מאת: קוּנְזִיג שַמָאר רִינְפּוֹצֶ'ה

כמה מתַרגלים מערביים אומרים, שבודהיזם טיבטי מורכב בחלקו ממסורת טיבטית ובחלקו מתרגול הדהרמה, ושלא תמיד הם יכולים להבדיל בין השניים. חשוב מאוד לדעת את ההבדל.

בביוגרפיות של מִילַרֶפָּה, מַארְפָּה וגַמְפּוֹפָּה הכול דהרמה טהורה. הכול על אודות מורי קאג'יו גדולים אלה – הדרך בה חיו, הדרך בה לימדו וכן הלאה – היה דהרמה טהורה. לדוגמה: מארפה הביא את הלימודים מהודו לטיבט, שם לימד כמו טיבטי. תחילה הוא למד את ה דהרמה בהודו לפי המסורת ההודית. נָרוֹפָּה, המורה שלו, היה מהודו. רוב הזמן היה נרופה ערום, ולפעמים היה לובש את התכשיטים של הֶרוּקָה, אבל אף פעם לא אמר מארפה לטיבטים שהם צריכים לעשות את אותו הדבר. כשלימד מארפה בטיבט, הוא לא ניסה להנהיג שם את המנהגים ההודיים, כמו לבישת גלימות סָאדְהוּ, אלא אִפשֶר לטיבטים ללבוש את הצ'וּבַּה (בגדים טיבטיים) שלהם. הוא לימד את ה דהרמה בדרך טהורה מאוד.

במערב קראתם רבות על אודות "לאמות טיבטים" בעקבות כמה מלומדים מערביים, שטיילו לטיבט לשם ההרפתקה. מאוחר יותר כתב לוֹבְּסָאנְג רַאמְפָּה באמריקה ספרים המלאים בפנטזיות, כולל סיפורים על טיולים שלא מן העולם – על תודעה אחת, המטיילת אל תודעה אחרת ומעבירה מסרים כלשהם. כתוצאה ממדיטציה יכולים מתַרגלי בודהיזם, שהגיעו למימוש גבוה, להבין דברים על-טבעיים שכאלה, ויכולים גם לקרוא מחשבות. כאשר אתה מפתח מדיטציה מאוד-מאוד טובה, אתה יכול לדעת דברים שלא ייאמנו. לדוגמה הבודהה: ידע את כל המחשבות של כל אחד מהיצורים הקיימים. לוֹבְּסָנְג רָאמְפָּה הציג תופעות אלו בצורה שונה לגמרי, מסתורית. היה זה פרי דמיונו, שמישהו שלח את ה תודעה שלו למישהו אחר על-מנת לקרוא את מחשבותיו. ספריו השפיעו על הרעיונות המערביים לגבי טיבט. כאשר אנשים תרגמו ביוגרפיות לשפות מערביות, הם, כמובן, תרגמו את כל "הדברים הטובים". בדרך זו התפתחו רעיונות מוטעים רבים על אודות קדושים בודהיסטים טיבטים – לדוגמה, שכולם יכלו לעוף באוויר.

אתם המערביים, פיתחתם דעה, שכל הלאמות הטיבטים נעלים לגמרי. כל מה שלאמה יעשה – מיד תחשבו: "הו, חייבת להיות איזו משמעות עמוקה מאחורי זה". כאשר לאמה נראה חריג במקצת, תיתנו לזה משמעות מיוחדת ותניחו שהלאמה בוודאי הבחין במשהו בנוגע לתודעתכם. לפי הניסיון שלי, לרבים מהתלמידים המערביים יש רעיונות כאלה.

אתם רוצים להביא את כל המסורות לתוך תרגול ה דהרמה, וחושבים שלשיטת המנזרים יש איזה קשר ל הארה. כיום, כאשר יש לנו תקשורת טובה יותר ואפשר לטייל לשם וכו', נכנסים לפעמים אנשים להלם, כאשר הם מבחינים בהבדלים בין מה שהם רואים לבין הרעיונות שהיו להם. הם חושבים: "מה זה? הלאמות הם כמונו! יש להם בעיות דומות", וחלקם אז מבולבלים לגמרי. אבל כך הם פני הדברים. לאמות הם רק בני-אנוש. בקטמנדו אפשר לראות נזירים הולכים לקזינו. אני יכול לומר זאת כאן, מכיוון שחלקכם ראיתם זאת בעצמכם, ואני לא צריך לשמור זאת בסוד.

על מה כל הרעש? לפני זמן רב הונהגה בטיבט שיטה, שבה הובאו ילדים צעירים מאוד למנזר, ושם טיפלו בהם והאכילו אותם חינם. מלך טיבטי אחד קדוש מאוד הפך קיצוני במקצת. באפגניסטן של היום היתה "ממלכת וַגְ'רַיַאנָה" – אוֹדִיַאנָה. המלך הגיע ל הארה ולימד את כל נתיניו. כולם הפכו למוארים בעצמם, והממלכה נעלמה. המלך הטיבטי רצה לעשות אותו דבר, הוא רצה לסיים את הסמסרה בכך שיאפשר לממלכת טיבט להיעלם, ולכן הנהיג כמה חוקים חדשים, ומנזרים לנזירים ונזירות הוקמו בכל רחבי המדינה. כל הנזירים והנזירות קיבלו אוכל חינם, והקציר מכל החקלאים הגיע אל המנזרים. כתוצאה מכך הפכו האנשים לנזירים לא רק כדי להיהפך למוארים, אלא משום שהיה להם אוכל חינם. היו גם כמה מוארים, אך הם לא היוו את הרוב, אולי אחד למיליון. יצורים מוארים היו מאוד נדירים שם, מכיוון שהיו הרבה הסחות דעת. היה די מזון לאכול, אבל לא הרבה לעשות. אף אחד מהם לא תרגל כמו מילרפה בזמנים ההם. כך היה בכל עמק מנזר, וכל טיבט מלאה במנזרים בעלי מנהלה גדולה.

בתחילה ייסד מורה אחד מהקאג'יו מנזר בדרך הנכונה: הוא קבע תוכנית לימודים ומרכז מדיטציות. משאלתו היתה שהלימודים (דהרמה) ישתמרו, ולא ייעלמו סתם כך. בזמן ההוא לא הייתה קיימת שיטת הטוּלקוּ (שיטת הזיהוי של מורים בודהיסטים שנולדו מחדש בצורה מודעת). בנו של המורה לקח את האחריות על המנזר לאחר אביו. בדרך זו גדלו מנזרים רבים של הקאג'יו. אבל אנשים הם רק אנשים, וכשהזמן חלף נעשו הדברים גרועים יותר: מנזרים הפכו ממלכות קטנות עם מנהלנים יהירים מאוד. לעתים קרובות הם היו מאוד ערמומיים. הם ידעו שהיו נחוצים מנהיגים רוחניים כדי לשלוט באנשים, ולכן הציגו מנהיג רוחני, אבל ניסו להחזיק את כל הכוח בידיהם, המצב היה מאוד פוליטי: מבחוץ רוחני, אבל בפנים פוליטי, כי המנהלנים רצו לשלוט באנשים.

לכל מנזר היה שטח אדמה, לפעמים נרחב ביותר. כאשר המנזרים גבלו זה בזה, רצה כל מהם אחד להגן על השטח שלו. הם גם היו זקוקים לכוח עבודה, וכך הפכו האיכרים לעבדים של המנזרים, והמנהלנים מלכו כמו רודנים. לפעמים היו נלחמים על אדמות הגבול. כשבהמה ממנזר אחד עברה את הגבול לשטח המנזר האחר, היא הוחזקה שם, וכך הלאה.

לשליטים בפועל של המדינה היה בקושי כוח כלשהו, משום שכל מנזר התחזק כל-כך, והם היו נלחמים בקביעות. הממשל היה חסר-כוח לחלוטין. מאוחר יותר הם השיגו מעט השפעה וארגנו את עצמם כמו המנזרים, וכך נשלטה המדינה בצורה דתית קפדנית. מתַרגלים טובים לא היו חלק מהמנהלה. מורים טובים ונזירים טובים תרגלו לרוב לבדם. כמעט אף אחד לא השיג הארה במנזר, משום שהם היו מאורגנים בצורה כה קפדנית על-ידי המנהלה. דת ופוליטיקה היו מעורבות חזק מאוד בטיבט. פוליטיקאים השתמשו בדת כדי לשלוט באנשים. המצב היה קשה מאוד. הבעיה לא היתה המוארים, אלא המנהלנים. המערביים חושבים שכל מה שקרה שם היה דהרמה. הם חושבים שמנזר זו מַאנְדַלָה גדולה, שכל נזיר הוא היבט מסוים של בודהה, ושהמורה הוא דוֹרְגֶ'ה צַ'אנְג.

אתם גם חושבים, שכסאות הכבוד של הלאמות הם חלק מתרגול ה דהרמה. למעשה גם הם עלולים להוות גורם לבעיות. הכנתם לי כיסא כבוד, ואני יושב עליו עכשיו. אם לא תעשו אותו דבר עבור מישהו אחר, אולי יתחילו הבעיות. זוהי דרכה של הפוליטיקה. אילו הייתם מכינים כאן כיסא מערבי יפה, לא היתה לאיש בעיה. ללאמות טיבטים מבוגרים, ואפילו לטובים ולידידותיים שביניהם, יש מנהגים מסוימים, המבוססים על התרבות שלהם. כאשר הם באים למערב ולא מושמעים כלי-נגינה טיבטים, או שבכיסא הכבוד חסרה רקמה יפה – הם מרגישים שמשהו חסר. הם גם יגידו לכם לארגן הכול בדרך מסוימת, ואז תחשבו שזה חלק מהתרגול. בדרך זו אתם בונים מסורת טיבטית במערב, אבל אינני חושב שהיא תחזיק מעמד. אולם אם אכן יימשך התהליך, הוא יהווה מקור לבעיות בעתיד. למי צריך להיות כיסא כבוד גבוה יותר? לאחד יהיה כיסא כבוד קטן יותר, ולאחר יהיה כיסא קטן עוד יותר. בדרך זו יהיו לכם בעיות רבות.

אתם חייבים לראות את ההבדל בין דהרמה למסורת. כאשר בעיות מתרחשות, הבינו שהן אינן באות מהמוארים, אלא מהמנהלנים. אפילו הסינים הקומוניסטים, שכלל לא מאמינים בדברים דתיים, משתמשים מפעם לפעם בדת מסיבות פוליטיות, מכיוון שהיא כה רבת-כוח ומבוססת היטב. במערב אינכם צריכים לאמץ את החלק המנהלי שמעורב בדת. אינני מתכוון לכך שהמורים שלכם צריכים עכשיו לשבת באיזשהו מקום על הרצפה, ואתם צריכים לשבת כשכפות רגליכם מופנות כלפיהם. פשוט אין צורך במסורת רבה מדי.