורוצים להימנע מסבל. אפילו נמלה תלך רחוק מאוד כדי לא למות, כשם שאנשים ילכו כל מרחק כדי להרגיש טוב. לכן המפגש עם לימודים, המביאים לאושר מתמשך, חשוב ביותר. לאחר מכן אנו מבינים, שלא תמיד תהיה לנו ההזדמנות זו. כל מה שנולד ימות, כל מה שהורכב יתפרק, וכל מה שהופיע ייעלם. זמננו מוגבל; חיינו יסתיימו בוודאות, אך איננו יודעים מתי. ההכרה בהזדמנות שיש לנו עכשיו ורצוננו לנצל אותה הלכה למעשה הם בעלי ערך רב. הדבר השלישי שאנו מבינים הוא כי העולם הוא באמת מערכת סבוכה של סיבות ותוצאות; ושפעולותינו, דיבורנו ומחשבות ההווה שלנו יוצרות את עתידנו. בין אם אנו מכירים בכך או לא – כל דבר שאנו עושים, אומרים או חושבים מותיר רשמים הן בתוכנו והן בעולם החיצוני. רשמים אלו ישובו אלינו מאוחר יותר – במיוחד השליליים שבהם – והם יתגלו כסבל או כמצבים לא נעימים בעתיד, אלא אם נשתמש במדיטציות שימוססו אותם. לבסוף אנו מכירים בעובדה שאין תחליף לשימוש בלימודים. הארה היא השמחה הנעלה ביותר. אין דבר מספק ומוחלט יותר ממצב זה של אחדות עם כל הדברים, הזמנים, היצורים וכל הכיוונים. אכן, כיצד נוכל להועיל לאחרים, בעודנו סובלים ומבולבלים בעצמנו? ההתייחסות לארבעה גורמים אלו מהווה אפוא את הבסיס לתרגול ולמדיטציה הבודהיסטיים. לעומת זאת, אם ניצמד לערכינו הרגילים, לא נוכל להימנע מסבל. אם נמשיך לחשוב "אני גופי" ו"דברים אלו שלי", יהפכו זִקנה, חולי, מוות ואובדן לבלתי נעימים ביותר. איש אינו יכול להימנע מכאב על-ידי האמירה: "כל הקטע עם ההארה קשה מדי עבורי", מאחר שאם נולדנו, ודאי שנמות. אין בחיים מטרה גדולה יותר מאשר למצוא ערכים, המתעלים מעל סבל ומוות לצמיתות. לכן אין יתרונותיה של ההארה מדידים, הן לפרט והן לשאר היצורים.

בודהה נתן הדרכות לשלושה סוגים עיקריים של אנשים: אלו שרצו להימנע מסבל קיבלו מידע על סיבה ותוצאה; אלו שרצו לעשות יותר למען אחרים קיבלו הדרכות על חמלה וחוכמה; ועם אנשים בעלי אמון עמוק בטבע-הבודהה שלהם ושל אחרים חלק הבודהה ישירות את נסיון התודעה הנקרא "החותם הכביר" (טיבטית: צָ'אגצֶ'ן; סנסקריט: מָהָמוּדְרָה). הדרך הראשונה נקראת "הדרך הקטנה" או "טהֶרָוָואדָה"; הדרך השניה נקראת "הדרך הגדולה" או "מָהיָאנָה". והשלישית נקראת "דרך היהלום" או "וָגְ'רָיָאנָה".

לעתים קרובות מתוארת דרך היהלום (טיבטית: דורג'ה טהֶקפָּה) כאבן-החן שבכתר לימודי הבודהה. המטרה היא השגת המצב שמעבר לשניות, של החותם הכביר, בו כל אירוע הוא אותנטי, כי הוא מבטא את הפוטנציאל הבלתי-מוגבל של התודעה. בעוֹבְדַהּ ברמה של תוצאה ותובנה מלאת השראה, כדי להמיר כל ניסיון לטוהר טבעי המשתחרר מעצמו, מפעילה דרך היהלום שיטות של הזדהות מוחלטת עם ההארה להשגת התוצאות המהירות ביותר. כשתלמידים ראו בבודהה לא אל, אדם או כוח חיצוני, אלא בטחו בו כמַרְאָה לתודעתם, יכול היה בודהה להעביר את דרך היהלום. בעודו מעורר את איכויות היצורים בכוחו ובתובנתו, הפעיל הבודהה אינספור אמצעים כדי לפתח אותם במלואם. רמה מוחלטת או "שלישית" זו מורכבת במהותה משלוש גישות: "דרך השיטות", "דרך התובנה" ו"גורו יוגה". בשימוש בהן יכולה התודעה להתוודע לעצמה דרך האנרגיה שלה, מודעותה או כוח הזדהות שלה. גורו יוגה, השיטה המתורגלת ביותר במערב כיום, כוללת את הגישה המקיפה ביותר להארה, אם המורה אמין. ניתן להגשימה גם באמצעות דרכי השיטה והתובנה. אף שלא כל אחד ימצא שדרך זו מתאימה לו, האמצעי הטוב ביותר להכיר בתודעה בחיי היומיום הוא דרך הזדהות עם לאמה בעל חמלה וחסר-פחד. אם נוכל לשהות במרחב-תודעה של מורה כזה עד שיתפתחו כל איכויותינו הפנימיות, תהיה צמיחה מדהימה.

אם נתבונן במה שגילה הבודהה לפני 2,560 שנים על התודעה, נמצא שהוא הבין שהתודעה היא אור בהיר. התודעה לא נולדה, אף אינה יכולה למות. אף כי גופים, מחשבות ורגשות מופיעים, משתנים ונעלמים שוב – התודעה עצמה, בהיותה מרחב פתוח, בהיר וחסר גבולות, אינה יכולה בשום אופן להיפגע או להינזק. לכן כשהגיע הבודהה לשחרור, הוא מצא שאינו עוד מטרה. הוא לא היה הגוף שיכול להיות במצוקה, אף לא המחשבות והרגשות שיכלו להשתנות ולהיעלם; במקום זאת היתה מודעות קורנת. זה הוביל להארה – להבנה כי אין הפרדה בין מרחב לאנרגיה בשום זמן או מקום. הוא ידע והיה מודע לכל הדברים. הוא חווה שמחה כבירה, וביטא את האהבה העצומה, שהיא משמעות כל הדברים והגורמת לכל האטומים להידבק יחד ולרטוט ולכל הדברים להתרחש בעולם.

הרעיון הפופולרי במערב – להגיע לבד להארה – מביא תוצאות דלות מול ההצלחה המהירה שבתרגול מלא עם מורה או קבוצה. אף שהאדם המודרני, החש שליטה בחייו, מעדיף להגיע להארה לבדו, המלכודות בדרך רבות מדי. לימוד התודעה סבוך ומורכב הרבה יותר מחקר התופעות החיצוניות, ותמיד אורבות הסכנות של גאווה ושנאה, העלולות לחבל בהתפתחות. לא ניתן להבין או לחוות כראוי את הרמה הגבוהה ביותר של הלימודים ללא מורה. אם חסרה התקשורת המנטרלת גאווה, רגזנות ושטחיות, אנו עלולים להפוך בודדים או חסרי-תועלת בחיי היומיום. הלאמה מפעיל שיטות שנועדו לעורר את הפוטנציאל של תלמידיו ולאפשר להם לפרוץ שכבות של התנהגות מותנה. זוהי למעשה עבודתו של הלאמה: להפוך את תלמידיו לעצמאים, מלאי חמלה וחזקים. ברמה הגבוהה ביותר מניח הלאמה לתלמידיו להיכנס לחדר המראות נטול-הפחד של תודעתו. כשהם מגלים כי הם בעלי אותו טבע, אין עוד מה למצוא.

על-מנת להבין זאת, חשוב לדעת שהתודעה לא מיוצרת על-ידי המוח הארעי, אלא משודרת על-ידיו. זרם המידע שלה תפוס על-ידי אשליית ה"עצמי", והוא נע מקיום מותנה אחד למשנהו, בסופגו את ההתנסויות שיבשילו כחיינו הבאים. הטבע-כמו-מרחב של התודעה אינו יכול למות או להיוולד. מה שלמעשה נולד הוא אותו זרם, המשתנה בקביעות כמו נהר. היותנו ב"עצמי" קבוע – תפיסה מוטעית היא מיסודה, הממשיכה הלאה לאחר המוות ומופיעה בלידתנו המותנית הבאה. גופנו ותודעתנו חוֹוים סדרה של רשמים תחושתיים ותת-הכרתיים המשתנים בקביעות ומתחלפים זה בזה, ולא ניתן למצוא דבר קבוע בגופנו, ברגשותינו או במחשבותינו. במוות מתנתק זרם זה מכל החוויות התחושתיות של הגוף. נטיותיה החזקות ביותר של התודעה יבשילו אז ויחברו אותנו לגוף הבא, פיסי או מנטלי.

מכיוון שהתודעה חוֹוָה הכול והיא סובייקטיבית ביותר עד לשחרור, ניתן להגיע ליכולת להועיל ליצורים ולחווֹת שמחה אל-זמנית. במעשיהם בוחרים אנשים אם לראות את העולם דרך משקפיים ורודים או שחורים. דבר זה מסביר מדוע יש גרסאות כה רבות, כשעדים מתארים אותו אירוע. תלמידים בודהיסטים משחררים את עצמם כך שיוכלו לבחור את מצב-רוחם – בדיוק כפי שאדם בוחר בבוקר איזו עניבה מעניבותיו הרבות תעורר השראה באחרים. בסופו של דבר מסתבר כי היכולת של התודעה להיות מודעת חשובה הרבה יותר ממה שהיא מודעת לו. אנו מבינים כי הבבואות במראה חשובות פחות מקרינתה .

מנקודת המבט הבודהיסטית אין משמעות הקארמה "גורל" או "ייעוד", אלא "פעולה" או "סיבה ותוצאה". באופן מאוד כללי, עובדת קארמה כך: כל פעולה – חיובית או שלילית – משאירה רשמים על התודעה. מאחר שתוכן התודעה קובע כיצד נחווה את העולם, יובילו רשמים שליליים באופן בלתי-נמנע לכאב עתידי. מכאן שהמחשבות, הדיבור והפעולות שלנו זורעים את הזרעים לחוויות העתידיות שלנו. על-ידי הבנה זו יכולים אנו אפוא לשנות את חיינו. ההבנה של הקארמה – כשמשתמשים בה נכון – משמעותה חירות. בכל מצב היא נותנת ליצורים את החופש לבחור בעתידם. דרך היהלום מציעה שיטות יעילות במיוחד לסילוק הרשמים השליליים והפעולות המזיקות מה תודעה. כך אנו נפטרים ממה שהיה מבשיל כמצבים קשים בעתיד. דרך מדיטציה בודהיסטית אנו יכולים להתגבר על כל התהליך של סיבה ותוצאה; אולם אם נבחר שלא לעבוד עם התודעה, לא תהיה לנו שליטה בכלל, ופשוט נהיה קורבנות של פעולותינו.

ברמה המושגית מחוברות נשים לחוכמה, וגברים – לחמלה. אם חמלה וחוכמה באות יחדיו, מתעוררת צמיחה פנימית. ההיבט הנקבי מבטא את חמשת הסוגים של חוכמת הבודהה במידות שונות: החוכמה דמוית-מראה, חוכמת השוויון, החוכמה המבחינה, החוכמה המגשימה-כול והחוכמה החודרת-כול (חוכמת הדְהַרְמַדְהַטוּ). לעומת זאת מבטא הצד הזכרי צירופים מגוונים של ארבע פעילויות ה בודהה: פעילות מרגיעה, פעילות מגבירה, פעילות מקסימה ופעילות מגוננת בעוצמה. בטנטרות של החוויה המיידית גברים ונשים הם מרחב ושמחה ביסודם. מרחב ושמחה בלתי-נפרדים, ולכן מיוצגות הרמות הגבוהות ביותר של הטנטרה הבודהיסטית כדמויות בודהה באיחוד. מטרתנו היא להשיג את השלמות של כל האפשרויות הפנימיות והסודיות של התודעה. לכן צריכים גברים ונשים להשתמש במערכת היחסים שלהם בכדי ללמוד זה מזה. כך ישיגו הנשים את האיכויות הזכריות, כמו שמחה ואנרגיה, ואצל הגברים יתפתחו חוכמה אינטואיטיבית ומרחב גדול.

מדיטציה הופכת מידע שהתקבל לניסיון. ברמה הראשונית מטרתה להרגיע את התודעה ולהחזיקה במקום אחד. היא יוצרת מרחב בין החוֹוה לחוויות שלו, באפשרה למתרגל לבחור תפקידים בקומדיות של החיים ולהימנע מהטרגדיות. מרחק מגונן זה מושג על-פי-רוב על-ידי מודעות לנשימה או על-ידי ריכוז בדמות בודהה. מדיטציה זו נקראת "שַמַטָה" בסנסקריט ו"שִי-נֶי" בטיבטית. מי שמסוגל להחזיק במודעות זו במצב המעבדה של המדיטציה שלו, יוכל בהדרגה להגיע להישג דומה בחיי היומיום. זהו הצעד הראשון בהתפתחות ויסוד הכרחי הן לתובנה-חודרת והן לתרגולים גבוהים יותר. השלב השני של המדיטציה נקרא "וִיפַּאסַנָה" בסנסקריט ו"לְהַג-טוֹנְג" בטיבטית. כאן המדיטציה נטולת-צורה ומכוּונת לטבע התודעה עצמו. בהיותנו מודעים ללא מושא מודעות, מתעוררות התובנה וההבנה באופן ספונטני. המדיטציה היא אפוא מיקוד התודעה במשהו והבהירות העולה מכך.

מדיטציות דרך היהלום מיועדות למי שמכוון להארה. אם מישהו רוצה רק להירגע, קיימים אמצעים טובים יותר לשם כך. באופן כללי מיועדת מדיטציה לאנשים, שלהם די רשמים חיוביים בתודעתם, ודי תובנה ושמחה כדי שיוכלו לעמוד במפגש עם התת-מודע שלהם. לאנשים פסיכוטיים לא מומלץ למדוט, מאחר שהם נוטים להתייחס לרגשות ולתנאים הפנימיים שלהם כאמיתיים מדי, ולכן עלולים לחווֹת השלכות לא נעימות רבות. במקרה כזה עדיפות אמירת מנטרות ופעילות חיובית על התחלה מוקדם מדי במדיטציה של ריכוז. רק כשאדם מסוגל להרגיש טוב ללא לקיחת גלולות ומסוגל לעבוד, לחיות ברשות עצמו ולקיים מערכות יחסים – זה הזמן להתחיל למדוט. קיימות גם מדיטציות, שאין לתרגל ללא "מחסה בודהיסטי". מחסה זה מעניק הגנה ויוצר קשר עם טבע הבודהה שלנו, עם הלימודים, עם החברים לדרך ועם הלאמה המעניק את המחסה. יתרה מכך, המדיטציה יכולה להביא תוצאות חיוביות רק לאלו שיש להם היסודות הנכונים לסוג המדיטציה שהם מתַרגֶלים. אם מנסים מדיטציות קשות מוקדם מדי ומחוץ לשיטה ההדרגתית והמנוסה היטב, עלולה התוצאה להיות מצב "קיר לבן": אדם חש רגוע, אך ישנוני. מצב זה יכול לצמצם אנרגיה ואינטילגנציה. המצב שאליו אנו שואפים הוא מודעות חדה ובהירה כיהלום.

נהגו במחשבות טורדניות או לא מעשיות כבגנב בבית ריק! הניחו לו לחפש כאן ושם – אך לא למצוא דבר. אם תודעתכם טרודה אך אינכם מזדהים עם המחשבות העולות, אין בכך נזק. אל תעניקו להן אנרגיה, ולא תוטרדו על-ידיהן.

עצה טובה היא לנסות את "מדיטציית אור ונשימה". במרכזים הבודהיסטיים של דרך היהלום משתמשים בחוברת המתארת תרגולים שונים.

מטרת תרגול הפְּהוֹוָה היא ללמוד למות במודעות, ולהעביר את התודעה ברגע המוות למצב של אושר עילאי. תרגול זה הוא האחרון מבין שש היוגות של נַרוֹפָּה (תרגולי האנרגיה), ואחד מהלימודים העמוקים ביותר בבודהיזם הטיבטי. זוהי שיטה ישירה ביותר הכוללת הדמיה ומנטרה. לאמה אולה הוא אחד מקומץ מורים בודהיסטים שהוסמכו ללמד תרגול פְּהוֹוָה. משנת 1987 הוא לימד פְּהוֹוָה ליותר מ-80,000 איש בכמה מאות קורסים מסביב לעולם.

ניתן להשוות כל ניסיון מותנה לחלום. העולם החיצוני, הנחווה דרך החושים, נראה מוצק ואמיתי, מורכב מחלקיקים קטנים, שניתן לחלקם עד להיעלמם. הוא מתחלק עם אחרים ללא הרף ומערב את הגוף, הדיבור והתודעה. מה שאנו חוֹוים בלילה הוא חלום פרטי, המערב בעיקר את תודעתנו. בודהה השווה את העולם החיצוני והעולם הפנימי לחלום, כי אין בהם דבר שמתמיד. כל התופעות המנטליות והפיסיות מופיעות, משתנות, ואז נעלמות. מצב-רוח, חינוך, השכלה ורקע צובעים את השקפתו. יתרה מכך, אנו חוֹוים רק את התנודות שחושינו מסוגלים לקלוט ולכן לא רואים את הדברים כפי שהם. לדוגמה: אם אנו מאושרים, הכול נראה יפה ונעים; ואם אנו שרויים במצבים אומללים, הכול הופך לקשה ונורא. תפיסתנו נקבעת, אם כן, הן על-ידי תנאים חיצוניים והן על-ידי מצבי תודעה משתנים. יש חוכמה מסוימת במצב החלימה, מכיוון שאז אנו ערים יותר לטבע הלא-אמיתי של הדברים. הקלות, שבה אנו זוכים במיליון דולר או מפסידים אותו בחלום, או מסוגלים לנוע לכל מקום, מעידה למעשה על חוכמה עמוקה בהבנת טבע תודעתנו. אם במהלך חלום עולה המודעות שאנו למעשה חולמים, ניתן להפיץ את הבהירות הקורנת לעבר ולעתיד, וכך להגיע ל הארה. בדרך-כלל לא ניתן להחזיק בחוויה זו, והיא נשכחת בהתעוררות; אולם חשוב אם נהיה מסוגלים לשלוט בחלומותינו, אולי נוכל גם לשלוט במותנו. שהייה במהות הבהירה של התודעה בשעת תהליך המיתה מציעה את ההזדמנות הטובה ביותר להארה. המדיטציות הבודהיסטיות מכוּונות בדיוק לכך: הן מייצרות את הכוח להישאר במהות התודעה כמודעות עירומה.

הבודהיזם התחיל בהודו לפני 2,500 שנה, ותמיד שינה את ביטויו כדי להתאים לצורכי האנשים ולעורר השראה בארצות חדשות. ההודים והטיבטים שונים מאוד, ובעולמנו המערבי שום דבר אקזוטי או נוכרי לא יצמח. מאחר שהלימודים הנעלים ביותר על טבע התודעה הם כמו יהלום, שקופים ולא ניתנים להריסה – כך הם גם משקפים את הצבע של כל חברה שבה הם מוצגים. כיום מאמץ הבודהיזם סגנון, המתאים יותר לתודעות העצמאיות ובעלות ההשכלה של המערב. אין פירוש הדבר כי דבר-מה חדש נוצר או נוסף ללימודים. עם 84 אלף ההדרכות שמהן ניתן לבחור אין זה הכרחי. הדרך הנזירית של ויתור מושכת פחות את האנשים המודרניים, שכן אלה נוטים לראות בנסיונות המערביים של התנזרות דרך להימנע משפע החיים וכאות לחולשה. השקפה זו אינה מיוחסת לנזירים טיבטים בביקורם. אנשים רואים בגלימות ובפולחנים דרכים לשימור המסורת. בודהה העניק אינספור שיטות להועיל ליצורים, והמסגרת המאוחדת ביותר כיום במערב היא של מתַרגלים חילונים ויוגים. האירופים ערים מאוד לשטחיות, העלולה לצמוח מעירוב מסורות עם תרבויות שונות. אלו מהם היכולים לבטוח רק במה שניתן לנתח לוגית, והנבוכים מסגנונות חיים אקזוטיים, יכולים להזדהות עם השקיפות והיעילות של התרגול הבודהיסטי, כשהוא מוצג ללא המלכודות התרבותיות. חבל שאנשים מסתפקים בניהיליזם, סמים ו"פוליטיקלי קורקט", כשאינם מוצאים דרך רוחנית שבה יוכלו לבטוח .

כן, כדי לשמר הדרכות, שאין להן משיכה מיידית, מלהיעלם. בטיבט היו שלוש דרכים אפשריות ללכת בדרך הבודהיסטית: יכולת להיות נזיר; לתרגל כאדם חילוני; או להיות יוגי. נזירים ונזירות חיו בנפרד במנזרים, והיתה להם מערכת כללים נוקשה. האנשים החילונים היו בעלי משפחות ומקצועות רגילים, וניסו ליישם את ההדרכות בחיי היומיום. היוגים חיו ללא הגבלה מצד הנורמות החברתיות, לעתים קרובות במערות עם שותפים שונים, ומיקדו את כל חייהם בהתפתחות רוחנית. מאחר שבארצות מודרניות ומפותחות קיימים אמצעים המאפשרים להחליט על מספר הצאצאים, לא יהיה צורך במנזרים בודהיסטיים גדולים. הסיבה לכך, שבזמנים קודמים חיו גברים ונשים בנפרד, לא היתה נעוצה בצניעות מופרזת מצד בודהה או בכך שלימודיו עוינים לגוף; אף לא היה קיים הפחד שיורשים עתידיים יריבו על העושר המצטבר, כפי שקרה בכנסייה הקתולית. אלא אנשים לא יכלו להתעלס באהבים מבלי למנוע הבאת ילדים לעולם – דבר שהיה מגביל את הזמן הפנוי ללימוד מדיטציה. מקורם של שבועות הנזירים והנזירות בעצת הבודהה, ואף כי עשויים הם להיראות מוזרים בנסיבות המודרניות, אי-אפשר להתאימן למצבים חדשים. במערב, לעומת זאת, התקרבו הקבוצות הנפרדות של יוגים וחילונים. כיום אין זה הכרחי שיוגים יתחרו בנזירים אדומי הגלימה על תמיכת האוכלוסייה היצרנית, ולכן גם אין צורך באביזרים החיצוניים, כמו גלימות לבנות וסגנונות שיער פרועים, שבעבר הבדילו ביניהם. במבנה החברתי הקיים היום גם אין צורך שהאדם החילוני יקים משפחה גדולה, שתטפל בו בזקנתו. כך הצטמצם המרחק בין שתי הקבוצות, ורבים הם האנשים שהם חילונים בעבודתם – ויוגים בחופשותיהם ובראייתם.

לגבי מחזיקי השושלת, הסיבה היא שבעבר הארגון שנדרש כדי לשמר ולהעביר את לימודים היה מסדר נזירי. כמעט כל הקרמאפות היו נזירים, ומקום מושבם המסורתי היה במנזרים. התגלמות נשית היתה מתקשה להתקבל באווירה זו. אולם יש גם מחזיקות שושלת רבות, והנה כמה דוגמאות. מטיבט היו מָצִ'יג לָאבּדְרוֹן, שיסדה את שושלת ההעברה "מהמודרת הצ'וד"; מצ'יג דרוֹפָּה גייָאלְמוֹ, שיסדה את תרגול החיים הארוכים של בודהה אַמִיטַאיוּס; גלוֹנגמָה פָּאמוֹ,ֹ שהציגה לראשונה את טקס הצום של נוּנְגְנֶה; ניגוּמָה, שהחלה בשושלת העברה נשית מיוחדת של שש היוגות, שונה מזה של אחיה, נַרוֹפָּה. סוּקְהָסִידְהי, תלמידתו של וירוּפָּה, הידועה בשל "שש הדוקטרינות של סוקהסידהי". ויֶשֶה צוֹגִיאָל המפורסמת, תלמידתו העיקרית של גורו רינפוצ'ה, מחזיקת שושלת שדר הפהווה. כן קיימות שושלות של העברות סודיות בתרגולי איחוד שם הנשים דומיננטיות. לגבי לאמות נשים, קיימים רמזים כי בעבר היו נשים כה רבות בעלות התפתחות רוחנית מתקדמת, משנוכל לנקוב את שמן היום. פָּדמָה נוֹרבּוּ רינפוצ'ה, לאמה ממסורת הנינגמה, אמרה כי היה קשה יותר לאתר התגלמות של אשה מהסיבה הבאה: אף כי היוגיות היו מגיעות לאותן רמות תודעה גבוהות כעמיתיהן הגברים, הן היו בעלות טבע עצמאי, ואהבו למדוט במערות לבדן. הן לא אספו אפוא תלמידים רבים כעמיתיהן הגברים באותן רמות תודעה; גם סביר להניח כי אין הן מיוצגות ברשומות ההיסטוריות, מאחר שחיו מחוץ למוסדות הרשמיים.

לאמה אולה נידהל אומר, כי בין התלמידים שהוא שולח ללמד ולנהל את המרכזים יש מספר שווה של נשים וגברים. עקרונית אין לכך הבדל בדרך היהלום: לנשים יש בדיוק אותן יכולות להשיג התקדמות. הסיבה לכך, שגברים עדיין דומיננטיים בחלק ממוסדות הבודהיזם המערביים, מקורה בשיירים מתרבות המנזרים בטיבט, ואין לה קשר לדרך היהלום עצמה. סיבה נוספת היא המבנים ההייררכיים. באופן כללי יש להבדיל בבודהיזם הטיבטי בין שלוש האסכולות הישנות (קאג'יו, נינגמה, סאקייה). אין הן בנויות בסולם הייררכי, אלא פועלות יותר כמעגל חברים, וכאן הנשים חשובות ביותר. לעומתן אסכולת הגֶלוּגְפָּה המוסרית, השולטת גם בממשלה, מסודרת ומאורגנת היטב בהייררכיה, ובה חברים בעיקר גברים. אף שנראה כי גברים אוהבים לבנות הייררכיות כאלו, אין זה מועיל לנשים לחיות באווירה כזאת, והן פועלות טוב יותר במפגשי מעגלים פתוחים. נשים גם יכולות להיות חזקות בלי שיצטרכו להוכיח שהן אכן כאלה. אם חוג הגברים והילדים שלהן מתפקד כראוי הן שלוות; אך אם ישמע גבר כי מישהו בעמק הבא טוען שהוא חזק ממנו, הוא יחצה אפילו הר גבוה כדי לבדוק זאת. גברים מוציאים אפוא יותר אנרגיה בתחרות על עמדת שליטה מוחלטת מאשר נשים. יתר-על-כן, נראה כי נשים מוכנות פחות לעזוב את חייהן הפרטיים ולהקדיש הכול למשהו על-אישי. רבות מהן רוצות גבר ומשפחה, משהו עבור עצמן, ואמהוּת עצמה היא בהחלט ניצחון בהתפתחות האישית. למזלנו יש נשים אינטליגנטיות ובעלות יכולת, המסוגלות לנהל הן את חייהן הפרטיים והמשפחתיים והן את חיי ה דהרמה שלהן.

כן – במיוחד אותם יוגים וחילונים שיש להם ניסיון מעשי. בין אם הסיבה העיקרית ליחסים היא משיכה פיסית, תחושה פנימית שחולקים בתחומי עניין זהים או הזדהות עמוקה – יש הרבה מה ללמוד. אם עובדים בתבונה עם מה שקיים, תתממש צמיחה אנושית שלמה יותר מאי-פעם. מכיוון שהדבר אפשרי רק באווירה רגועה, חשוב להימנע מציפיות ותחרות ביחסים. לתמיכה הדדית משמעות רבה, והיא מתרחשת במיטבה כשחושבים "אנחנו" – ולא "אני", "היא" או "הוא". אף כי בדרך-כלל יחלקו בני-זוג כמה עליות ומורדות, יהיו האושר והסבל תלויים בעיקר בהשקפתו של כל אחד. לכן אם לאחד מבני-הזוג יש איכות מיוחדת, הוא יכול להחליט לחלק את השפע. כדי להימנע מאובדן פתיחות זו חשוב להיות מודעים לכך שגברים נוטים להפריד הישרדות מעונג – בעוד נשים מתייחסות לחיים כשלמות. גברים עשויים להיות נוקשים בשעת העבודה, ולשכוח לשנות את הטון כשנשים בסביבה. לעומת זאת, בלילה הכול נשכח, והם מתמקדים באהבה ועונג; אולם אם לא נהגו באשה יפֶה במשך היום, היא פשוט לא "תניב חמימות" בלילה. מאחר שלשני המינים עור דק בשטח זה, יש הביא זאת בחשבון. נשים ללא ילדים או שלהן מספר קטן של ילדים צריכות להימנע מהדחף לחנך את הגברים שלהן; וגברים הרואים בנשים נכס, צריכים לשמוח בנשים מתפתחות. בשני המקרים הניסיון לשלוט זה בזה הוא בזבוז זמן כואב. שני הצדדים צריכים לדעת כי כל רגע עלול להיות האחרון, ולהיות מודעים לכך שבן-זוג, האוהב מתוך שפע וביטחון, הרבה יותר מלהיב ממי שעושה זאת מתוך פחד, בדידות וניסיון להימנע מצרות.

אחלו לאחרים אושר; הם רוצים בכך כמו כולם. ההזדמנות לעשות, לומר או לחשוב טוב, שלא נוצלה היום, עלולה לא לחזור עוד לעולם.

זוהי שאלה של מוטיבציה. אי-אפשר לחיות פיסית מבלי לפגוע באחרים. אפילו כדי להכין כוס תה צריך היה קודם לחרוש את האדמה, וחיות קטנות רבות מתו כתוצאה מכך. אם אתם באמת חושבים שפחות חיות ימותו אם לא תאכלו בשר, זה נפלא. מה שאמר הבודהה על אכילת בשר מעניין מאוד. הוא הורה לאכול מה שאתם יכולים להרשות לעצמכם בלי להפוך את העניין לבעיה – אך לא להרשות שחיות יומתו באופן ישיר עבורכם. מנקודת ההשקפה הבודהיסטית, הסיבה העיקרית להרג היא הקשר הקארמי השלילי בין החיה לקַצָב. קארמה זו היתה מבשילה במוקדם או במאוחר, גם אילולא הייתם בסביבה כדי לאכול את הסטייקים שנוצרו במפגש שלילי זה. הקארמה מסתובבת בין העגל לקַצָב: הקַצָב בהתגלמות זו יהיה העגל בהתגלמות הבאה. הנקודה היא לא לערב את עצמכם בכך. מה שניתן לעשות הוא לומר מנטרה כמו "אוֹם מאָּני פֶּמֶה הוּנג" ולנשוף על הבשר. אם הוא בן יותר משבעה שבועות (כלומר בקירור), אין עוד קשר בין הגוף לתודעת החיה. בתחום שבעת השבועות ממותה עדיין נוכחת תודעת החיה וחשה כי אתם אומרים מנטרות וידידותיים כלפיה, ודבר זה יכול לעזור רבות בהתגלמותה הבאה של החיה.

הלימודים והמדיטציות הבודהיסטיים יסייעו לכם לחשוב בבהירות, דבר שוודאי יועיל בכל תחום. גם הריכוז ישתפר. תוכלו להתמודד טוב יותר עם בני-אדם – בין אם הם עמיתים, שותפים עסקיים או לקוחות. אין כל בעיה להתחרות כבודהיסטים כל עוד אתם הוגנים. כשתנצחו תוכלו לחלוק את הצלחתכם ולאפשר לכולם לקחת חלק בהישגיכם.

לכולם יש טבע-הבודהה ואיכויות ה בודהה, שמהן תוכלו ללמוד. נסו, אם כן, למצוא משהו מעניין בכל אחד. אם הדבר קשה, נסו למצוא בהם משהו שמוצא חן בעיניכם, ואם לא הצלחתם, הודו להם על השיעור בסבלנות. אם אין זה אפשרי, חשבו על כך שאתם צריכים לבלות רק דקות או שעות ספורות במחיצתם – בעוד שהם צריכים להיות עם עצמם 24 שעות בכל יום. אם אתם עדיין חוֹוים קשיים אִתָם, נסו להימנע מהם, ואחלו להם את הטוב ביותר הרחק מכם.

קיימות שלוש אנלוגיות לגבי הדרך שבה מתייחס בודהיסטווה לאחרים: המלך, המחזק את עצמו, ואז יכול להועיל ליצורים רבים; מוביל דוברה, המגיע עם הנוסעים שלו לגדה השנייה; ורועה, המטפל בכולם בטרם יחשוב על עצמו. בעוד שטווח ההשפעה של המלך הוא הגדול ביותר, יתפתח הרועה במהירות הגדולה ביותר, כי הוא מתמקד באחרים ושוכח מעצמו.

כעס הוא סוג המותרות היחיד שאיננו יכולים להרשות לעצמנו. רשמים חיוביים, שנאגרו במשך תקופות חיים, הן ההון של התודעה והמקור היחיד לאושר מתמשך; אך הם עלולים להתכלות בן-רגע בהתקפות חימה חמה או קרה. בודהה אמר כי ההימנעות מכעס היא המשימה הקשה ביותר – אך גם הגלימה היפה ביותר ללבישה, וסיפק אמצעים רבים להשגת יעד זה. שיטה יעילה היא להיות ער לטבע החולף והמותנה של כל חוויה, ולידיעה כי המצב הקשה ישתנה וכעסנו יחלוף. דרך יעילה אחרת היא לזכור את הסיבה והתוצאה. אם אויב מתגרה בנו, עלינו לדעת כי הוא יוצר קארמה שלילית לעצמו, שבוודאי תחזור אליו. במקום להפוך מעורבים וליצור יותר שליליוּת, אנו יכולים לחוש אהדה כלפיו. אפשר גם להשתמש במנטרות, שיאפשרו לרגשות לא רצויים לחלוף, מבלי להתיר להן לחזק הרגלים שליליים. כשאנו פשוט מודעים לרגש – אך לא פועלים על-פיו – איננו נותנים לו אנרגיה, והוא יחזור בתדירות נמוכה יותר, עד שייעלם. נסיוב יעיל לכעס הוא הסבלנות – תכונה שבהחלט נחוצה לעבודה עם התודעה. ללא אויבים או מצבים קשים לא תהיה לנו הזדמנות לטפח סבלנות, ובלעדיה אין הארה. לכן צריך לנסות להכיר תודה למצבים אלו. הגבה בלי כעס לכל מה שמופיע תשחרר את החוכמה האל-זמנית של הגוף, הדיבור והתודעה.