מאת: לאמה ג'יגמה רינפוצ'ה
קרמאפה הוא בּודְהִיסַטְוָוה דגול, שהתפתח במשך ההיסטוריה באותו אופן שהתפתח הבודהה. תחילה היה אדם רגיל שרצה להגיע להארה. הוא תרגל, המשיך להתפתח ופעל בדרך הבודהיסטווה.
גם אנו מנסים לפעול כבודהיסטוות. ראשית אנו לוקחים את נדר הבודהיסטווה ומפתחים גישה מוארת (בּוּדְהִיצִ'יטָה). אנו עושים מאמץ לעשות טוב ולהועיל ליצורים בכל דרך אפשרית.
לפני אלפים רבים של שנים החליט קרמאפה להיות לבודהיסטווה. הוא כבר פיתח תודעה מוארת ונולד כאינספור התגלמויות בצורות רגילות ויוצאות דופן, כישות בתחומים הנמוכים של הקיום וכבודהיסטוות או כמורים המסייעים ליצורים.
ההיסטוריה של הקרמאפות החלה לפני שהחל העולם הזה. קרמאפה התגלם בצורות רבות ותחת שמות רבים בחייו הקודמים. הוא התמיד בגישת הבודהיסטווה לאורך זמן שלא ייאמן, כדי להועיל לכל היצורים החשים.
במהלך מדיטציה רואים בודהיסטוות נעלים דברים רבים בבירור בתודעתם – לדוגמה, מה תהיה פעילותם בעתיד. כשמדברים על פעילות בהקשר לדהרמה, הכוונה תמיד להבאת תועלת לכל היצורים. בזמן מסוים מדט קרמאפה על הר מֶרוּ במשך 10 מיליון שנים.
כל הבודהיסטוות האחרים הכירו בו שיביא תועלת יוצאת דופן לכל היצורים, והעניקו לו את השם "קרמאפה", שפירושו פעילות כל הבודהות.
באותו זמן הופיעו 100 אלף דַקִיניוֹת והגישו לו סמל מיוחד, סימן ניצחון. הן יצרו כתר משׂערן והגישו לו אותו. כתר זה אינו פיסי, אלא מבטא את האיכות נטולת-הזמן של קרמאפה. מאותו רגע ואילך היה שמו קרמאפה, וסמלו הכתר השחור. הוא מייצג את פעילויות כל הבודהות.
בעתיד ימשיך הבודהה השישי את פעילויותיו של הקרמאפה. בודהה שַקְיַיאמוּנִי היה הבודהה ההיסטורי הרביעי. הבא יהיה מַאִיטְרֶיָה. הבודהה השישי ישא את השם "סינג", שמשמעו אריה, וכך יופיע קרמאפה בשם סינג. הוא ילמד באותה דרך של בודהה שקייאמוני, וימשיך בצורת הבודהיסטווה שלו.
כשבודהה שקייאמוני לימד לאחר שהגיע להארה, הגיעו אלפים מתלמידיו להארה בזמן קצר מאוד. אותו דבר נזכר בכתובים ביחס לקרמאפה כבודהה השישי.
אלה שהחמיצו את כל ההזדמנויות ולא הגיעו להארה עד אז יכולים להביע משאלה להיוולד בזמן זה, ולהימנות עם תלמידיו העיקריים. זו היתה משאלתו החזקה של קרמאפה.
בדרך זו מתגבשת פעילותו בכל זמן לא רק בעולם הזה, אלא גם בעולמות קודמים ועתידיים רבים.
הבודהיזם הגיע לטיבט במאה השביעית והתפתח באטיות. התגלמותו הראשונה של קרמאפה בטיבט היתה במאה ה-12 כקרמאפה ההיסטורי הראשון. אנו יודעים כי קודם לכן חי קרמאפה בהודו כיוגים, סידהות ומשכילים. חלקם אנו מכירים כסַרַהָא, למשל – בעוד אחרים נותרו אלמונים. לפני בואו של קרמאפה לטיבט הלכו טיבטים רבים להודו, למדו בודהיזם והביאו אותו בחזרה הביתה.
כולם מכירים את מַארְפָּה, המתרגם. היתה לו אישיות מהחזקות ביותר. מארפה תרגם לטיבטים את כל ההדרכות, שתרגל והגשים בעצמו בהודו. פעמים רבות בא מארפה במגע עם פעילותו של קרמאפה בהודו – לדוגמה עם סרהא. סרהא היה מחזיק קו-שדר המַהַמוּדְרָה החשוב ביותר, והעביר הלאה את כל ההעברה.
בשושלת ההעברה שלו היו מַהַאסִידְהוֹת רבים, וביניהם טִילוֹפָּה, הם העבירו הלאה את כל היוגות שאפשרו הגשמה מלאה. אנו קוראים לתרגולים אלו "שש היוגות של נַרוֹפָּה", שהורו כבר טילופה, סרהא ושַאוַורִיפָּה. ההעברה נמסרה על-ידי כל הסידהות למארפה.
בשובו לטיבט העניק מארפה את ההעברה לתלמידו העיקרי מִילַרֶפּה. לאחר מכן קיבלהּ גַמְפּוֹפָּה, וממנו נמסרה ההעברה לקרמאפה. כשהופיע בצורתו הרשמית, הוא נראה לכולם כקרמאפה הראשון. קרמאפה נולד מחדש שוב ושוב בטיבט, והקפיד שהלימודים (דהרמה) יישארו רעננים. הסיבה לבואו לטיבט ברורה: באותה עת שקע הבודהיזם בהודו בשל המכשולים הרבים שצצו, בעוד שבטיבט הוא התפשט בעקביות.
כל הבודהיסטוות שחיו קודם לכן בהודו נולדו עם הזמן בטיבט. ניתן לראות כי כל השַמארפּוֹת, הסִיטוּ רִינפּוֹצִ'ים, גַ'אמְגוֹן קוֹנְגְטְרוּל רינפוצ'ים, גְיַיאלְצָה רינפוצ'ים ופָּאווּ רינפוצ'ים חיו בהתגלמויותיהם הקודמות בהודו.
התלמידים שהקיפו את סרהא וטילופה ואלו שחיו בתקופתו של נרופה נולדו כולם בטיבט. הטיבטים העניקו להם שמות אחרים, אך שורשיהם של הבודהיסטוות היו בהודו. הם התגלמו בטיבט, שבה היו יותר אנשים המעוניינים לתרגל, והעניקו הדרכה שם. האנשים תרגלו והגיעו להארה.
מאז שצצו קשיים בטיבט, כמו ההרס על-ידי סין הקומוניסטית ונסיבות אחרות, ביקש הוד-קדושתו קרמאפה ה-16 מהלאמות הבכירים כטְרוּנְגְפָּה רינפוצ'ה וקַאלוֹ רינפוצ'ה ללכת לארצות המערב ולהועיל לאנשים שם. כעת קיים הבסיס להעברת השושלת, ולאנשי המערב יש היכולת להתפתח ולהגיע להארה.
אין אנו יודעים אם הקשר שלנו לבודהיזם הוא חדש או ישן. לרבים היה תמיד קשר עם הדהרמה, אך הם לא הגיעו לשחרור מלא. אנשים אלו הביעו, אם כן, משאלות חזקות. הקארמה שלנו מעניקה לנו תמיד כיוון מסוים, ובמקרה זה – להיפגש שוב במקומות מסוימים ולהמשיך את מנהגי העבר.
כשיש באפשרותנו ליצור קשר, עלינו לנצל את הזמן ולבחור בנתיב הנכון. אם איננו בוחרים בנתיב הנכון, שוב יש עיכוב, והזמנים משתנים. הבחירה בדרך הנכונה היא משאלת הבודהיסטווה ומשאלתנו – שלנו.
דרכנו מושפעת מהתמדה ועצלות. עצלות, פירושה תמיד עיכוב. לעולם אין אנו מאבדים את הקשר הקארמי שלנו, אך אם לא נתפתח, לעולם לא נשיג שחרור. אף פעם אין משאלת הבודהיסטוות וברכתם רחוקות. השגיאות הכרוכות בסמסרה מושכות אותנו תמיד מטה, אם אין אנו עושים מאמץ, וכך נוצרים עיכובים נוספים. אז אנו חגים במעגלים זמן-מה ונפגשים שוב.
הזמן הנוכחי חשוב ביותר עבורנו, מכיוון שאנו יכולים ללכת בדרך הבודהיסטוות. יש לנו האפשרות, ואִתה ההזדמנות להגיע להארה. הבעיה טמונה בנסיבות הנוכחיות, בתנאים הקיימים של מעגל הקיום, במצבם של הרגשות שלנו. מכאן נובעות סיבות רבות, שבגללן אנו עלולים להחמיץ את ההזדמנות הזו.
מכיוון שתודעתנו משתנה, נהיה בזמנים מסוימים מעוניינים מאוד בתרגול הדהרמה, וזה טוב מאוד. בזמן אחר נוכל לחוות נסיבות, הגורמות לנו לאבד עניין. אין זו קארמה בסיסית, כי אם קארמה נסיבתית, כשאנו נסחפים הרחק מדי, ואז חוזרים לתרגל מעט שוב. כך מתבזבזות הזדמנויות רבות, מאחר שכולנו לא השלמנו את דרך התרגול. לעתים יש לנו ביטחון רב, לעתים פחות. לעתים אנו רואים רק את הנסיבות החיצוניות: "אנו יכולים לעשות זאת או איננו יכולים לעשות זאת". לכולם יש שינויים רבים, וזה נורמלי.
יש כמה דברים חשובים שעלינו להיות ערים להם. לדוגמה: נתיב שש הפרמיטות, ובעיקר התמדה, סבלנות ומדיטציה. אם נעמיק לחדור, לא נעקֶר על-ידי מכשולים נסיבתיים. זה חשוב ביותר.
אנו מתרגלים ומפתחים את הגישה המוארת. בתחילה אין אנו מסוגלים למעשים גדולים, אך גם מחשבות קטנות יכולות להועיל לכל היצורים. כשהתרגול שלנו מתפתח צעד אחר צעד, אנו מבינים את טבע תודעתנו יותר ויותר. זה קורה באותה דרך כפי שהיה עם בודהיסטוות העבר. מעורבות חשובה ביותר כצעד ראשון, ואחריה פעילות.
ובעניין דעותיו של קרמאפה ביחס להתפתחות הדהרמה במערב. לראשונה ביקר הוד-קדושתו במערב ב-1974. הוא ראה שיוכל להועיל ליצורים באמריקה ובאירופה, ובחר מקומות שכינה "מושב הקרמאפה". אין אלה בהכרח בניינים, אלא העברה שנמסרה במקום, וזו אינה מיועדת למספר מועט של תקופות חיים. התהליך כאן קורה בדיוק כפי שקרה בטיבט: תחילה יוצרים כמה אנשים את התנאים, כדי שהלימודים (דהרמה) יוכלו להימסר לתרבות המערבית ולשפה, ואחר-כך ייוולדו אט-אט שם בודהיסטוות. זה קורה באסיה, אירופה ואמריקה, שם האפשרויות להתפתחות הדהרמה גדולות יותר, כפי שהיה בטיבט. הוד-קדושתו קרמאפה לא אמר בבירור שייוולד כאן או שם, אך כשהוא מכנה מקום כ"מושב הקרמאפה", אט-אט ייוולדו שם תלמידיו ויעבדו קשה כדי ליצור את התנאים הנחוצים לכולם.
הוד-קדושתו בחר בחירה חשובה עבור אירופה ואמריקה שלא לכפות את ההתפתחות, אלא להניח לה לקרות בטבעיות. אנו עובדים אתה כעת לא למשך תקופת חיים אחת בלבד, אלא למשך מאות רבות לתועלת כל האנשים, כפי שהיה בטיבט.
קרמאפה אינו רוצה להפוך את כולם לבודהיסטים או להשתלט על הכול, אלא להציע הזדמנות דרך מקומות כאלו. הוא מניח לאנשים להמשיך, להחליט עבור עצמם ולתרגל בהתאם לשאיפתם. אין לאמות הכופים עליהם. במקום זאת מקבלים אנשים בעלי יכולות שונות סיוע להתפתח בדהרמה. אנשים, שיש להם קשר לקרמאפה, הם למעשה מגוונים ביותר. הם פועלים כדי לעזור זה לזה ולבנות הזדמנות לאחרים ללכת בנתיב. הכול קורה בהתאם לרצון ולקארמה של האנשים. קארמה כאן, אין פירושה טוב או רע, אלא פשוט מה היית ועשית בעבר. לרבים היה מגע קודם עם הדהרמה, אך הם עדיין אנשים רגילים, שנולדו שוב ושוב בסמסרה בהשפעת בורות וקארמה.
אחרים הביעו משאלות חזקות והחליטו לפתח גישה מוארת. לכן הם בודהיסטוות ברמה לא גבוהה, אלא רגילה. הם חוזרים בגלל משאלות הבודהיסטווה שלהם. חייהם פעילים מאוד, ויש להם היכולת לעזור ליצורים רבים. לחלקם מימוש גבוה יותר, אך להיות בודהיסטווה אין פירושו בהכרח להיות ברמה גבוהה, כי יש רמות רבות. חלק יבואו בדמות רגילה – אף שהם ברמה גבוהה – הדבר תלוי במקום שבו יש צורך לעזור. בדרך זו אפשר לפעול רבות. כל בודהיסטווה הופך מעורב בהתאם למשאלתו, ומנסה להועיל לבני-אנוש. זו הסיבה שעלינו לקבל את כל בתי-הספר האחרים בבודהיזם. כולם טובים.
עם העברת הדהרמה למערב עולים רגשות וקשרים ישנים. אין זו קבוצה מקרית של אנשים שהתקבצו להמשיך במסורת שלהם, אלא התקבצות כתוצאה מהקארמה שלהם בעבר. אלה שנולדו כעת חייבים להמשיך את התפתחותם – במיוחד את ההדרכות שקיבלו בתקופות חיים קודמות. המשכיות שכזו מעניקה איכות עמוקה יותר להתפתחות הרוחנית ממגע חדש. הוד-קדושתו רצה ליצור הכול באותו אופן, כפי שמרמז השם קארמה קאג'יו: "קארמה", פירושה פעילות והיא מסמלת את פעילות כל הבודהות; "ג'יו", משמעה העברה. קאג'יו היא ההעברה של הלימודים מהעבר עד עתה. קרמאפה רצה אפוא להמשיך בדרך זו על-ידי קיבוץ אנשים, שלהם קשרים מזמנים קודמים.
קרמאפה ה-16 הורה ללאמה אולה והאנה לא להיכנס להתבודדות. הם רצו להתבודד במשך שלוש שנים בהנחיית קאלו רינפוצ'ה בפְּלֵיז' שבצרפת. במקום זאת ביקש מהם קרמאפה להפנות את כל מרצם לצפון אירופה ולאמריקה, ולעשות מאמצים כבירים לעזור לאנשים להתפתח וללכת בדרך יחדיו. במילים אחרות: הוא ביקש מהם מאוד ליצור בסיס איתן, ושכולם יעבדו יחד. זו הסיבה שאולה מדגיש בחוזקה את שיתוף כל המרכזים.
קיימים כמה שלבים חשובים בהתפתחותנו. הראשון הוא התחייבות היחיד לתרגל בודהיזם; השני – פיתוח הגישה המוארת החשובה ביותר עבורנו; אחר-כך – היכולת לקבל את ההעברה בהתאם ליכולתנו. כשאנו מסוגלים לקבל את ההדרכות, אנו יכולים להועיל לאחרים, ולכן חשוב ביותר ללמוד את לימודי הבודהה. אנו לומדים עוד ומתרגמים כל הדרכה הקיימת בטיבט לשפת ארצנו – ובה-בעת ממשיכים בתרגולנו. לדוגמה: אנו מודטים על הקרמאפה, גורו יוגה על קרמאפה. בכל תפקוד, בכל תרגול, בכל פעילות דרך מדיטציית הגורו-יוגה אנו בלתי-נפרדים מברכת הקרמאפה ומטבע תודעתנו, שהיא התודעה של הבודהה. בלתי-נפרדים מקרמאפה, משמעו שאנו מקבלים את ברכתו וכל איכויותיו. כשאנו מתרגלים זאת ומעורבים בכל פעילות, אנו מקבלים ברכות רבות ועזרה מקרמאפה בדרך טבעית ביותר.
בכל פעם שנובעת התנסות מתרגולנו, אנו יכולים להעמיק בו. תחילה אין אנו מעמיקים חדור, מאחר שההדרכות הן בהתאם ליכולתנו. כשאנו לומדים לתרגל ומיישמים זאת, בכל פעם שהתנסות מתרחשת היא מעניקה לנו הבנה עמוקה יותר.
בדרך-כלל כל ההדרכות הן כאלו. בהתחלה אנו יכולים להבין חלק מהן, וכשאנו מתרגלים אנו יכולים להעמיק. ללא מדיטציה אין אנו יכולים להתקדם. ראשית יש ללמוד, ואז ניתן להבין, ועדיין יש להמשיך לתרגל. אנו מגיעים להבנה עמוקה יותר כתוצאה מהמדיטציה, ובדרך זו מתפתחים עוד ועוד.
זו הדרך שמארפה ומתרגמים רבים אחרים בטיבט הלכו בה: הם פיתחו את עצמם עוד ועוד, ובסוף הבינו את המשמעות המלאה של הלימודים (דהרמה). בדרך זו יכלו להעביר הכול לשפה הטיבטית – אף שהודו וטיבט היו שונות לחלוטין: התרבות, הידע והרעיונות היו שונים. בודהה לימד בשפה ההודית ובדרך ההודית, ולכן הלכו הטיבטים להודו ללמוד הכול, כדי שיוכלו לתרגם זאת לטיבטית. משאלתו של קרמאפה היתה שבאותו אופן יותאמו הלימודים למערב.
בודהיסטים מערביים יעבירו את כל ההדרכות לתרבות המערבית. אנשים יתרגלו, יילמדו, יתרגמו ויפתחו הבנה עמוקה יותר. פירוש הדבר שבעזרת פניות ומשאלות, יוכלו חלק מהמערביים להיות למתרגמים כמארפה, ובדרך זו להעביר הלאה שדר אותנטי.
עד אז אנו יכולים להתפתח בהתאם ליכולתנו. הרעיון הבסיסי של הקרמאפה הוא להעביר את כל הדהרמה לשפה, לתרבות ולרעיונות מערביים. זה יביא לתועלת מרובה, כשם שהיה בטיבט.
