מאת: לאמה אולה נידהל
– האם זה נכון שאנחנו צוברים יותר כוח כאשר אנו מותחים את הגבולות שלנו שוב ושוב?
– אם אתם עושים את מספר עליות המתח שאתם יכולים לעשות בקלות בלבד, אז אתם שומרים על השרירים הקיימים. אבל כדי להגדיל את השרירים, יש לבצע כמה עליות מתח נוספות בסוף האימון והן אלה שקשות ומכאיבות.
בכל מקום שהגבולות שלנו נמתחים, מופיעים מרחב חדש וחופש. אפשר להשוות חיים לגומיה: אם היא מעולם לא היתה בשימוש, אז יום אחד היא פשוט נחלשת ונקרעת. אבל אם משתמשים בה שוב ושוב, היא תישאר גמישה ושימושית. המשמעות היא שטוב לוותר על ההרגלים הישנים שלנו, ופעם אחר פעם ללכת קצת יותר רחוק מבעבר. עלינו לעשות זאת על-ידי אמון במרחב ובאפשרויות שלנו – אף פעם לא כבריחה. כך אנחנו מרחיבים את הפוטנציאל שלנו – חיינו נשארים תמיד רעננים ודברים חדשים יכולים להופיע.
– אחי מאוד אגרסיבי ומחפש לריב כל הזמן. האם יש דרך בה אני יכול לעזור לו?
– אם הוא מוכן להגיד מנטרה, אז כמה מיליונים של חזרות על "אוֺם מׇאנִי פֵּאמֶה הוּנְג" יהיה טוב. זה יסיר הרבה אגרסיה.
אני עצמי איבדתי עניין במכות במהלך הביקור הראשון שלי בסאונה בעירום. שם ראיתי כמה עור חשוף יכול להיפגע, ועד כמה באמת אנשים פגיעים. כשיצאתי מהסאונה חשבתי: "עכשיו אגן עליהם. עכשיו לא אכה אותם יותר – אשנה את התכנית". וזה היה טוב מאוד.
– מה אפשר לעשות נגד פחדים שחוזרים שוב ושוב?
– הדרך הטובה ביותר להילחם בפחד היא בטווך הארוך. לעבוד עם התודעה זה כמו לעבוד עם הגוף. אם אנחנו עושים היום עליות מתח רבות, לא נהיה היום חזקים אלא מחר. היום הידיים כואבות.
מדיטציה עובדת בדיוק כך. אם קיימת אצלנו בעיה היום, לא נוכל להסיר אותה דרך מדיטציה היום. אולם, אם מדטנו אתמול, הבעיה לא תגיע היום. ואם היא ממשיכה להופיע, אנחנו יכולים פשוט לנגב אותה מהשולחן. אנחנו פשוט לא זורעים וקוצרים באותו יום.
אולם, יש גם שיטות לעבוד על משהו כזה במהירות. דמיינו שאתם בתהליך כיבוש של התודעה שלכם, ולפתע מופיעה בעיה כלשהי: פחד, כעס, גמלוניות, או משהו דומה. ניתן להתמודד בשתי דרכים. או שתתקפו את הבעיה או את הרגש המטריד ישירות, תשלחו שני גדודים ותגידו: "עצור. זה לא בסדר". אם יש לכם מספיק הון המופיע בצורה של רשמים טובים בתודעה, זה יצליח. אבל אם תשימו לב שעדיין אין לכם מספיק אבירים בשריון נוצץ כדי לעבור בדרך זו – כלומר: מוטיבציה נחוצה, עוצמה או ביטחון – אז תכבשו את האדמה סביב מקום זה. פשוט תמשיכו ואל תחשבו על הבעיה. אל תזדהו איתה, אל תאכילו אותה. כשתחפשו את הבעיה מאוחר יותר, היא לא תִּמׇצֵא באף מקום.
אופציה אחרת היא, להתעמת עם הפחד שלנו על-ידי מפגש ישיר – לא משנה כמה רע זה מרגיש בהתחלה. כך שוברים את צווארו והוא לעולם לא יחזור שוב. אני זוכר דוגמה אחת מחיי כשהייתי ילד. ביקרתי את הדוד שלי ביוטלנד והיה במרתף שלו כבל חשמלי עבה. נאמר לי שהכבל הזה הופך בלילה לנחש. בוקר אחד, הוריי ירדו למרתף וראו אותי – כנראה הייתי בן שלוש או בן ארבע – אוחז בכבל ביד אחת ובמקל ביד השנייה. עמדתי שם כל הלילה, וחיכיתי עד שהוא יהפוך לנחש כדי שאוכל לרסק אותו. זו דרך אחת לטפל בפחד. אבל אפשר גם ללכת בדרך החכמה ולגלות שאין נחש כלל. זה יותר קל, כמובן.
– מדוע לפעמים אנחנו לא מתקבלים טוב על-ידי אנשים, למרות שאנחנו רוצים לעשות עבורם משהו מועיל?
– אני תמיד חושב שהקארמה של האנשים לא הייתה מספיק טובה, ואז אני בשמחה ממשיך לעבודה הבאה. אם אתם תמיד עושים את המיטב שלכם, אז השאר הוא הקארמה של אנשים אחרים.
לכל אחד יש קארמה משלו. אנו יכולים לעזור לאחרים רק אם טבעת וקרס מתאחדים – אם הפתיחות נוכחת. במידה וזה לא אפשרי, עלינו לתת להם, באופן פסיבי, מעט אנרגיה חיובית, ובנקודה מסוימת, כשהם ישכחו לחשוב על עצמם, היא תשקע פנימה.
באופן טבעי, זו גם שאלה באיזו מיומנות אתם מציגים דברים. יש אנשים שיכולים למכור גטקס בסהרה ואחרים אפילו לא יוכלו למכור אותם בגרינלנד. אם אתם לא מצליחים להגיע למישהו, אז תתייחסו לזה כניסיון, ונסו ללמוד מזה משהו. אולי מאוחר יותר יופיע מצב בו תוכלו לטפל טוב יותר.
– אמרת פעם שתרגול המהמודרה עובד היום דרך המרכזים הבודהיסטיים. למה אתה מתכוון?
– אנחנו כולנו קאג'יו, והמשמעות היא שיש לנו קשרים הדוקים זה עם זה. אין זה אומר שאנחנו מתראים כל יום, אלא שלקבוצות היחידניות יש שדות אנרגיה שמחוברים דַּרְכִּי לשדה האנרגיה של קרמאפה.
כשאנחנו הולכים לקבוצה כזו, תמיד נִִלְמַד משהו על עצמנו. הגישה הבסיסית היא של המהמודרה: אנו יודעים שכולנו חלק משְלֶמוּת, ונושא, מושא ופעולה הם ביטויים בסיסיים של אותה אמת.
לכן, ביקור במרכז ישמש כמַרְאׇׇה שתמיד תשקף את הפנים שלנו, בין אם כהיטהרות או כברכה. זו הסיבה שטוב למדוט במרכז מאשר לשבת על ברכיו של הלאמה ולהסתכל למקום אחר. אם אנחנו עושים את המיטב, שומרים על הקשרים שלנו, ויש לנו ביטחון, אז הלאמה תמיד שם, כי מהותו היא מרחב.
כמובן שצריך לפגוש את הלאמה באופן אישי, מידי פעם, כדי לא להיבדל או להפוך לגאוותנים, וגם כדי שתוכלו לבדוק את עצמכם ולשמוע משהו חדש מפעם לפעם. אך המרכזים הם הנציגים של הלאמה. שם אתם מקבלים את הלימודים, המדיטציות, השיטות, אתם יכולים לפגוש אנשים שיש להם את השדר והברכה. ובדרך זו הכל צומח.
– איך אני יכולה להמיס עכבות מיניות וביישנות?
– אני מייעץ לאנשים לראות את הגוף ככלי המעניק לאדם אחר שמחה, ולקפוץ אל תוך החוויה עם כל הלב. כדאי להתמקד לחלוטין בבן הזוג ולא לחשוב על עצמנו. שני בני הזוג יכולים לעשות את זה.
הגבר יכול לשמוח שהוא מעניק לאישה אושר, והאישה יכולה להנות מהעוצמה שהיא מפעילה בגבר. בענייני אהבה, תמיד החלטתי לעקוב אחרי מי שחוֺוֶה את הרגש והאושר הגבוהים ביותר. אם הגבר הוא זה שחווה משהו באופן אינטנסיבי יותר, אז האישה יכולה להתמוסס רגשית יחד איתו. ואם האישה היא זו שיש לה חוויה אינטנסיבית יותר, הגבר יכול לצלול לתוך החוויה שלה ולשמוח שהוא מסוגל לתת לה כל כך הרבה. זה כמו מפגש טוב בין חברים קרובים: תן למספר הסיפורים הטוב ביותר לדבר. אנחנו פשוט בוחרים בסרט הטוב ביותר.
– מהי השקפה טהורה וכיצד ניתן להשיגהּ?
– למעשה זה פשוט מאוד. השקפה טהורה פירושה לראות הכל כמדהים רק מפני שזה יכול לקרות. בדרך כלל יש לנו מודעות מבדילה. אנחנו חושבים "חכם" או "מטומטם", "אוהב את זה" "לא אוהב את זה", וכו'. השקפה טהורה פירושה שאנחנו לא שוכחים את המַרְאׇה עצמה מִבֵּין כל ההשתקפויות במראה, שתמיד זוכרים שמה שמסתכל דרך העיניים שלנו ושומע דרך האוזניים שלנו – המודעות עצמה – הוא שמחה, חוסר פחד, ואהבה. אנו מסתכלים יותר על מה שיש בין המחשבות, מאחורי המחשבות, על מה שתופס את המחשבות והרגשות – בהירות המרחב האינסופית הזו הנוכחת בכל דבר.
לדוגמא, אם אנחנו חווים משהו שהוא "לא נעים", שהוא "כואב", למעשה מרגש לדעת שמישהו יכול לחוות את זה. כאב כשלעצמו הוא תחושה מאוד מרגשת, ומעניין לגלות כיצד אנו עצמנו מגיבים וכיצד מגיבים אחרים. חשוב לא להיאחז בתמונות שבמַרְאׇה, אלא תמיד להיות מודעים למַרְאׇה עצמה. בדרך זו, זה שתופס וחוֺוֶה תמיד נוכח דרך העליות והמורדות בתודעה. אם אתם שומרים על השקפה זו, אז כל מה שקורה הוא משחק חופשי של תודעה, הוא השפע שבתודעה, הוא עוצמה של תודעה, הוא יכולות התודעה, הוא אור של תודעה, וכן הלאה.
כשמסתכלים דרך ההשקפה הטהורה, מחשבות משקפות את מצב האמת של התודעה. עצם העובדה שהן מופיעות זה אומר שיש משהו שחווה דברים אלה. אם אנחנו חווים מחשבות בצורה זו, אין היצמדות לחוויות טובות ואין דחייה של חוויות רעות. אנו רואים את כל מה שקורה כמרגש, כמעניין, כהזדמנות ללמוד, מבלי להיתפס על-ידי זה. הכל מראֶה מה אפשרי.
אני יכול להגיד לכם, שגם אם נכנס לכאן מאפיונר וזורק חופן רימונים, וכל הדם וחתיכות מאיתנו התפזרו על כל הקירות, אפילו זה יבטא את מצב האמת. זה יהיה הביטוי המושלם של מטען הנפץ בהקשר לגוף האדם בנסיבות האלה – הכל הוא אמת! טוב, אם אתם נמצאים במצב שכזה, וחושבים "אני הגוף שלי ואני רוצה לחיות חיים ארוכים", אז ברור שזה כואב. כולם מכירים ברמת חוויה זו. אני מדבר שנסתכל על זה באופן טראנספרסונלי, מעבר לחשיבה שאנחנו זה הגוף שלנו. אני מדבר על רמה גבוהה יותר, שבה הכל מדהים רק מכיוון שהוא קורה, בין אם נולד או מת. ברמה זו, אנחנו האור הבהיר שתופס את כל הדברים. כאן, אין מוסרנות לטובת צד זה או אחר.
אם שני בריונים מנסים לגנוב ארנק של גברת זקנה, הייתי עוצר אותם. בוודאי שהייתי עושה זאת. אבל לא הייתי מטיף מוסר לגבי זה, מכיוון שסביר שבחייה הקודמים היא גם חטפה מהם משהו, ויצרה קשר זה. בהחלט צריכים לעזור, אבל בלי כל הלחץ המוסרי, ובלי לשפוט אחרים. אנשים הם טיפשים, לא רעים. הם מחפשים אַחַר האושר ומנסים להימנע מסבל. הם פשוט תמיד דוחפים את ידיהם לתוך סרפדים במקום לתוך פרחים.
השקפה טהורה פרושה גם שאתם יודעים שהאמת הגבוהה ביותר היא השמחה הגבוהה ביותר. אתם יודעים שאתם בארץ טהורה, שכל האנשים הם בודהות שעדיין לא יודעים זאת, וככל שתוכלו לראות את הדברים כנַעׇלִים וכטהורים יותר, כך אתם יותר קרובים לאמת.
בחוויה היומיומית שלכם, אתם יכולים לחשוב על זה כך: אדם נכנס ופניו נראים כאילו נדרסו על-ידי רכבת משא, אבל ידיו יפות, אז תסתכלו עליהן. או אולי גם הפנים וגם הידיים לא כל כך נאות, אבל נעליו טובות או הרכב שלו נחמד. אתם מנסים לראות את כל היצורים ואת כל הדברים באופן חדש, רענן ומרגש, ולחוות את הצדדים היפים והטהורים ביותר של המצב. אם תצליחו לראות משהו חדש ויפה בכל יצור ובכל פנים, מה שזה לא יהיה, אז בהדרגה תגיעו למקום בו כל חוויה תהיה רגע של "אהה". המשמעות היא שתִּרְאוּ את המַרְאָה מעבר לההשתקפויות היפות או המכוערות, את התופס מעבר למה שנתפס.
אם תחוו חוויות לא נעימות רבות, אז תמיד תישארו על פני השטח ותנסו לכסות, להגן, או לברוח מדברים. זאת אומרת, אתם לא יכולים "להתעורר" בקלות מחלום רע כדי לזהות את החולם מאחורי החלום. במקום זאת, אם תמיד תבחרו לראות את הטוב ביותר, היפה ביותר והמשמעותי ביותר באנשים, אז תוכלו להזדהות באופן ישיר יותר עם החווה עצמו.
קל הרבה יותר להתעורר מחלום טוב מאשר מחלום רע. לכן אנחנו בונים את החלום הכי יפה שניתן לחלום, כדי לראות יצורים ודברים ברמה הגבוהה ביותר. הניסיון מראֶה שאנו יכולים, ברמה זו, להיפתח בקלות ולהמשיך משם לטוֺהַר אמיתי, למשמעות אמיתית. אבל אם נתפסנו באיזשהו חלום גרוע, אין תנופה. הכל דביק וחצי רטוב, חצי קר – זה לא כיף גדול. אם אתם חווים את עצמכם ואת כל היצורים כבודהות פוטנציאליים – כל המרחב כמו ארץ טהורה – כל דבר בפני עצמו נוצץ, קורן, ומלא משמעות – אז השאר הוא מתנה.
התודעה שלכם היא יצור של הרגל. היא בונה הרגלים והופכת אותם לחזקים יותר מתמיד. לכן, אתם צריכים להיות זהירים במצבים שבהם אתם יודעים: "שם אני תמיד נופל לתוך מים", "שם תמיד יש לי בעיות", "שם אני תמיד רואה דברים באופן מוטעה". נסו לעשות את מה שמייצר מחשבות, דיבור ופעולות מועילים בדרך קלה וטבעית, והרחיקו עצמכם מחברה רעה וממצבים המובילים להרגלים רעים. תמשיכו לעבוד עם השקפה ולתרגל יחד עד שיגיע יום שאתם יושבים שם והכל יפה ומרגש. זה דורש מעט השקפה ועבודה רבה.
בדרך זו מאוד חשוב להבין שאין רמה רגילה של אמת עם כמה דיכאונות שחורים ואפורים מתחת וכמה חלומות ורודים מעל. תמונת מציאות זו אינה נכונה. אם אנחנו מחפשים משהו אמיתי ומציאותי, קיימת רק נקודה אחת בה הכל מתאחד: שמחה עילאית, אהבה, כוח, אומץ, משמעות, ביטחון, שפע, חוכמה, חמלה, וכך הלאה. המקום שבו כל התכונות החיוביות מתגלות הוא השמחה הגבוהה ביותר והאמת הגבוהה ביותר.
