מאת: שַאנְגְפָּה רינפוצ'ה
כשאנו קוראים לעצמנו "בודהיסטים", אנו מתכוונים לכך שאנו הולכים בעקבותיו של בודהה. ההיבט החשוב ביותר בהיות בודהיסט הוא ההליכה בדרכו של בודהה והחשיבה התמידית כבודהיסטים. בודהה היא מילה בסנסקריט. היא מתייחסת למישהו שהתעורר מבורות התודעה והשיג ידע וחוכמה. המילה הטיבטית למושג זה היא "סָנְגְיֶיה" .
לכל בודהיסט שאיפות ומטרות להשיג את מצב הבודהה. השגת מצב ה בודהה היא פיתוח הפוטנציאל שלנו כדי לשחרר את כל היצורים החיים מסבל.
לאלו שטרם השיגו את מצב הבודהה יש רגשות מנוגדים, כמו תשוקה, שנאה, קנאה, בורות ואינסוף סוגים של מזהמים. כל המזהמים הללו נובעים מבורות, שהיא העדר חוכמה וחוסר ידיעת טבעה האמיתי של התודעה. בורות זו גורמת לכל סוגי הסיבוכים והבלבול בסָמְסָרָה. אך הבורות אינה תמידית; ניתן להסירה על-ידי יישומה של החוכמה. על-ידי ההמרה של בורות לחוכמה נוכל להבין את האמת, שתוביל אותנו בהדרגה למצב ההארה. לכן כבודהיסט המטרה החשובה ביותר היא לפתח חוכמה ולהבין את הלימודים הבסיסיים של בודהה – דהרמה, כגון ארבע האמיתות האצילות, הדרך המתומנת האצילה, והתרגול של דרך הבּודְהִיסַטְוָוה ושיטות הוַגְ'רַיַאנָה. הבנתם של אלה תעזור לנו לפתח חוכמה.
מלבד ספיגת ידע הדהרמה חשוב גם יישומם של הלימודים. עלינו ליישם כל ידע של הדהרמה שספגנו לתוך זרם התודעה. לדוגמה: כולנו יודעים שעלינו להיות נדיבים; אך הידע על כך אינו מספיק – אנו חייבים ליישם ידע זה ולתרגל נדיבות בכל עת.
באופן דומה חשוב לנהל חיים ערים, בעלי משמעות ומועילים לאחרים, ועלינו ליישם זאת באותה מידה. רק דרך יישומם של הלימודים נגיע לשלב ההארה.
ככל שנבין יותר את הדהרמה, כך נדע יותר היכן ומתי ליישמה. כל רגע בכל מצב בחיי היומיום הוא הזדמנות עבורנו לתרגל, כדי להתפתח רוחנית. ככל שהנסיבות שאנו חווים שליליות יותר, כך גדלים סיכויינו להצליח בתרגול הדהרמה. לדוגמה: יתכן ויהיה לכם אויב שגורם לכם אי-נוחות באמצעות שנאה וקללות. בדרך כלל זה נתפס כמצב רע, כיוון שאיש אינו רוצה להיות שנוא או מקולל, מכיוון שזה גורם לאי-נוחות ולמצוקה. אולם מנקודת מבט של התרגול הרוחני זהו רגע טוב ומאתגר, כיוון שהוא מקנה לנו הזדמנות לפתח ולחזק את הגישה החיובית כלפי הדהרמה. סבלנות היא הלימוד החשוב בדהרמה, ואנו יכולים ליישמה בכל הנסיבות. במיוחד עלינו להיות סובלניים וסבלניים כשאנו פוגשים את אויבינו. אם אנו יכולים ליישם עקרונות אלו, נצליח בתרגולנו.
סבל הוא הדרך לאושר. ביסודו של דבר, ככל שאנו חווים יותר קשיים – כך התוצאות שאנו משיגים טובות יותר; בדיוק כמו שעלינו לעבוד קשה על מנת להשיג תוצאות טובות. אף שאנו עלולים לחוות קשיים, מכשולים וגורמים מפריעים רבים, זוהי הדרך להצלחה. הדהרמה יקרת-ערך מאוד, כיוון שהיא עוזרת לנו להתגבר על סוגים שונים של קשיים, בין אם הם רגשיים ובין אם הם גופניים מטבעם. למעשה הדהרמה, היא האוצר היחיד המוביל אותנו להצלחה בתרגול.
הכוונה בלהיות בודהיסט טוב, אינה בהכרח להופיע תמיד במקדש. לאמיתו של דבר, בודהיסט טוב יכול להיות בכל מקום, כמו בית עסק, רחוב או מסעדה. במילים אחרות: כל עוד אנו מיישמים ומתרגלים את הדהרמה בכל עת, אנו נחשבים לבודהיסטים טובים. ניצול כל רגע מהתנסויותינו כדי לפתח את התרגול עושה אותנו בודהיסטים טהורים. אדם שאינו מיישם ביעילות את הדהרמה, אך תמיד מופיע במרכז הבודהיסטי המקומי, נקרא בודהיסט פיזי או בודהיסט לכאורה. מי שמתרגל דהרמה באופן סדיר ונכון – ובאותו זמן גם מקפיד להופיע במרכז הבודהיסטי המקומי – הוא מתרגל ובודהיסט טוב מאוד.
כשמופיע מזהם כלשהו, יכול המתרגל לזהותו תכף ומיד. אחרי זיהוי מזהם זה עלינו לפעול בתשומת-לב ובמודעות כדי להשתמש בנוגדן המתאים ולהשתחרר ממנו. מכאן ואילך כל רגש או מזהם שמופיע – עלינו להחשיבו כאתגר ולהתגבר עליו. זו השיטה הנכונה, ועלינו לפעול לפיה.
אולם היישום אינו קל כפי שאנו עשויים לחשוב. לפעמים קשה מאוד לזהות אצלנו את המזהם; ואפילו אם זיהינו אותו, ייתכן שיהיה קשה לזכור או ליישם את הנוגדן ביעילות. כיוון שכוחו של המזהם חזק מאוד בהשוואה לחולשתו של הנוגדן, ייתכן שלא נוכל להסיר את המזהם מהר כל-כך. למעשה, כולנו רוצים לטהר את המזהמים המרובים שלנו, אך הם רבים מכדי שנוכל להתגבר על כולם בבת-אחת. מאמץ מתמיד ועבודה קשה יעזרו לנו להצליח להתגבר על מזהמינו. בסופו של דבר יהפכו מאמצינו להרגלים חיוביים, ויום אחד נוכל להצליח.
היה פעם סוחר טיבטי ושמו נוֹרבּוּ זנגפּוֹ, שאיבד את כל כספו בעסקיו. עקב כשלונו הרגיש מודאג ומאוכזב מאוד ורצה לעזוב את העסק. בהיותו כה מדוכא, נשכב על האדמה וראה נמלה, שניסתה לטפס על עלה של עשב. במחצית הדרך למעלה היא נפלה, אך ניסתה שוב ושוב פעמים רבות. הסוחר ספר 79 נפילות. לבסוף, בפעם ה-80, היא הצליחה לטפס לקצה העלה. לפתע הבין הסוחר שללא מאמץ מתמיד לא ניתן להצליח בכלום. מאותו רגע ואילך הוא השקיע מאמץ רב ועבודה קשה בעסקיו – והצליח. הוא הפך לאיש העסקים העשיר והמוצלח ביותר בטיבט. הנמלה הזעירה הפיחה בו השראה זו.
הסיפור מלמד אותנו להשקיע מאמץ קבוע, ולא לחשוש מכישלון. אפילו אם לא מצליחים בתחילתו של התהליך, עלינו לתרגל עד שנצליח. לכולנו חסרים מודעות ומאמץ מתמיד. אנו מצפים לתוצאות מיידיות מבלי להשקיע מאמץ רב, אך זה בלתי אפשרי. דהרמה היא תרגול רוחני, שאינו ניתן לקניה או העברה. פשוט מאוד הדבר, אם אנו יודעים איך ליישם את הדהרמה, כדי שתשמש כנוגדן לטיהור מזהם. אם הדהרמה הופכת לתוספת לגאוותנו או למזהמינו, תהיה לכך השפעה שלילית עלינו. אם דהרמה מתורגלת דרך יישום נכון, היא תהפוך לנוגדן של המזהם. כלומר: ביישום נכון אנו יכולים להפחית את המזהמים, כמו שנאה, בורות, תאווה וכל סוגי הבלבול אחרים.
ביסודו של דבר, באמצעות התהליכים הללו ניתן להבחין אם אדם הוא בודהיסט אמיתי או לא. בודהיסט אמיתי לא רק מבין את לימודי הדהרמה, אלא גם מיישם אותם וחווה את התוצאות. לא להיות בודהיסט אמיתי, פירושו שאיננו מיישמים את לימודי הדהרמה, ולעולם לא משנים את גישתנו כלפי הדרך הרוחנית. במקום זאת אנו מציגים לראווה את גאוותנו בידיעת הדהרמה ומסתכלים על אחרים מגבוה, והדבר רק מגביר את מחשבותינו השליליות.
הקשבה ללימודי דהרמה, תוך הרהור ומדיטציה, מכסה את כל התרגול כולו. אנו חייבים לנסות להבין את משמעותם של לימודי הבודהה, ואז להרהר ולחקור את הדהרמה. אחרי שחקרנו את הגיונה של האמת, אנו חייבים לבצע וליישם את כל מה שלמדנו ולמדוט עליו. בעזרת שיטות אלו יכול תרגול הדהרמה שלנו להיות יעיל, ונוכל להגיע להארה.
מדיטציה, אין משמעותה רק ישיבה תוך הצמדת כפות ידינו. ניתן לתרגל את המדיטציה בדרכים רבות ושונות, כמו פיתוח נדיבות, סבלנות וסגנון התנהגות שיועיל לאחרים. לאמיתו של דבר, כל התרגולים הללו קשורים למדיטציה, שכרוכה במודעות ובהקשבה. לדוגמה: אם מישהו מבשל ואומר שהוא מודט, הרי לא תאמינו לו, כי אינכם מצפים שמדיטציה תיראה כך: איך הוא יכול למדוט תוך כדי בישול?! אולם אם הוא מיישם את איכויות המודעות וההקשבה בתהליך הבישול, הרי הוא באמת מודט.
בוג'ריאנה המסורתית יש לנו הרבה מזמורים, נגינה בכלים מוסיקליים, ותנוחות ידיים מיוחדות (מוּדרוֹת בסנסקריט) רבות ומגוונות. גם כל אלה הם חלק מהמדיטציה. באמצעות מדיטציה זו ופעולות אלה אנו יכולים לגלות את טבעה של התודעה בצורה יעילה הרבה יותר.
לבסוף, בודהיסט אמיתי מיישם את לימודי הבודהה בזרם תודעתו ובחיי היומיום. כך הוא מודע לכל מחשבה ופעולה. ברגע שיש לכם איכות זו, לא תטעו כלל, ותמשיכו להעצים את מחשבותיכם החיוביות ואת הזכויות או החוכמה. כשיהיו לכם איכויות אלו, יופיע האושר העילאי הפנימי, ואז תהיו מסופקים לגמרי ותמצאו את מטרת החיים.
