מאת: קֶהנפּוֹ צ'וֹדְרָק רינפוצ'ה
המשמעות של "גוף אנושי יקר-ערך" היא שנולדנו אנושיים עם כמה חירויות ונכסים. לא די בכך שיהיו לנו התנאים הפיסיים המקדימים, הנדרשים לתרגול הדהרמה; נחוצה גם תודעה, הכוללת את שלושת סוגי הביטחון.
חירות בהקשר זה, פירושה שאיננו טרודים לחלוטין בעניינים אחרים. אם, לדוגמה, ניוולד ברמות קיום הכוללות סבל רב, נהיה כה שקועים בנסיבות אלו, שלא ייוותר הסיכוי הקטן ביותר לתרגול ה דהרמה או להקדשת זמן לדברים חיוביים אחרים.
הבודהה הסביר את שמונת תחומי הקיום השונים שבהם אין חופש לתרגל. הוא הסביר זאת בהתאם לאופן החשיבה של בני זמנו; היום, לעומת זאת, עלינו להבין תחומים אלה לא כמקומות ספציפיים, אלא כסוגי התנסות שהיצורים עשויים לחוות כתוצאה מהבשלת ה קארמה שלהם.
בודהה הסביר כי שלושת מצבי ה תודעה הראשונים מתוך השמונה הם שלושת תחומי הקיום התחתונים: עולם הפרנויה, עולםם הרוחות, עולם החיות.
בחוויית תחומי קיום אלה או שאנו סובלים בעוצמה כה חזקה, שאיננו מסוגלים לעשות כל דבר אחר – או שתודעתנו אינה בהירה דיָהּ כדי לעסוק ב דהרמה בשום אופן.
בכמה מן הסוּטְרוֹת מתאר ה בודהה מצבי תודעה אלו בדרך המרמזת שאלה עולמות הדומים לשלנו. הסברים אלו התאימו לתפיסת העולם של בני זמנו, וניתנו במיוחד למתרגלי השְרַוַואקָה – חסידי מרכבת ה"מקשיבים".
אולם כשאנו חושבים על מצבי פרנויה אלה, ניווכח כי אין הם יכולים להיות מקום ממשי, מאחר שנאמר כי מתכת בוערת בכל מקום. אם נחקור זאת, נשאל למשל: מי מבעיר את המתכת? ואיזה חומר משמש לבעירה? וכו'. ניווכח כי אין הם יכולים להתקיים באופן שבו הם מתוארים. נאמר כי כל יצור אינדיבידואלי, שלו הקארמה המתאימה לסוג זה של קיום, חוֹוה זאת כמציאות מוחלטת. זוהי הדרך המיוחדת, שבה תודעתם של יצורים אלה, בהיותה מבולבלת ושוגה באשליות, יוצרת התנסויות אלו בלב הגיהינום.
עם זאת, גם אם עולם זה אינו "אמיתי" במובן זה, ככל שנמשכת ה קארמה לשאת מצב זה, הסבל לא ייפסק. מי שנתפס לאשליה אינו יכול לשנות אותה. הוא מאמין באמת כי הוא בגיהינום וסובל בהתאם. כתוצאה מסבל זה אי-אפשר להתבונן במשמעות הדהרמה – שלא לדבר על תרגול (מדיטציה). גם אם ירצה – הדבר בלתי-אפשרי.
מצד שני קיימים מצבי תודעה, שבהם חוויות האושר והשמחה כה אינטנסיביים, עד כי הפרט אינו מגיע לחשוב על ה דהרמה. זהו תחום האלים.
קיימות דרגות שונות של אלים בתחומי התשוקה, הצורה וחוסר-הצורה. לידה מחדש בתחום זה היא תוצאה של צבירת כמות עצומה של קארמה טובה. הודות לקארמה זו אנו חוֹוים אושר ושמחה כבירים, ודעתנו מוסחת מכך לחלוטין. אנו רוצים להתנסות בכל התענוגות של מצבים אלה, ואיננו סובלים מכל אי-נוחות. משאיננו חוֹוים שום מצוקה, אין אנו שוקלים יציאה ממצב זה. בהיותנו כה מאושרים, אנו חושבים כי די בכך, ואין לנו מוטיבציה לתרגול הדהרמה.
תחומי הצורה וחוסר-הצורה הם תוצאה של מדיטציה. אם אנו נצמדים לרגשות נעימים בעת תרגול מדיטציה מרגיעה קבועה, אנו עלולים להילכד לחלוטין בהנאה ממצבים אלו. בשוקענו ב מדיטציה עמוקה זו, אין אנו חשים עוד משיכה לדברים חיצוניים, ודעתנו מוסחת לחלוטין על-ידי שמחה פנימית. כשה תודעה אינה חוֹוה כל אי-נעימות, היא שלווה מאוד ואינה רוצה עוד להשתנות.
גם בתחומי הקיום האנושי יש מצבים ללא הזדמנות לתרגול ה דהרמה. לדוגמה: אם ניוולד במקום שבו אין לאנשים שמץ של מושג לגבי פעולות חיוביות ושליליות, לא נוכל ללכת בדרך חיובית ולהימנע מהשלילית. אלו הן חברות פרימיטיביות, שבהן חיים טיפוסים ברברים בני-אנוש, אך אינם נוהגים כבני-אנוש.
אחרים עשויים להיוולד כבני-אדם, אך שקועים לחלוטין בהשקפות מוטעות (מתנגדי ה דהרמה), שאין ביכולתם לתרגל. לדוגמה: אלו המאמינים שיש להקריב בעלי-חיים, מכיוון שהם משוכנעים שיש בהרג חיות להוביל לשחרור. השקפות מוטעות הן בעיה רצינית, מכיוון שלא רק שהן מונעות את תרגול ה דהרמה – אלא הן עלולות להוביל לתרגול דרך שלילית. זהו, אם כן, מכשול גדול לתרגול.
אחרים נולדים מוגבלים שכלית, ואין ביכולתם להבין את משמעות ה דהרמה על-ידי הקשבה ללימודים. גם אם יקבלו הדרכה ביחס למה שיש לעשות וממה להימנע, הדברים לא ייראו להם הגיוניים. פשוט אין ביכולתם להבין זאת. המילה הטיבטית לאדם כזה היא "קוּנגפָּה". אף כי המונח משמש גם לחירשים ואילמים בהקשר זה, הוא מתייחס בעיקר לחוסר יכולת שכלית. יכולת ההבנה של אנשים אלה כה מוגבלת, שאין ביכולתם להבחין בין טוב לרע.
לבסוף, תיתכן לידה בעידן שבו אין הבודהות מופיעים, והלימודים הבודהיסטיים לא מוּכָּרִים לחלוטין. קיימות תקופות שונות בהתפתחות היקום, הנקראות "קַאלְפּוֹת" או עידנים. בין ההופעות של הבודהות ההיסטוריים יש תקופות הנקראות "עידנים חשוכים", ובהם לא נגלה אף בודהה. להיוולד בתקופה כזו, משמעו שאין אנו מסוגלים להיקשר לדהרמה, וכתוצאה מכך גם אין שום סיכוי לתרגל.
להיות בעל שמונה החירויות, משמעו לא להיוולד באחד משמונת המצבים האלה.
קיימים עוד תנאים הדרושים לתרגול ה דהרמה. אלה הם עשרת סוגי העושר או עשרת הנכסים. כאן אנו מבחינים בין שתי קבוצות של חמישה נכסים. קבוצה אחת תלויה בנו, והשנייה – באחרים.
הנכסים התלויים בנו:
להיות אדם מצויד לגמרי, שלם, מתפקד כהלכה כגבר או אשה.
עליו להיות מסוגל לפגוש במורה דהרמה, ולבקש ממנו או ממנה ללמדו.
משקיבל את הלימודים, עליו להיות מסוגל לתרגל את ה דהרמה.
אל לו להיות מוגבל פיסית או מנטלית במידה שתמנע את תרגול ה דהרמה.
אסור גם שיבצע אחת מחמש הפעולות השליליות ביותר. כתוצאה מאלו – הריגת בודהה, הריגת אַרְהָט, הריגת אב, הריגת אם וזריעת פילוג בסַנְגְהָה – יקשה עליו מאוד להגיע לרמת הבנה כלשהי בחיים אלה. פעולות אלו פשוט שליליות מדי.
הנכסים הקשורים באחרים:
בודהה היסטורי צריך היה להתגלות בעולם.
הוא היה צריך ללמד.
לימודיו צריכים להיות נגישים כעת.
צריכים להיות מורים, המסוגלים להורות אותם.
עליהם להיות מסוגלים לעשות זאת כהלכה, כלומר בחמלה.
נקודת הפתיחה הטובה ביותר לתרגול ה דהרמה היא היוולדות כאדם בעל עשרת הנכסים.
מאחר ולידה מסוג זה היא העדיפה לתרגול ה דהרמה, היא נקראת "יקרת-ערך". המונח הטיבטי "רִינְפּוֹצֶ'ה", פירושו יקר או תכשיט. כאן הוא משמש לתיאור גוף האדם, מאחר שהוא יקר-ערך וקשה מאוד להשגה. משהושג, עשיר בשפע איכויות, הוא בעל ערך שלא ניתן למדוד.
לכן הוא מכונה "לידה-אנושית-מחדש יקרת-ערך", כלומר היות בעל גוף אנושי היכול לשמש להשגת ההארה. הסיבה לקושי בהשגתו היא התנאי: התנהגות נכונה. כדי להיוולד כאדם, היה עלינו להימנע מעשר הפעולות המזיקות בחיים הקודמים. אם נסתכל סביבנו נראה, שלמעשה אין אנשים רבים שזנחו פעולות שליליות. בהשוואה לגוף האנושי הרגיל, גוף אנושי יקר-ערך קשה אף יותר להשגה.
האפשרות לתרגל את ה דהרמה בחיים אלה נובעת לא רק כתוצאה מהתנהגות טובה, אלא משאיפה חזקה ומודעת להיוולד כך, שיתאפשר לנו להתפתח ולתרגל.
קל להשוות בין מספר בני-האדם למספר בעלי-החיים. אפשר, לדוגמה – ואף לא קשה במיוחד – לספור אוכלוסייה של ארץ אחת. אם, מצד שני, נרצה לספור את הכמות העצומה של בעלי-החיים, יהיה זה בלתי-אפשרי, כי הם רבים מספור. אנו רואים אפוא עד כמה מועטים בני-האדם ביחס למספר בעלי-החיים.
יתרה מכך; כה מעט אנשים עונים על 18 התנאים – שמונה החירויות ועשרת הנכסים לתרגול ה דהרמה. מכאן המסקנה שהזדמנות זו אכן נדירה. אם, לדוגמה, בעיר בת 5 מיליון תושבים יתרגלו את ה דהרמה רק אלף או 10 אלפים איש, יהיה זה הרבה, אך סביר שמעשית יהיה זה הרבה פחות. די בכך אפוא כדי לראות עד כמה נדיר הגוף האנושי יקר-הערך. מעטים האנשים, שחדלו מעשר הפעולות המזיקות – לא רק בין הבודהיסטים, אלא בין חסידי כל הדתות ובין חסרי-הדת – בקרב האוכלוסייה העצומה של העולם. כך גם לגבי האנשים, היודעים להביע משאלות לרווחת כל היצורים: גם הם אינם רבים.
בהתחשב בעובדות אלו אנו נעשים מודעים למזלנו הטוב. בהיותנו בני-אדם, אנו במצב המאפשר לנו לתרגל את ה דהרמה, וכך יכולים להבין עד כמה נדיר סיכוי זה. קביעה זו צריכה לעודד אותנו לנהל את חיינו בתבונה, ולהחליט שלא לבזבז את ההזדמנות הזו, מאחר שהיא קשה ביותר להשגה, כאמור.
עלינו להיות ערים לקיומנו הנוכחי החזק, ולנסות להגיע ל הארה בחיים אלו. אם נעשה עבודה טובה, אף לא בהכרח מצוינת, נוכל להיות בּודְהִיסַאטְווֹת כבר בחיים אלה. אם נצליח פחות, נוכל להפוך לפְּרַטְיֶיקַבּוּדְהוֹת. ואם לא נצליח בזה, עדיין נוכל לתרגל את נתיב הצבירה והחיבור.
לפחות נוכל לנסות שלא לבזבז חיים אלה, אלא לנצלם על הצד הטוב ביותר. מתוך הכרה זו נוכל לפחות להימנע מלסגת בהתפתחותנו, ולהיות מסוגלים לשמור את רמתנו ולפתחה הלאה. הדבר מראה על עוצמתו של מצבנו, ועלינו להעריך זאת באמת.
שַנְטִידֶוָוה הסביר זאת בהשתמשו בדוגמה הבאה של אדון ומשרת: אם האדון משלם שכר הוגן ונוהג במשרת היטב, יהיה המשרת מאושר ויעשה עבודה טובה, ותצמח תועלת גם לאדון. אבל אם האדון ינהג במשרת בצורה גרועה, יעבוד זה באופן טבעי פחות, והאדון ירוויח פחות.
בדומה עלינו לנהוג בעצמנו היטב, כך שבעתיד נמצא את עצמנו במצב פיסי טוב, וגם נוכל לפתח את תודעתנו באופן חיובי.
אל לנו לבזבז זמן כלל. עלינו לתרגל את ה דהרמה כעת, ולא לדחות זאת, מאחר שאנו עלולים למות בכל רגע ולאבד הזדמנות זו. מרגע הלידה אנו מתקרבים למוות בעקביות. אין לנו ודאות לגבי מועד המוות.
המוות יכול להיגרם על-ידי תנאים שונים, ואין אנו יודעים מתי. המוות מתקרב בכל רגע חולף באופן בלתי-נמנע. בשל כך רגע זה כה חשוב, ועלינו לנצל את הזמן באופן הטוב ביותר כאן ועכשיו.
1 פרטייק בודהות – "מנצחי העצמי" – טוענים שאין להם מורים, והם שואפים להגיע ל הארה ללא לימודים.
2 חמשת הנתיבים הם: נתיב הצבירה, נתיב החיבור, נתיב הראייה, נתיב הטיפוח ונתיב הלא-עוד-למידה.
הם מתארים את ההתפתחות הרוחנית ההדרגתית עד ל הארה
שלושת סוגי הביטחון השונים
כדי להיות מסוגלים לתרגל, דרושים לנו 18 התנאים המגדירים "גוף אנושי יקר-ערך", ועלינו לטפח את הביטחון הנכון. סוג זה של ביטחון – הנקרא לפעמים "אמון" או "מסירות" ("דָאפָּה" בטיבטית) – ממוין אף הוא לשלושה סוגים:
הביטחון בשכנוע.
הביטחון בשאיפה או במשאלה.
הביטחון בפתיחות או באמון אמיתי.
הבסיס לכל סוג של ביטחון הוא שכנוע. הסוג הראשון של ביטחון הוא החשוב ביותר, מאחר שהוא מפותח על-ידי נימוק ברור. אל לנו לאמץ דבר באמונה עיוורת, כי אם להשתכנע בתבונה. כדוגמה לכך נתבונן באיסלם. המוסלמים טוענים כי אללה – המתגורר במעין גן-עדן בבית זהב בעל שבע קומות – הכריז כי יש להפיץ את תורתו, ולפיכך צריכים מאמיניו ללחום מלחמת-קודש. כל מי שייקח חלק במלחמה קדושה זו ויהרוג אחרים, ייוולד בוודאות בגן-עדן. בהאמינם בכך מתוך עיוורון, ללא שום שכנוע הגיוני, ניתן להטעות מיליוני אנשים.
תמיד המליץ הבודהה שלא ללכת אחר מורה בשל הכריזמה שלו, אלא ראשית לבחון את לימודיו. בבחינה מדוקדקת של הלימודים נוכל לגלות אם הם נכונים, ואם יש לנהוג על-פיהם. אם, לדוגמה, נרכוש זהב, נקפיד לבדוק שהוא זהב אמיתי. ה דהרמה מתאפיינת בכך, שככל שננתח אותה – כך נהיה בטוחים בנכונותה. אולם ה בודהה הדגיש שעל כל אחד לגלות זאת בעצמו.
מששוכנענו על-ידי הלימודים (דהרמה), ינבע הסוג השני של ביטחון אוטומטית. אנו רוצים להגיע ל הארה בעצמנו. אנו רואים כי זה הדבר הנכון ורוצים להגיע לכך.
הסוג השלישי של ביטחון דורש שליטה בהשקפה הטהורה והבנת איכויות ה הארה. כאשר מתממשים כל התנאים האלו – 18 התנאים לסוג הנכון של לידה-מחדש, התנאים המנטליים וגם שלושת סוגי הביטחון – נוצר המצב המושלם לתרגול דהרמה מוצלח באמת. מכאן נוכל לפתח את המוטיבציה הנכונה, כלומר להשתמש ב דהרמה לטובת יצורים אחרים, ולא ניתקל במכשולים בדרכנו.
