מאת: לאמה גֶנדוּן רינפוצ'ה
מדוע אנו עושים השתטחויות?
1. טיהור הגאווה
קודם כל עלינו לדעת למה אנו עושים השתטחויות. איננו עושים אותן כדי להתחבב על מישהו; איננו עושים אותן בשביל הבודהה. רעיונות אלה מוטעים לחלוטין. ה בודהה אינו אל של העולם הזה. אנו משתטחים על-מנת לטהר את כל המצבים מהעבר, אשר בהם לא התייחסנו בכבוד לאחרים. בהתענייננו בעצמנו ובסיפוקנו העצמי, ביצענו הרבה פעולות שליליות.
ההשתטחויות עוזרות לנו להיווכח שיש משהו משמעותי יותר מעצמנו. בדרך זו אנו מטהרים את הגאווה, אשר צברנו במשך אינספור תקופות חיים תוך מחשבה: "אני צודק"; "אני טוב יותר מאחרים"; או "אני החשוב ביותר". במשך אינספור תקופות חיים פיתחנו גאווה, שהיא הסיבה לפעולותינו, וצברנו את הקארמה, אשר היא מקור סבלנו ובעיותינו. מטרת ההשתטחויות היא לטהר את אותה קארמה ולשנות את מערך התודעה. ההשתטחויות עוזרות לנו לסמוך על משהו משמעותי יותר מגאוותנו ומהדבקות שלנו באגו. בדרך זו, תוך אמון ומסירות מלאים, אנו נפטרים מכל אשר צברנו בגלל הגאווה.
2. טיהור הגוף, הדיבור והתודעה
כשאנו עושים השתטחויות, אנו פועלים ברמת הגוף, הדיבור וה תודעה. התוצאה של עשייתם היא היטהרות חזקה ויסודית מאוד. תרגול זה ממוסס את כל הלא-טהור מבלי להתחשב בסוגו, שכן הוא נצבר באמצעות גופנו, דיבורנו ותודעתנו. ההשתטחויות מטהרות בכל שלוש הרמות. דרך ההיבט הפיזי של ההשתטחות אנו מטהרים את גופנו. אנו מגישים את גופנו לשלוש אבני-החן (בודהה, דהרמה, סנגהה) ולכל היצורים החיים, ומאחלים שכל בקשותיהם יתגשמו. דרך החזרה על מנטרת המחסה והמשמעות אשר אנו מייחסים לה, אנו מטהרים את דיבורנו. באמצעות אמון בשלוש אבני-החן אנו מפתחים גישה מוארת (בודהיצ'יטה) ומסירות. ככל שאנו מודעים לאיכויותיו המושלמות של המחסה ומגישים לו כל דבר, מתמוססים הצעיפים בתודעתנו. כשגופנו, דיבורנו ותודעתנו מטוהרים, אנו נוכחים כי את מה שהחשבנו בתחילה כגופנו הוא למעשה ביטוי של ה הארה כחמלה פעילה. מה שראינו בו בתחילה את דיבורנו הוא ביטויה של ה הארה ברמת השמחה; תודעתנו היא רמת האמת של ה הארה. אנו מסוגלים לראות את מציאותם המוארת של גופנו, דיבורנו ותודעתנו – את מלאותם בחוכמת האמת, אשר לא היינו מודעים לה מלכתחילה. אנו נוכחים שתרגול זה יכול להוביל אותנו אל מטרתנו – ה הארה, מכיוון ששלוש הרמות, המביעות את מצבו של בודהה, מופיעות מיד אחרי ששלוש הרמות של קיומנו – גוף, דיבור ו תודעה – מטוהרות. איננו צריכים לחפש אחר ה הארה במקום אחר; איננו צריכים לרדוף אחרי מימושים מושלמים כלשהם. שלוש הרמות של ה הארה הן איכויות אמיתיות הטבועות בגופנו, דיבורנו ותודעתנו. לא ראינו זאת קודם; ההשתטחויות עוזרות לנו לגלות זאת.
3. תועלתן הפיזית של ההשתטחויות
ההשתטחויות משפיעות בחוזקה על האיזון וההרמוניה בגופנו. מחסומים בתעלות האנרגיה מתמוססים בהדרגה, וכך נמנעים מחלות, חוסר-אנרגיה ובעיות אחרות. תודעתנו הופכת לבהירה יותר, ויכולתנו להבין גדלה.
מצב התודעה בעת ההשתטחויות
עלינו לעשות השתטחויות באמון מלא, בשמחה ועם מוטיבציה להועיל לאחרים.
1. אמון
צריך להיות לנו אמון באיכויות המושלמות של שלוש אבני-החן, ועלינו להיות בטוחים שברכתן יכולה להסיר את הצעיפים מתודעתנו. הברכה יכולה להופיע והטיהור הוא יעיל, כשהאמון שלנו בגוף, בדיבור וב תודעה פוגש את האיכויות הממירות של הגוף המואר, הדיבור המואר וה תודעה המוארת – מקורות המחסה. אם אין לנו אמון ואיננו יכולים להיפתח לשלוש אבני-החן, ההשתטחויות יהיו רק כמשחק.
2. מוטיבציה להועיל לאחרים
כשאנו עושים השתטחויות, עלינו להבין שפעולות טובות הן המקור לאושרם של כל היצורים החיים. ההשתטחויות הן דוגמה טובה לעובדה זו. בזמן שאנו עושים את המדיטציה, תוך שימוש בגופנו, בדיבורנו ובתודעתנו, אנו מגישים את האנרגיה שלנו לאחרים תוך איחולים שהדבר יביא להם אושר. עלינו להיות מאושרים מעובדה זו ולעשות את ההשתטחויות בשמחה.
התרגול הנכון
1. הדמיית עץ המחסה
במרחב שלפנינו אנו מדמיינים את עץ המחסה בשלמותו. בתחילה אנו מדמיינים את דוֹרְגֶ'ה צַ'אנְג. הלאמה המייצג את כל מקורות המחסה. אנו מדמיינים את הלאמה כמרכזו של עץ המחסה. עלינו להיות מודעים לגמרי שדורג'ה צ'אנג הוא מורנו, והוא תודעת הלאמה שלנו. אנו חושבים על דורג'ה צ'אנג, כדי לוודא שהתגלות טבע ה תודעה לא הוכתמה על-ידי מחשבותינו הרגילות. כדי לעזור לנו להחזיק בהשקפה הטהורה, ראיית החוכמה, אנו מדמיינים צורה זו, הטהורה באופן מושלם.
באותו זמן אנו מחזיקים במודעות שדורג'ה צ'אנג הוא ה תודעה של הלאמה שלנו. כל אשר מופיע לפנינו במרחב הוא כמו קשת או השתקפות במראה. אין זה דבר כלשהו. אם אנו מתקשים לדמיין את עץ המחסה בשלמותו, עלינו להאמין שכל האובייקטים של המחסה באמת לפנינו – אפילו אם אנו לא מצליחים להחזיק אותם בתודעתנו.
2. מודעות לעצמנו ולאחרים
אין אנו לבדנו במדיטציה שלנו. אנו מוקפים בכל היצורים הממלאים את היקום כולו. אנו מדמיינים את אבינו לימיננו, ואת אמנו לשמאלנו. כשאנו עומדים בין הורינו מחיים אלה, אנו מגלים שכל יצור, בלי יוצא מן הכלל, היה הורנו באחד מחיינו הקודמים. עובדה זו עוזרת לנו לזכור את הטוב של כל הורינו בכל היצורים החיים, אשר עזרו לנו במשך אינספור תקופות חיים.
אנו מדמיינים את כל אלה שאנו מחשיבים כאויבינו מלפנים, בין עץ המחסה ובינינו. אנו חושבים על האנשים הגורמים לנו בעיות וחוסמים את הגשמת תוכניותינו. כל האנשים האלה חשובים מאוד, מכיוון שהם עוזרים לנו לפתח איכויות, כמו סבלנות וחמלה. בדרך-כלל רוצים להימנע מאנשים כאלו – משתדלים להתרחק מהם ולא רוצים לחשוב עליהם. בכך שאנו שמים אותם לפנינו אנו עוזרים לעצמנו לא לשכוח אותם. התנהגות כזו כלפי אויבים מגינה עלינו נגד חוסר-הכבוד כלפיהם.
אנו ממקדים את תשומת-לבנו בעץ המחסה. אנו בוטחים שהמחסה יכול לשחרר את כל היצורים מסבל הסמסרה, ויכול להגן עלינו מחרדות הנגרמות מסבל זה. במצב כזה של תודעה, מוקפים על-ידי כל היצורים החיים, אנו מתחילים לשנן את מנטרת המחסה. הכול מסביבנו מתחיל לרטוט. אנו חווים אור חזק מעץ המחסה. האור זוהר עלינו בגלל מסירותנו. זה גורם לנו להיפתח אף יותר. אז אנו מתחילים להשתטח. אנו מנהלי הטקס, ומובילים את כל המדיטציה. השתטחויותינו מפיחות מיד השראה בכל היצורים להתחיל לעשות את אותו התרגול. אנו שומעים את כל היצורים משננים מנטרות ועושים השתטחויות. תנודות אלו ממלאות את היקום כולו.
החזקה בהשקפה כזו – ולא התמקדות רק בעצמנו – מרחיבה את פעילותנו. מצד אחד היא נותנת לנו כוח, ומצד שני – מוטיבציה לתרגל. כל היצורים המשתטחים אתנו נותנים לנו עידוד. בחוותנו כמויות אדירות של אנרגיה מכל היצורים המשתטחים, אנו מרגישים אף יותר אמון ומסירות לשלוש אבני-החן. ההרגשה של "לזרום עם ההמון" עוזרת לנו לסיים את ההשתטחויות מהר ולחוות אושר אדיר בזמן התרגול.
3. המשמעות הסמלית של כל מרכיב בפעולת ההשתטחות
על-מנת להקנות את הממד המוחלט למדיטציה שלנו, עלינו להיות מודעים למשמעות הסמלית של ההשתטחות. על-ידי נגיעה במצחנו בידיים צמודות אנו מבקשים מהאובייקטים של המחסה את הברכה של גופם. באותו זמן אנו מדמיינים שהברכה של גופם המואר קורנת עלינו, עוברת דרך גופנו וממוססת את כל המאפיל שבו. אחר-כך נוגעות ידינו הצמודות בגרוננו, ואנו מבקשים את הברכה של הדיבור. באותו זמן אנו חושבים שהברכה של דיבורם המואר של האובייקטים של המחסה יוצאת מהם ומטהרת את כל המאפיל אשר צברנו דרך הדיבור, ובדרך זו אנו משחררים עצמנו מערפולים אלה. כשאנו נוגעים בלבנו בידיים צמודות, אנו מבקשים מהאובייקטים של המחסה את הברכה של תודעתם המוארת. זה עוזר לנו להיפטר מכל הצעיפים וההשקפות המוטעות של תודעתנו. אנו בוטחים שכל המשאלות המרושעות, בהן מילאנו את תודעתנו מזמן חסר-התחלה, מטוהרות לגמרי. עלינו לחשוב שאנו מקבלים את ברכתם המלאה של הגוף, הדיבור והתודעה המוארים משלוש אבני-החן. דרך כוחה של ברכה זו כל הצעיפים, ה קארמה הרעה והנטיות השליליות בגופנו, בדיבורנו ובתודעתנו מטוהרים. אנו טהורים לגמרי ובלתי-נפרדים מגופם, דיבורם ותודעתם של הלאמה ושלוש אבני-החן.
כשגופנו נוגע באדמה בחמש הנקודות (ברכיים, ידיים ומצח), עלינו להבין שחמשת הרגשות המטרידים – כעס, היקשרות, בורות, גאווה וקנאה – עוזבים את גופנו ונעלמים באדמה. בדרך זו אנו חווים היטהרות מלאה.
שני ההיבטים של ההשתטחויות – הְהַמָסָה של הרעלים של ה תודעה וקבלת הברכה משלוש אבני-החן – מביאים להמרתם של גאווה, היקשרות, קנאה, כעס ובורות לחמש החוכמות המקבילות. עלינו לבטוח שההמרה אכן מתרחשת, שטבועה בנו היכולת הטבעית לפתח חוכמות אלו.
היבט סמלי זה של ההשתטחויות יפעל רק בתנאי שיש לנו אמון. אמוננו יכול לתת לנו היטהרות גדולה זו. תרגול ללא אמון הוא כמו תרגיל אירובי.
4. חשיבותה של המסירות
ככל שנעשה יותר השתטחויות, כן תגדל מסירותנו. לבסוף נגיע לרמה, שבה לא נחשוב שגופנו, דיבורנו ותודעתנו שונים במשהו מגופם, דיבורם ותודעתם של שלוש אבני-החן. ההשתטחויות נותנות תוצאה נפלאה; הן המקור של ברכה רבת-עוצמה והיטהרות אדירה. איננו צריכים לחשוב שההשתטחויות מורכבות רק מפעילות של גופנו. הברכה וההיטהרות מופיעות בעיקר בגלל מסירותנו.
5. הגדלת כוחו של תרגולנו
אנו מתרגלים "בראש פתוח". איננו צריכים לחשוב שאנו היחידים העושים השתטחויות. כל היצורים עושים אותן אתנו. איננו צריכים להגביל את חשיבתנו רק לעצמנו. איננו צריכים להעצים את עצמנו על-ידי המחשבה "אני משתטח". אם אנו חושבים כך, אנו צוברים פוטנציאל טוב, התואם לעשייה של השתטחות אחת. אם אנו חושבים על כל היצורים החיים העושים השתטחויות אתנו, הפוטנציאל הטוב שאנו צוברים רב הרבה יותר. כשאנו משתטחים, עלינו לחשוב שמאה מנביעותינו עושות אותן אתנו. אם אנו יכולים לדמיין זאת, המדיטציה שלנו תתחזק מאוד. איננו צריכים לספור עוד השתטחויות, אם אנו מדמיינים יותר יצורים העושים אותן אתנו. זוהי רק אחת מהשיטות המיוחדות של הוַוגְ'רַיַאנָה, העוזרות לנו לחזק את המדיטציה שלנו.
6. קישור ההשתטחויות עם הרגעת התודעה
לאחר זמן-מה גופנו יתעייף. זהו הרגע המתאים כדי לתרגל את הרגעת ה תודעה. כשהגוף וה תודעה עייפים, ההיקשרות פוחתת. אם נפסיק לרגע להשתטח, תודעתנו תירגע בצורה טבעית ללא כל עזרה נוספת מצדנו. כשלאחר זמן-מה מרגישים גופנו ותודעתנו שוב נינוחים, הופכת תודעתנו לנסערת. זהו הסימן להתחיל שוב בהשתטחויות. כשאנו משתטחים ומרגיעים לסירוגין את ה תודעה, אנו יכולים לתרגל ללא הרף.
הגישה לסבל
לפעמים אנו יכולים לחוות קשיים בעשיית השתטחויות. כאב ועייפות יהיו בדרכנו; תמיד יש איזושהי דאגה: כאב בברכינו, במרפקינו, בגבנו התחתון, בכל מקום. אין סיבה להתייאש בגלל זה או לאבד אמון במדיטציה שלנו, גם איננו צריכים לחזק את ההרגשה בכך שנאמר לעצמנו: "אני כל-כך סובל! אני מרגיש כל-כך חלש!". בעשותנו זאת אנו חוסמים את עצמנו לגמרי; אנו מאבדים את היכולת לפעול. כשמאפשרים לכאב "לומר את דברו", עלול הדבר להיות למכשול אמיתי בדרך לתרגולנו בהמשך. עלינו לנצל כל חוויה לא נעימה, בין אם היא פיסית או שכלית, כאמצעי להפוך למוארים. חוויות כאלה מגייסות אותנו למאמץ גדול יותר בדרכנו.
כל דבר שאנו חווים תלוי במצב ה תודעה שבו אנו נמצאים. אם אנו רוצים לחוות דברים בדרך אחרת, אנו חייבים לשנות את מצב ה תודעה שלנו. אם אנו מצליחים להפוך ביעילות סבל לחוויה חיובית ומועילה, ייעלם הסבל לגמרי מבלי להשאיר עקבות, ולנו יוענקו יותר אושר ושמחה.
ההשתטחויות הן דרך לצבור פוטנציאל טוב באמת. הן דרך קלה ויעילה לטהר פעולות שליליות מעברנו. מצד שני, אם בגלל כאבים ותשישות אנו ממשיכים בהשתטחויות תוך שאנו מדוכאים, ההיטהרות האמיתית אינה מתרחשת.
השיטות לעבודה עם חוויות לא נעימות
1. ריקון הקארמה
אין לחשוב על סבל כעל משהו רציני מאוד. עלינו לזכור שסבל הוא רק קארמה, שכמו כל דבר אחר אינו קבוע, כלומר לסבל יש סוף. כשה קארמה שלנו מבשילה, עלינו להישאר רגועים ולהתבונן על זרימה טבעית זו של הדברים. אם אנו מצליחים למלא את התרגול שלנו בהבנה על ארעיותה של ה קארמה, היא תתמוסס מעצמה. קארמה אינה דבר שיש לקבל או לדחות; היא כמו החובה לשלם את חשבונותינו, המופיעים באופן אוטומטי. כששילמנו את חובותינו, ה קארמה מתמוססת בעצמה ואין את מה לדחות.
2. טיהור הקארמה באמצעות מחלה קלה.
תרגול הדהרמה מסיר את הצעיפים והכתמים, המהווים את התוצאה של פעולותינו הקודמות. עלינו לראות במחלה הקלה, שאנו חווים במהלך התרגול, תוצאה של החמלה של שלוש אבני-החן. סבל, יחסית קטן זה ממוסס קארמה עתידית שלא תבשיל. מסיבה זו עלינו לחוות סבל זה בשמחה ואמון. חוויות לא נעימות כאלה מציינות שהתרגול עובד. שימוש בשיטות מטהרות יכול לגרום לחוויות לא נעימות רבות ברמת הגוף, הדיבור וה תודעה. באותה עת אנו נפטרים מקשיים ומצעיפים בתודעתנו. כשאנו חווים היטהרות כתוצאה מהמדיטציה שלנו, אמוננו בשלוש אבני-החן גדל. אנו חשים הכרת תודה עמוקה, מכיוון שמטרדים קטנים יחסית אלה עוזרים לשחרר אותנו מהתנאים, שאלמלא כן היו מבשילים כסבל גדול הרבה יותר.
3. הבחנה בהידבקות-אגו באמצעות הסבל
לכל סבל עלינו להתייחס כאל נסיוב נגד הידבקות באגו. הסבל העצמי שאנו חווים הוא כשלעצמו מהווה הוכחה לגישתנו האגוצנטרית כלפי כל התופעות. באותו זמן, מאפשרים לנו מצבים כאלה (בהם אנו חווים סבל) להיפטר מן ההידבקות שלנו באגו. אם אין לנו אשליית-אגו, אנו יכולים שלא לחוות כל סבל. עלינו גם להבין את הסיבה לסבלנו: אנו חווים אותו עקב פעולותינו הקודמות, שהופיעו כתוצאה מההידבקות באגו שלנו. בהיותנו כל-כך מרוכזים בעצמנו, זרענו הרבה זרעים קארמיים, ואלה הבשילו עכשיו כסבל. אנו יכולים להתייחס לסבל כלימודים המראים לנו את תוצאותיהן של פעולות, הנובעות כתוצאה מהתמקדותנו בעצמנו. מזמן חסר-התחלה הידבקות זו באגו היתה הסיבה לכך, שאנו תפוסים בגלגל הקיום (סמסרה).
4. התבוננות באגו
כל הזמן רוצה האגו להיות מסופק. כל עוד הכול בסדר, מרוצה האגו שלנו ומנסה לשמור מצב זה. ה"עצמי" שלנו דבק בשביעות-רצון זו, ותודעתנו מתייסרת בתשוקה – הרעל של ההיקשרות. כשנסיבות נעימות נעלמות, האגו עדיין דבק בהן, מכיוון שהוא רוצה להיות מרוצה. יתר-היקשרות ותשוקה מופיעים בתודעתנו. במצבים לא נעימים מגיב האגו בכעס ובשנאה. הוא מנסה להימנע מהם ולהחליפם בחוויות נעימות. בדרך זו תודעתנו חרדה וחסרת-אושר. אנו יכולים לזהות את ההשפעה המתמשכת של האגו בכל מצב. הוא מסַווג ללא הרף את החוויות כנעימות או כלא נעימות. אם אנו הולכים אחרי האגו שלנו, אנו צוברים קארמה, שבמוקדם או במאוחר תבשיל כסוגים שונים של סבל.
5. חוויות לא נעימות כמבחן להתמדתנו
עלינו לזכור את הבטחתנו להשתמש בגופנו, בדיבורנו ובתודעתנו לתועלת האחרים. בידיעה שאנו עובדים למען תועלתם של כל היצורים עלינו לשמור את הבטחתנו: להכניע את קשיינו הפנימיים ולהמשיך במדיטציה שלנו.
